קארמה קאג'יו היא אחת מארבע השושלות העיקריות באסכולת הקאג'יו של הבודהיזם הטיבטי. אסכולה זו נוסדה בטיבט במאה ה-11 לספירה וידועה גם בשם "קאג'יופה". שדר השושלת מתבסס על טנטרה, שלראשונה הועברה מהבודהה שאקיימוני לתלמידו ואג'רגרבה.
הביטוי "מחרוזת הקאג'יו המוזהבת" שייך לרבי-אמנים בבודהיזם, הנחשבים כמחזיקי השושלת. אלה הם רבי-אמנים מהודו, רצף גלגוליו של הקרמאפה ותלמידיו העיקריים, ששמרו את השדר הרציף של שושלת זו. מחזיקי השושלת נבחרים ומוּכּרִים על ידי קרמאפה עצמו, השומר על שלמות ואותנטיות השדר. הלימוד המרכזי המיוחס לשושלת הקארמה קאג'יו הוא ה"מהמודרה" (עברית: החותם הכביר).
באותו אופן בוחר תמיד הקרמאפה את מורו, שתפקידו יהיה להעביר את השדר לגלגולו העתידי. קרמאפה הוא בודהיסטווה (יישות מוארת) דגול, בעל כישורים ויכולות לראות את הפוטנציאל הממומש של אחרים ואיכויותיהם. בעזרת יכולת זו הוא בוחר את המורה שלו. אין כללים קבועים, הקובעים מראש מי יהיה המורה. במקרים מסוימים אלה הם מחזיקי השושלת – התגלמויות גבוהות ומוּכַּרוֹת, ובמקרים אחרים – מתרגלים יוצאי דופן בהתפתחותם ומימושם, אך ללא מעמד גבוה מסוים בהיררכיה הדתית.
תולדות הקארמה קאג'יו בטיבט
שושלת הקארמה קאג'יו נוסדה על ידי תלמידו של גמפופה, דוּסוּם צֶ'נפָּה, שקיבל את התואר "קרמאפה"
האבות המייסדים של שושלת הקארמה קאג'יו - ציור בד מטיבט
(עברית: "איש פעילות כל הבודהות"). זהו הלאמה הראשון בטיבט שנולד שוב ושוב באופן מודע.
המורים הראשונים של שדר שושלת זה בטיבט היו מארפה (1097-1012), מילרפה (1230-1040) וגמפופה (1153-1079). הם ביססו קו-המשכיות של ניסיון ממומש של טבע התודעה העובר בעל-פה ישירות ממורה לתלמיד. בראשיתה לא התאפיינה אסכולת הקאג'יו בתכנים כתובים ובמנזרים גדולים, שבהם חיו מורים ותלמידיהם. אבל, המורה השלישי על-פי הסדר של אסכולת הקאג'יו – גמפופה, תלמידו לשעבר של רב-האמן אטישה שקיבל השכלה במנזר של אסכולת הקדאמפה – הורה לתלמידיו הקרובים ביותר להעלות על הכתב את עיקרי לימודי הבודהיזם והקשר שלהם לתרגולים המסורתיים, מהפשוטים ביותר ועד למורכבים שבהם. על-פי הבודהיזם, מובילים לימודים אלה למטרה האחרונה והמוחלטת של התפתחות אנושית כלשהי: ההארה. לאחר מותו של גמפופה התחלקה אסכולת הקאג'יו לארבע שושלות, ובראש כל אחת מהן עמד אחד מארבעת תלמידיו החשובים של גמפופה.
מבין ארבע השושלות הללו (קארמה קאג'יו, ברום קאג'יו, צאלפה קאג'יו ופהגמו קאג'יו) נחשבת כיום הקארמה קאג'יו לפעילה ולנגישה ביותר, וראש השושלת, הנושא בתואר "קרמאפה" ונחשב כהתגלמות הבודהיסטווה צ'נרזיג, נהנה ממוניטין רב בטיבט. המנזרים, שהוקמו במסגרת אסכולת הקארמה קאג'יו, נבדלו ממנזרים אחרים, מכיוון שלצד הנזירים שהתגוררו בהם, חיו גם קהילות חילוניות, אשר תרגלו מדיטציות בודהיסטיות. כן הוקמו מרכזי לימוד, בהם יכלו חילונים ללמוד את התרגול ואת יסודות הפילוסופיה הבודהיסטית. עד המאה ה-20 לא השתנה מנגנון זה בהרבה.
בשנת 1950 הכניסה ממשלת סין את צבאה לטיבט, הקימה בה מנגנון שלטוני משלה, וזה – רבים טוענים – הרס לחלוטין את תרבות הבודהיזם הטיבטי במדינה. כ-100 אלף טיבטים, שניסו להינצל מהדיכוי הסיני, נאלצו להימלט למדינות השכנות – הודו, נפאל, בהוטן וסיקים; ובאמצע שנות השישים החלו טיבטים להגר גם לאירופה ולארצות הברית. בין הטיבטים שגלו היו גם מנהיגים רוחניים של אסכולות רבות, בכללם הדלאי לאמה ה-14 (לשעבר ראש הממשלה הטיבטית בגלות) וגייאלווה קרמאפה – ידוע יותר כקרמאפה ה-16 (ראש שושלת הקארמה קאג'יו ה-16 במספר מראשית היווסדה של השושלת במאה ה-11).
לקארמפה ה-16 היו ארבעה תלמידים עיקריים, המוכרים בשמם כארבעת האוצרים, טאי סיטו רינפוצ'ה, קונצינג שמאר רינפוצ'ה, ג'אמגונג קונגטרול רינפוצ'ה וגיאלצאב רינפוצ'ה. ארבעת האוצרים, מונו לגלות את גלגולו של הקארמפה ה-16 לאחר מותו- הקארמפה ה-17. מספר שנים לאחר מותו של הקארמפה ה-16, פרש האוצר קונציג שמאר רינפוצ'ה מקבוצת האוצרים. שלושת האוצרים הנותרים, ובראשם האוצר הראשי, טאי סיטו רינפוצ'ה, זיהו את גלגולו של הקארמפה המנוח בטיבט כטרינלי טאיה דורג'ה. הילד הוכר כקארמפה ה-17 על ידי הדאלאי למה ה-14 וע"י כל המורים הראשיים של מסדר הקאגיו וע"י השמאר רינפוצ'ה גם כן. כשנתיים לאחר מכן חזר בו קונציג שמאר רינפוצ'ה מהכרתו הראשונית והכריז באופן עצמאי על טרינלי טאיה דורג'ה כקארמפה ה-17. מועמדו של השמאר רינפוצ'ה שוהה בניו דלהי ואילו הקארמפה ה-17 המוכרז שוהה במקדש הזמני בביר שבהימצ'ל פרדש. שני הקארמפות, מנועים על ידי הממשל ההודי מלהיכנס למקדשו של הקארמפה ה-16 בסיקים.
המעבר של הקארמה קאג'יו למערב
בשנת 1959 נחרב עד היסוד המנזר הראשי של שושלת הקארמה קאג'יו במחוז צורפהו שבטיבט. בשנים 1966-1961 נבנה במקומו מנזר חדש באזור רומטק שבסיקים. המנזר השני בחשיבותו בקארמה קאג'יו נמצא בבהוטן.
בשנת 1974 ביקר קרמאפה ה-16 לראשונה באירופה, ומאז החלו להיפתח מרכזים בודהיסטיים של "שושלת הקארמה קאג'יו" במערב. כמה מאפיינים מבדילים את מרכזי הקארמה קאג'יו במערב מאלה הטיבטיים המסורתיים:
הקהילה בעלת אופי וצביון חילוניים.
הרכב הקהילה: אנשים מערביים.
מייסדי המרכזים במערב הם אנשים מערביים, תלמידיו של קרמאפה ה-16.
