קונקורדנציה לתנ"ך

קונקורדנציה לתנ"ך היא קונקורדנציה לתנ"ך, כלומר רשימה בסדר אלפביתי של כל המילים המופיעות בתנ"ך, ולצד כל מילה פירוט של מופעיה בתנ"ך. בנוסף הקונקורדנציה מביאה פירוש לכל מילה ומשמשת גם כמילון.

התנ"ך זכה לקונקורדנציות רבות הנבדלות זו מזו במאפיינים אחדים:

• הספרים הנכללים: ספרי התנ"ך או ספרי הביבליה (הברית הישנה והברית החדשה), ולעיתים גם הספרים החיצוניים.
• שפת התנ"ך שלפיו נערכה הקונקורדנציה (עברית, לטינית, יוונית, אנגלית ועוד).
• נוסח התנ"ך שלפיו נערכה הקונקורדנציה.
• אופן הצגת כל מופע של מילה.

קונקורדנציות לתנ"ך בלטינית

קונקורדנציה לטינית בחמישה כרכים

קונקורדנציה חלקית ראשונה לתנ"ך ולברית החדשה, בשם "Concordantiae morales", נוצרה בידי אנטוניוס מפדובה בתחילת המאה ה-13. נזירים מהמסדר הדומיניקני יצרו לראשונה קונקורדנציה מלאה של התנ"ך. כבסיס ליצירתן של שתי קונקורדנציות אלה שימש הטקסט של הוולגטה, התנ"ך הסטנדרטי של ימי הביניים במערב אירופה. הקונקורדנציה, שהושלמה בשנת 1230, בוצעה בהדרכתו של הקרדינל הוגו דה סן-שר (Hugo de Saint-Cher), בסיוע דומיניקנים אחרים.^[1] הקונקורדנציה הכילה ציטוטים קצרים של הקטעים שבהם נמצאה מילה. אלה צוינו לפי ספר ופרק (החלוקה לפרקים נעשתה זמן קצר קודם לכן על ידי סטיבן לנגטון) אך לא לפי פסוקים, שרוברט אסטיאן (אנ') יציג לראשונה בשנת 1545. במקום פסוקים, הוגו חילק כל פרק לשבעה חלקים כמעט שווים, וציין לפי אותיות האלפבית, a, b, c וכו'.

שלושה דומיניקנים אנגלים (1250–1252) הוסיפו את הציטוטים המלאים של הקטעים המצוינים. בשל חוסר מקום, הקונקורדנציות של ימינו אינן מכוונות לשלמות הציטוט הזו; סביר אם כן שהקטעים שצוינו היו הרבה פחות מאלה שנמצאו בקונקורדנציה מלאה של ימינו. העבודה התקצרה במקצת, על ידי שמירת רק המילים המהותיות של ציטוט, בקונקורדנציה משנת 1310 של קונרד מהלברשטט (אנ'), דומיניקני נוסף - עבודתו זכתה להצלחה רבה בזכות צורתה הנוחה יותר.

הקונקורדנציה הראשונה שנדפסה הופיעה ב-1470 בשטרסבורג, והגיעה למהדורה שנייה ב-1475. היצירה הגדולה יותר, שממנה היא קוצרה, נדפסה בנירנברג ב-1485. דומיניקני נוסף, ג'ון סטויקוביץ' (אנ') (הידוע גם בשם "יוחנן מרגוזה"), שמצא צורך, במחלוקות שבהן היה מעורב, להראות את השימוש המקראי בקידומות nisi, ex ו-per, שהושמטו מהקונקורדנציות הקודמות, החל (בערך 1435) את הליקוט של כמעט כל המילים הבלתי ניתנות להטיה של תרגומי המקרא ללטינית; המשימה הושלמה ושוכללה על ידי אחרים ולבסוף נוספה כנספח לקונקורדנציה של קונרד מהלברשטט ביצירתו של סבסטיאן בראנט שפורסמה בבזל בשנת 1496. עבודתו של בראנט פורסמה מחדש לעיתים קרובות ובערים שונות. היא שימשה כבסיס לקונקורדנציה שפרסם ב-1555 רוברט אסטיאן. אסטיין הוסיף שמות פרטיים, סיפק השמטות, הציג את הקידומות עם המילים האחרות בסדר אלפביתי, ונתן את הפניות לכל הקטעים לפי פרקים ופסוקים, וקירב הרבה יותר את יצירתו למודל הנוכחי של הקונקורדנציות. מאז פורסמו קונקורדנציות לטיניות רבות ושונות:

• "Concordantiæ Bibliorum juxta recognitionem Clementinam" של כריסטופל פלנטיין (אנטוורפן, 1599), שהייתה הקונקורדנציה הראשונה שנעשתה על פי הטקסט הלטיני המאושר;
• "Repertorium Biblicum ... studio ... Patrum Ordinis S. Benedicti, Monasterii Wessofontani" (אוגסבורג, 1751)
• "Concordantiæ Script. Sac.", מאת דוטריפון (Dutripon), בשני כרכים עצומים, השימושית ביותר מכל הקונקורדנציות הלטיניות, שנותנת מספיק מכל טקסט כדי שיהיה מובן לחלוטין (פריז, 1838; מהדורה שביעית 1880)^[2]
• "Concordantiae librorum Veteris et Novi Testamenti Domini Nostri Jesu Christi juxta Vulgatam editionem, jussu Sixti V, Pontificis Maximi, recognitam ad usum praedicatorum", מאת V. Coornaert נועדה לשימושם של מטיפים (ברוז', 1892).
• "Concordantiarum S. Scripturæ Manuale", מאת H. de Raze, Ed. de Lachaud, ו-J.-B. פלנדרין (מהדורה 13, פריז, 1895), הכוללת טקסטים נבחרים ולא קונקורדנציה מלאה.
• "Concordantiarum Universæ Scripturæ Sacræ Thesaurus", מאת האבות Peultier, Etienne, ו-Gantois (פריז, 1902).

"לקסיקון גרקו-לטינום" של פיטר מינטרט של הברית החדשה הוא קונקורדנציה כמו גם לקסיקון, המעניק את המקבילה הלטינית ליוונית קוינה, ובמקרה של מילות תרגום השבעים, גם המקבילה העברית (פרנקפורט, 1728).

קונקורדנציות לתנ"ך בעברית

עמוד מהקונקורדנציה "מאיר נתיב"

הקונקורדנציה העברית הראשונה, "מאיר נתיב", הייתה יצירתו של יצחק נתן בן קלונימוס (אנ'), שהחלה ב-1438 והסתיימה ב-1448. היא נוצרה בהשראת הקונקורדנציות הלטיניות כדי לסייע בהגנה על היהדות, והודפסה בוונציה ב-1523. מהדורה משופרת, מאת הנזיר הפרנציסקני מריו די קלאסיו (אנ'), פורסמה ב-1621 וב-1622 בארבעה כרכים. שתי היצירות הללו הודפסו מספר פעמים, בעוד שקונקורדנציה עברית נוספת מהמאה השש-עשרה, מאת אליהו בחור, שעולה על זו של נתן במובנים רבים, נותרה בכתב יד.

נתן וקלסיו סידרו את המילים לפי השורשים העבריים, ההטיות עוקבות בפשטות לפי סדר הופעתן בתנ"ך; יוהאן בוקסטורף ויוהאן בוקסטורף הבן הכניסו סדר להאיות על ידי סיווג דקדוקי של הפעלים ושמות העצם. יצירתם (בזל, 1632) הכילה גם מילים וקטעים חדשים רבים שהושמטו בעבר, ונספח של כל המילים הארמיות בתנ"ך העברי; מהדורת Baer של בוקסטורף (1847) הוסיפה פרטים מסוימים.

הקונקורדנציה של יוליוס פירסט (לייפציג, 1840) הייתה במשך זמן רב הסטנדרט. הוא תיקן את בוקסטורף וקירב אותו לשלמות, הדפיס את כל המילים העבריות עם ניקוד, ושכלל את סדר ההטיות. כל מילה מוסברת בעברית ובלטינית. אולם פירסט מוציא את שמות העצם והכינויים ועושה הרבה השמטות ושגיאות בלתי רצוניות; סיווג השורשים שלו הוא, לפי האנציקלופדיה הקתולית (1913), לפעמים דמיוני.

קונקורדנציה עברית מקיפה היא הקונקורדנציה "היכל הקודש" של שלמה מנדלקרן (לייפציג, 1896), שתיקן את שגיאות קודמיו וסיפק אסמכתאות שהושמטו. למרות שעבודתו הוכחה לעיתים קרובות כלא מושלמת, עדיין היא כמעט שלמה. מהדורה מקוצרת שלו יצאה לאור בשנת 1900.

"קונקורדנציה חדשה" מאת אברהם אבן-שושן יצאה לאור ב-1977, לפי מהדורת קורן מ-1958. חידושיה העיקריים הם:

• מפתח משמעים משוכלל בסמוך לכל מילה - ליד כל משמע של מילה מקראית צוינו מספרי הפסוקים המתאימים לאותו משמע.
• רשימת קרובים - "רשימה מרוכזת של מילים נרדפות וקרובות-משמע ליד ערכים רבים".^[3]
• מפתח הצירופים - ערוך בסדר האלפבית ליד רוב הערכים, מאפשר למצוא או "לאשש קיומו של צירוף לשוני".^[4]

קונקורדנציות לתנ"ך ביוונית

עמוד מהקונקורדנציה של האץ' ורדפת'

קונקורדנציה ראשונה של התנ"ך ביוונית הייתה של קונרד קירכר (פרנקפורט, 1607). הקונקורדנציה של Tromm, שפורסמה באמסטרדם ב-1718, התייחסה לא רק לתרגום השבעים, אלא גם לגרסאות של עקילס הגר, סימכוס ותאודוטיון. זה נשאר התקן עד שפינה את מקומו ל"קונקורדנציה לתרגום השבעים וגרסאות יווניות אחרות של הברית הישנה" של אדווין האץ' (אנ') והנרי אדני רדפת' (אנ') (אוקספורד, 1892–1897). זה כולל קונקורדנציה לספרים הדאוטרו-קנוניים ולאפוקריפי הברית הישנה, ולשרידי הגרסאות המהוות חלק מההקספלה של אוריגנס מאלכסנדריה. ניתנות גם המקבילות העבריות של היוונית, כשהן ידועות. הפניות לשמות פרטיים נוספו במוסף שפורסם בשנת 1900. "הקונקורדנציה השימושית לתרגום השבעים" של באגסטר (לונדון, 1887) נותן בפשטות את ההפניות, ללא ציטוטים.

קונקורדנציות ראשונות לנוסח המקובל (הברית החדשה ביוונית) הן של בירקן או בטוליוס (בזל, 1546), אנרי אסטיין (אנ') (פריז, 1594) וארסמוס שמיד (ויטנברג, 1638), שעבודתו תוקנה פעמיים ופורסמה מחדש. במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה הקונקורדנציה הסטנדרטית של הברית החדשה הייתה זו של ברודר (לייפציג, 1842; מהדורה רביעית, 1888).

הקונקורדנציה של מולטון וגדן לברית החדשה ביוונית, על פי גרסאות וסטקוט והורט (אנ') וטישנדורף (אדינבורו וניו יורק, 1897) כוללת את כל הנוסחים. במקרה של נוסח שנוי במחלוקת, עובדה זו מצוינת. ניתנות המקבילות העבריות של כל הציטוטים בברית החדשה; מצוינת גם הזיקה של מילות הברית החדשה היווניות לתרגום השבעים וגרסאות יווניות אחרות של הברית הישנה. שתי קונקורדנציות נוספות הן The Englishman's Greek Concordance to the New Testament מאת ג'ורג' ויגרם (אנ') (לונדון, 1839, מהדורה שנייה 1844), ו-Critical Greek and English Concordance of the New Testament של הדסון (בוסטון, 1875), המכיל התייחסות לגרסאות העיקריות.

קונקורדנציה לתנ"ך בסורית

"לקסיקון סיריאקום" (ליידן, 1709) של צ'ארלס שאף משרת למעשה את התכלית של קונקורדנציה לגרסת הפשיטתא - תרגום לסורית של הביבליה (הברית הישנה והברית החדשה).

קונקורדנציות לתנ"ך באנגלית

קונקורדנציות לתנ"ך, בעיקר באנגלית

הקונקורדנציות המוקדמות ביותר באנגלית פורסמו באמצע המאה השש עשרה, הראשונה על ידי תומאס גיבסון ב-1535 (לברית החדשה בלבד), והשנייה ב-1550 על ידי ג'ון מרבק (אנ'). ב-1589 פורסמה הקונקורדנציה Two Right Profitable and Fruitfull Concordance על ידי המדפיס של המלכה, כריסטופר בארקר. יצירה זו נכללה בקביעות בחלק האחורי של כתבי הקודש שהודפסו באנגליה מאמצע המאה ה-16 עד תחילת המאה ה-17 ונשארה הקונקורדנציה האנגלית הרווחת לאורך תקופה זו, שזכתה לכשלושים ואחת הדפסות בשנים 1589–1615. ב-1610 הופיעה קונקורדנציה מאת ויליאם נייט, וזכתה רק להדפסה אחת. ב-1622 צמח תחליף פופולרי, כאשר התאולוג קלמנט קוטון חיבר קונקורדנציה מתוקנת לברית החדשה. ב-1627 הופיעה מהדורה מורחבת המכסה את הברית הישנה והברית החדשה, שהורחבה עוד יותר כך שתכלול את האפוקריפים ב-1635. באותה תקופה, ג'ון דאונאם (אנ') פרסם ב-1630 קונקורדנציה קצרה יותר, שהורחבה במהדורות הבאות. הקונקורדנציות של קוטון ושל דאונאם נשארו בהדפסה קבועה במהלך העשורים הבאים, אם כי הצטרפו יותר ויותר גרסאות חלופיות מאמצע שנות ה-40 ואילך.

בשנת 1738 ראתה אור הקונקורדנציה האנגלית המפורסמת ביותר, קונקורדנציית קרודן (אנ'), מאת אלכסנדר קרודן (אנ'). היא פורסמה במספר מהדורות בימי חייו של קרודן ונערכה מחדש, קוצרה והודפסה שוב ושוב. זו אינה קונקורדנציה מלאה, ומשמיטה במיוחד אזכורים רבים לשמות פרטיים, אך במהדורה האחרונה שלה הייתה קונקורדנציה לספרים החיצוניים של הברית הישנה.

קונקורדנציות אלה הוחלפו בשלוש קונקורדנציות עיקריות של תרגום המלך ג'יימס של התנ"ך, אלה של רוברט יאנג (אנ'), ג'יימס סטרונג (אנ') ו-ווקר. גם אחרות הגיעו בעקבותיהן.

• הקונקורדנציה האנליטית של יאנג לתנ"ך (אנ') (אדינבורו, 1879–1884), קונקורדנציה כמעט מלאה, מציינת את המקור העברי, הארמי או היווני של המילה האנגלית, ומבחינה בין המשמעויות השונות שעשויות לעמוד בבסיס אותה מילה.
• בקונקורדנציית סטרונג (אנ') יש התייחסות רק לטקסט האנגלי. היא מכילה גם התאמה השוואתית בין הגרסה האנגלית המאושרת לגרסה המתוקנת, שימושית למחקר של השינויים שהוכנסו.
• הקונקורדנציה המקיפה של ווקר לכתבי הקודש (בוסטון, 1894) היא קונקורדנציה כמעט מלאה.
• A Complete Concordance to the Revised Version of the New Testament, מאת ג'יי א. תומאס, התפרסמה בלונדון, 1884.
• The New Combined Bible Bible Dictionary and Concordance מאת צ'ארלס פ. פייפר, 1965.

אחריהם באה קונקורדנציה המבוססת על ביבליית דואיי-ריימס המועדפת על ידי הכנסייה הקתולית, A Textual Concordance of the Holy Scriptures (קונקורדנציה טקסטואלית של כתבי הקודש} מאת האב תומאס דייוויד ויליאמס, 1942.

לקריאה נוספת

• שלמה מנדלקרן, "פתיחה לקונקורדנציה", בפתח קונקורדנציה לתנ"ך, הוצאת שוקן, מהדורה חמישית תשכ"ב, עמ' XIII–XVIII.
• אברהם אבן-שושן, הקונקורדנציות העבריות למקרא, קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים: אוצר לשון המקרא - עברית וארמית, שורשים, מילים, שמות פרטיים, צרופים ונרדפים, הוצאת המלון החדש, 2000, עמ' טו-לה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונקורדנציה לתנ"ך בוויקישיתוף

• אברהם אבן שושן, הקונקורדנציות העבריות למקרא - קטעים מ"סקירה ביבליוגרפית" לקונקורדנציות העבריות למקרא, מתוך קונקורדנציה חדשה, ירושלים, תשל"ח-1978

• Concordances of the Bible, Catholic Encyclopedia, 1913

הערות שוליים

1. Concordances of the Bible, Catholic Encyclopedia, 1913
2. BIBLIORUM SACRORUM CONCORDANTIAE, Internet Archive
3. אברהם אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה, הוצאת המלון החדש, 2000, עמ' יא.
4. אברהם אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה, הוצאת המלון החדש, 2000, עמ' יג.