PROFILBARU.COM

קייט גרינאווי
Kate Greenaway
לידה	17 במרץ 1846; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	6 בנובמבר 1901 (בגיל 55); Frognal, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות המפסטד
מקום לימודים	הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון; בית הספר לאמנות יפה ע"ש הת'רלי ;
תקופת הפעילות	1861–1901 (כ־40 שנה)
תחום יצירה	ספרות נוער

קתרין גרינאווי (באנגלית: Catherine Greenaway ;‏ 17 במרץ 1846 – 6 בנובמבר 1901) הייתה אמנית וסופרת ויקטוריאנית אנגלית, הידועה באיורי ספרי ילדים. היא קיבלה את השכלתה בעיצוב גרפי ואמנות בין השנים 1858 - 1871 מבית הספר לאמנות דרום קנזינגטון ובית הספר המלכותי לאמנות, ובית הספר Slade לאמנות. היא החלה את הקריירה שלה בעיצוב כרטיסי חג המולד וולנטיין.^[1]

ביוגרפיה

ילדות

קייט גרינאווי נולדה בהוקסטון, לונדון, השנייה מבין ארבעה ילדים, למשפחה ממעמד הפועלים. אמה, אליזבת', הייתה תופרת שמלות ואביה, ג'ון, חרט שויתר על עבודה קבועה במשרד חריטה והפך לעצמאי. כשגרינאווי הייתה צעירה מאוד, הוא קיבל עבודה לספק את האיורים החקוקים למהדורה חדשה של כתבי הפיקוויק של צ'ארלס דיקנס, ושלח את משפחתו הצעירה לקרובי משפחה בכפר כדי לתת לעצמו מרחב להפיק את התחריטים. הזיכרונות המוקדמים של קייט הם של הכפר רולסטון, נוטינגהאשייר, שהשפיעו עליה מאוד. מקום שאליו חזרה לעיתים קרובות בילדותה. חוקרת ספרות הילדים המפרי קרפנטר מסבירה שהתקופה הזאת הייתה לגרינאווי "מכריעה ... היא חשה שזה הבית האמיתי שלה, מקום שתמיד תוכל לדמיין אותו מחדש". לאחר שחזרה לרחובות לונדון הקודרים הפך רולסטון למקום מפלט במוחה והיא התמידה ליפות אותו".

המו"ל שהזמין את עבודתו של ג'ון גרינאווי פשט את הרגל והותיר את המשפחה ללא הכנסה. כשחזרה אליזבת גרינאווי מרולסטון עם הילדים, המשפחה עברה לאיזלינגטון, שם פתחה חנות לבגדי ילדים, שמשכה אליה לקוחות אמידים. המשפחה התגוררה בדירה שמעל לחנות, וקייט הצעירה בילתה שעות רבות בגן החצר הסגורה, וכתבה באוטוביוגרפיה הבלתי גמורה שלה שהמקום היה צבעוני ועם צל עמוק." ^[2]

ג'ון גרינאווי דאג לאמו ולשתי אחיותיו וכן למשפחתו שלו. הוא לקח עבודות חריטה קטנות, בדרך כלל לפרסומים שבועיים, כמו The Illustrated London News. הוא עבד לעיתים קרובות על גילוף העץ במשך כל הלילה מול האח. קייט נהנתה להתבונן בו, ובאמצעות עבודתו נחשפה לאיורים של מאיירים אחרים.

בילדותה, הוריה של גרינאווי לימדו אותה בבית. מאוחר יותר היא נשלחה לבתי ספר שונים. היא הייתה קוראת נלהבת של גרסאות של אגדות - המועדפות עליה היו "היפהפייה הנרדמת", "סינדרלה", ו"היפה והחיה "- וכן מהדורות מאוירות של שייקספיר לילדים. תחריטים של אביה חשפו אותה לסיפורי החדשות השבועיות. שחלקם היו די צורמות, כמו סדרת האיורים שלו לעיתון חדשות המאוירת ב־1856 על הרוצח ויליאם פאלמר.

חינוך וקריירה

בשנת 1857, בגיל 12, היא החלה שיעורי לילה בבית הספר פינסבורי הסמוך, שהיה סניף מקומי של בית הספר לאמנות דרום קנזינגטון, והשתתפה בקורס באומנות דקורטיבית. קורסים ליליים, היו פתוחים רק לנשים, והם הוצעו בציור, ציור חרסינה, חריטת עץ וליטוגרפיה. שנה לאחר מכן נרשמה לתוכנית מלאה. תוכנית הלימודים, שנוצרה על ידי הנרי קול, נועדה להכשיר בעלי מלאכה בעיצוב טפטים, אריחים ושטיחים דקורטיביים.

התוכנית הדגישה דבקות קפדנית בהעתקת אלמנטים גאומטריים ובוטניים ללא יצירתיות. היו ארבעה שלבים של הקורסים, אותם היא השלימה בשנת 1864 לפני שהלכה לבית הספר המלכותי לנשים.^[3]

המנהל בבית הספר המלכותי לנשים היה ריצ'רד בורצ'ט, שתואר כאדם מבוגר וקשה. גרינאווי הייתה די ביישנית וחשבה את עצמה כאישה פשוטה ולא מושכת בהשוואה לתלמידים האחרים. עם זאת, היא התיידדה עם אליזבת תומפסון הפופולרית בהרבה, שאיתה שיתפה אולפן. שתי הצעירות עבדו במרץ בסטודיו שלהן כדי לשפר את כישוריהן. בשלב זה הורשתה לצייר דמויות אנושיות, תחילה דגמים מגבס ואחר כך מדוגמניות לבושות בתלבושות היסטוריות או בגדים חגיגיים. כישורים אלה היא יישמה במהלך הקיץ ברולסטון. עם זאת היא לא הצליחה לשלוט בצורה מלאה באנטומיה האנושית; מתוסכלת מהעובדה, שמודלים עירומים היו אסורים בשיעורי הנשים, היא נרשמה לשיעורי לילה בבית הספר לאמנות שם פגשה את אדוארד בורן-ג'ונס, אדוארד פוינטר וולטר קראיין.

בבית הספר החדש, היה פוינטר האמן הראשי. הוא היה נחוש בדעתו לשנות את תוכנית הלימודים הנוקשה של הנרי קול, הוא הפציר בתלמידים להפוך ליצירתיים יותר. מושג זה היה זר לגרינאווי, אחרי שנות ההכשרה המוקדמות והארוכות שלה שכללו אך ורק העתקה ועבודה עם עיצובים גאומטריים. היא נאבקה בעצמה ושוב הייתה מתוסכלת מכך שנשים היו מופרדות מגברים בשעורי הדוגמנות.

בעודה לומדת בבית הספר, גרינאווי קיבלה עבודה לאיור ספרי ילדים. הספר הראשון הגיע בשנת 1867. ^[4]

המוניטין שלה התבסס על הפרסים שזכתה בה כשסיימה את הקורסים הלאומיים לאמנות, ועל התערוכות המוקדמות. היא הציגה קבוצה של ציורי צבעי מים של פיות בשנת 1868, אותם מכרה לוו. ג'יי לופטי, מו"ל מגזין "פיפל " הוא פרסם אותם במגזין שלו. שנה לאחר מכן רכש פרדריק וורן ושות' שישה איורים למהדורת ספרי ילדים "יהלומים וקרפדות" בשנת 1871 פרסמו מהדורה של סיפורי האגדות של מאדאם ד'אלנוי, אותה היא ציירה. באותה שנה המשיכה לקחת שיעורים והרוויחה יותר מ -70 פאונד. ^[5]

היא הייתה מודעת לכך שהעבודה שהפיקה הייתה מבולבלת יתר על המידה, בין היתר מכיוון שלא היה לה ידע טכני בתהליך הכרומוקסילוגרפיה. כדי להבין טוב יותר את תהליך הצביעה, היא ביקרה תכופות בגלריה הלאומית. שם למדה את ציורי יאן ואן אייק, שאת דמות ארנולפיני שלו אהבה במיוחד. באותה תקופה היא השיגה גישה לחדר כתבי היד במוזיאון הבריטי בו למדה על כתבי יד מוארים.

כרטיסי ברכה

התפתחות שוק כרטיסי הברכה לחגים, שהיה פופולרי וריווחי, חפף עם סיום האימונים הרשמיים של גרינאווי. כרטיסי ברכה הופיעו לראשונה בשנות הארבעים של המאה ה-19, ועד שנות ה -60 של המאה ה-19 השוק צמח מאוד. [15] יצרנית הכרטיסים מרקוס וורד ושות' שכרה את גרינאווי בשנת 1871 על בסיס עצמאי. עם המוניטין שלה בעבודה איכותית, חברת בלפסט הייתה אחת ממדפיסות הכרטיסים הבולטות בעידן הוויקטוריאני. העיצובים שלה נמכרו טוב הכרטיס "ולנטיין המוקדם" נמכרו 25,000 עותקים בשבוע.

סגנון

ציוריה של גרינאוויי שוחזרו על ידי כרומוקסילוגרפיה, שעל פיהם הודפסו הצבעים מגושי עץ שנחקקו ביד על ידי אדמונד אוונס. לאורך שנות ה-80 וה-1890, מתחרותיה היחידות בפופולריות באיורי ספרי ילדים היו וולטר קריין ורנדולף קלדקוט.

הילדים שציירה ואיירה, היו צעירים מכדי ללבוש מכנסיים, והיו לבושים באופנה משלהי המאה ה -18 ואופנת ריג'נסי. חנות הבגדים Liberty of London עיבדה את הרישומים של קייט גרינאווי לבגדי ילדים בפועל. דור שלם של אמהות בחוגים הבריטיים "האמנותיים" הליברליים, הלבישו את בנותיהן בבגדים ובכובעים של קייט גרינאווי בשנות ה-80 וה-1890.

שנים מאוחרות יותר ומוות

בשנות ה-80 של המאה ה-19, המעצבים הפופולריים ביותר של אקס ליבריס היו גרינאווי, יחד עם קריין ואוברי בירדסלי. עבודותיהם הציגו אלמנטים של אר נובו מורכבים עם ענפי גפן משורגים ודוגמאות פרחים.

גרינאווי נבחרה לחברות במכון המלכותי לציירים בצבעי מים בשנת 1889. היא הציגה את עבודותיה בארמון האמנויות בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשנת 1893 בשיקגו, אילינוי.

גרינאוויי נפטרה מסרטן השד בשנת 1901, בגיל 55. היא קבורה בבית העלמין בהמפסטד, לונדון.

גלריה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קייט גרינאווי בוויקישיתוף

קייט גרינאווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי קייט גרינאווי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
קייט גרינאווי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קייט גרינאווי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ Authors: Greenaway Kate (sorted by popularity), Project Gutenberg
^ Carpenter, Humphrey, and Mari Prichard. (1984). "Kate Greenaway" in Carpenter and Prichard (eds.) The Oxford Companion to Children's Literature. New York: Oxford University Press
^ Devereux, Jo. (2016). The Making of Women Artists in Victorian England: The Education and Careers of Six Professional. Jefferson, NC: Macfarland, 57-60
^ Delia Gaze, Concise Dictionary of Women Artists, 2013-04-03 doi: 10.4324/9780203058800
^ UFDC Search Results - Baldwin Library of Historical Children's Literature, ufdc.ufl.edu