הקַאראקלְפָּאקִים, קרקלפקים או כְּארַאכְלַפָּאקִים הם קבוצה אתנית טורקית, ומוצאם קאראקלפאקסטן בצפון-מערב אוזבקיסטן. במהלך המאה ה-18, הם התיישבו באזור התחתון של נהר אמו דריה ובדלתא (לשעבר) של ימת אראל. השם "קאראקלפאק" בא מהמילים: "קארא" שפירושה שחור ו"קלפאק" שפירושה כובע. הקאראקלפאקים מונים כ-620,000 איש, ומתוכם כ-500,000 מתגוררים ברפובליקת קאראקלפאקסטן.
מולדת
נוודים קאראקלפאקים, 1932
האוכלוסייה הקאראקלפאקית מוגבלת בעיקר לחלק המרכזי של קאראקלפאקסטן הנחצה על ידי נהר האמו דריה. הקהילות הגדולות גרות בנוקוס, בירת קאראקלפאקסטן ובערים הגדולות שמסביב, כגון טאחטאיטש, חודזלי, שימבאיי, שומאנאיי וקונגרד. קאראקלפאקים כפריים מתגוררים בעיקר בחוות קולקטיביות או חוות מדיניות, שרובן הופרטו לאחרונה.
קאראקלפאקים כפריים רבים הושפעו קשות מהתייבשות ימת אראל, שהרסה את ענף הדיג המקומי יחד עם חלק ניכר מאדמות המרעה והחקלאיות בצפון הדלתא. לקאראקלפאקים אין לאן ללכת. מרבית קאראקלפאקסטן תפוסה על ידי מדבר - קיזילקום במזרח, מישור האוסטיורט הצחיח במערב, וכעת מדבר ארל קום הצומח בצפון, פעם מרכז ימת אראל.
אף על פי שמולדתם נושאת את שמם, הקאראקלפאקים אינם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר שחיה בקאראקלפאקסטן. מספרם של האוזבקים עולה עליהם יותר ויותר, ורבים מהם מעודדים על ידי הממשלה לעבור לאזור החקלאי העשיר סביב טורטקול וברוני.
הקאראקלפאקית המדוברת כוללת שני ניבים: הניב הצפון-מזרחי והניב הדרום-מערבי. קאראקלפאקית כתובה משתמשת בשתי צורות כתיבה: האלפבית הקירילי והאלפבית לטיני, כאשר הקודם היה סטנדרטי במהלך ברית המועצות, והאחרון התבסס על הרפורמה האלפביתית של אוזבקיסטן בשביל אוזבקית. לפני ברית המועצות, קאראקלפאקית נכתבה לעיתים רחוקות, אך כשהתמשו בה כתבו אותה באלפבית הפרסי.
בגלל הגאוגרפיה וההיסטוריה של הקאראקלפאקים, הקאראקלפאקית הושפעה מאוזבקית, מונגולית, טג'יקית ורוסית. שפת פידג'ין קאראקלפאקית-אוזבקית מדוברת לרוב על ידי הדו-לשוניים בשתי השפות.
מקורות
המילה קאראקלפאק נגזרת מהכתיב הקירילי הרוסי של שמם והפכה לשם המקובל לקאראקלפאקים במערב. הקאראקלפאקים מכנים את עצמם כאראכלפאקים, בעוד האוזבקים קוראים להם כוראכלפוקס. פירוש המילה היא "כובע שחור" וגרמה בעבר לבלבול רב, מכיוון שהיסטוריונים קישרו אותם עם עמים קודמים אחרים, שנשאו את הכינוי "כובע שחור" בשפות סלאביות. דיווחים רבים ממשיכים לקשר בין קאראקלפאקים של ימינו לבין קונפדרציה טורקית מין המאה ה-11 המכונה "צ'רניה קלובוקי", ששמה פירושו גם "כובע שחור" ברוסית. צ'רניה קלובוקי היו שכירי חרב של נסיכות קייב. מלבד העובדה שלשמותיהם יש את אותה משמעות, אין שום ראיות ארכאולוגיות או היסטוריות שקושרות בין שתי הקבוצות הללו. כובע הקאראקול מיוצר מהפרווה של כבשת קאראקול, שמקורה במרכז אסיה עם עדויות ארכאולוגיות המצביעות על הגזע שגדל שם ברציפות מאז שנת 1400 לפני הספירה. הגזע נקרא על שם קוראקול, שהיא עיר במחוז בוכרה באוזבקיסטן.
עדויות ארכאולוגיות אחרונות מצביעות כי הקאראקלפאקים יצרו קונפדרציה של שבטים שונים בין המאה ה-15 למאה ה-16 במיקום כלשהו לאורך סיר דריה או לשקע זהאני דריה, ליד השבט הקזחי-דרומי. זה יסביר מדוע שפתם, מנהגיהם ותרבותם דומים כל כך לתרבות הקזחית.
דת
הקאראקלפאקים בעיקר מאמינים באסכולה החנפית באסלאם הסוני. סביר להניח כי הם אימצו את דת האסלאם בין המאה ה-10 למאה ה-13, תקופה בה הופיעו לראשונה כקבוצה אתנית מורחקת.
מסדרי דרווישים כגון הנקשבנדיה, הקובראוויאה, היסאווי והקלנדארי נפוצים למדי באזור זה. המסדר הדתי שביסס את הקשר החזק ביותר עם תושבי האזור הוא קובראוויה, שיש בה חסידים שיעים.
אף על פי שהיו 553 מסגדים בשנת 1914, לא נותרו היום מסגדים רבים. המסגדים הנותרים נמצאים בנו'קיס, טורטקול, סוג'לי ושימבאיי. עם זאת, מולות קאראקלפאקים נוהגים להשתמש בבתיהם לתפילות יום שישי.
ג'יימס סטיוארט אולסון, ניקולס צ'ארלס פאפס: מילון אתנויסטורי של האימפריות הרוסיות והסובייטיות. קבוצת הוצאת גרינווד 1994,ISBN 0-313-27497-5, עמ '. 343–345 (online copy, באתר גוגל ספרים)
דייוויד ג'יי פיליפס: עמים בתנועה: הצגת נוודי העולם. ספריית ויליאם קארי 2001,ISBN 0-87808-352-9, עמ '. 304 (online copy, באתר גוגל ספרים)
_(6859416536).jpg)
