קאוס בוראליס

קאוס בוראליס

מיקומו של קאוס בוראליס בקבוצת הכוכבים קשת
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים	קשת
שמות נוספים	λ בקשת, HD 169916, גליזה 713.1
סוג	ענק כתום
בהירות נראית	2.81[1]
סיווג ספקטרלי	K1 III[1]
עלייה ישרה	18ʰ 27ᵐ 58.24ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה	‏18.11″ ‏25′ ‏25°‏- מילי-שניות קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת	0.91
מרחק	78 שנות אור 23.91 פארסק[1]
רדיוס	11[2] רדיוסי שמש
מסה	2.6[3] מסות שמש
עוצמת הארה	פי 37 מהשמש
טמפרטורה	4,775[3] K
מהירות סיבוב	3.81 קילומטר לשנייה
מהירות רדיאלית	20.4-[1] קילומטר בשנייה
היסט	38.7758±0.6322 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות	−0.056

קַאוּס בּוֹרֵאַלִיס (ערוב של ערבית قوس - "קאווס" - קשת) ולטינית Borealis - "בוראליס" - צפוני, כלומר הקצה הצפוני של הקשת), נקרא גם λ בקשת וכן גליזה 713.1, הוא כוכב בולט הנמצא במרחק של כ- 78 שנות אור ממערכת השמש בקבוצת הכוכבים קשת עם בהירות מדרגה 2.81. יחד עם הכוכבים קאוס מדיה וקאוס אוסטרליס הנמצאים מדרום לו, הוא יוצר את צורת הקשת של הקנטאור שאותו מייצגת הקבוצה. במרחק זוויתי של פחות ממעלה מצפון-מערב לקאוס בוראליס נמצא הצביר הכדורי M28 וכ-2.5 מעלות מצפון-מזרח לו נמצא הצביר הכדורי M22. כמו כן במרחק זוויתי של כ-5.5 מעלות ממערב לכוכב נמצאת ערפילית הלגונה.

תכונות

קאוס בוראליס הוא ענק כתום מסוג ספקטרלי K1 III, עם מסה של כ-2.6 מסות שמש ורדיוס של כ-11 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו כ-4,775 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 37 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, ובערך פי 50 בצירוף הקרינה בתחום התת-אדום. בשל קרבתו למערכת השמש נכלל הכוכב בקטלוג גליזה לכוכבים קרובים.^[4] קאוס בוראליס נמצא במרחק זוויתי של פחות משתי מעלות ממישור המילקה ולכן הוא מוסתר לעיתים על ידי הירח ולעיתים נדירות על ידי כוכבי הלכת כוכב חמה, נוגה ומאדים. ב-6 באפריל 1972 נעשה שימוש באירוע הסתרה על ידי הירח על מנת למדוד במדויק את קוטרו הזוויתי של הכוכב.^[2] אירוע ההסתרה האחרון על ידי כוכב לכת אירע ב-19 בנובמבר 1984 כאשר נוגה עבר על פני הכוכב והאירוע הקודם לו היה ב-5 בדצמבר 1865 כאשר כוכב חמה הסתיר אותו. לא צפויים אירועי הסתרה נוספים על ידי כוכב לכת במאה ה-21.^[5]

קישורים חיצוניים

• קאוס בוראליס באתר של ג'ים קלר
• קאוס בוראליס, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים

הערות שוליים

1. SIMBAD: Kaus Borealis
2. N. M. White & B. H. Feierman: A Catalog of Stellar Angular Diameters Measured by Lunar Occultation, Astronomical Journal vol. 94, p. 756 (1987) במקור באלפיות של שניית קשת, העברה לרדיוסי שמש על ידי המרה לרדיאנים, הכפלה במרחק וחלוקה בפעמיים רדיוס השמש
3. B. Edvardsson: Spectroscopic surface gravities and chemical compositions for 8 nearby single sub-giants, Astronomy & Astrophysics, vol. 190, no. 1-2, p. 165 (1988)
4. W. Gliese: Catalogue of Nearby Stars. Edition 1969, Veröffentlichungen des Astronomischen Rechen-Instituts Heidelberg, Nr. 22, p. 74-5
5. G. P. Können & J. Van Maanen: Planetary occultations of bright stars, Journal of the British Astronomical Association, Vol. 91, p. 156 (1981)