מהקודקס (המצחף) המקורי, אשר נכתב על קלף בין השנים 330–350 לספירה, נותרו חלקים מסוימים מהתנ"ך ומרבית הברית החדשה. הקודקס כולל 364 וחצי עמודי פוליו הכתובים בארבעה טורים כל אחד. 199 דפים מתוכו הם חלקים מן התנ"ך ומן הספרים החיצוניים (הברית הישנה) והיתר מהברית החדשה ומשני ספרים נוספים[דרושה הבהרה]. מקור הקודקס כנראה במצרים, מזמנו של הקיסר הרומאי קונסטנטינוס (המחצית הראשונה של המאה ה-4). מחקר פאליאוגרפי שנערך במוזיאון הבריטי בשנת 1938 העלה כי כתב היד עבר מספר תיקונים. אחד התיקונים שנעשה בסביבות המאה הששית או שביעית לספירה נעשה, על פי עדות המעתיק שנכתבה בשולי כמה ספרים, מתוך "כתב יד עתיק שהוגהּ על ידי המרטירפמפילוס".
הקודקס נתגלה על ידי קונסטנטין פון טישנדורף ב-1844 בביקורו הראשון במנזר סנטה קתרינה בסיני. לדבריו, הוא הציל את דפי כתב היד שנחשבו כחסרי ערך וככאלו היו מיועדים לשמש כחומר בעירה. הוא הצליח לשכנע את הנזירים לקחת עמו מקצת דפי כתב היד והעביר 43 דפים לספריית אוניברסיטת לייפציג. ב-1859, בביקורו השלישי במנזר, לשם נשלח על ידי הצאראלכסנדר השני, הצליח פון טישנדורף להעביר (ויש אומרים לגנוב) את רוב כתב היד שנותר לרוסיה.
