מראה כללי של העיר צטיניהחדר בארמון המלך ניקולהנשים במרכז העיר
צטיניה (במונטנגרית: Цетиње או Cetinje, באיטלקית: Cettigne, ביוונית: Κετίγνη, בטורקית: Çetince) היא עיר הבירה לשעבר של ממלכת מונטנגרו וכיום הבירה המשנית של המדינה, בה נמצא מעונו הרשמי של הנשיא. העיר ממוקמת למרגלות הר לובצ'ן. נכון לשנת 2011, מונה העיר אוכלוסייה 13,991 תושבים. ובמטרופולין, נכון לשנת 2003, 18,482 נפשות. העיר שוכנת במערב מונטנגרו, במחוז צטיניה ומשמשת גם כבירת המחוז.
היסטוריה
צטיניה נוסדה במאה ה-15 ושימשה בתקופות שונות כמרכז המינהלתי של מונטנגרו כמרכז דתי אורתודוקסי וגם כבירת המדינה.
מלחמות הכיבוש של העות'מאנים בימי הביניים אילצו את הלורד של זיטה באותו זמן איוון צרנוביץ' להעביר את בירת ארצו מן העיירה המבוצרת של זאבליאק לחלקים מרוחקים יותר, עד אובוד בשנת 1475, וזמן קצר לאחר מכן, לצטיניה מרגלות הר לובצ'ן. הוא בנה בית משפט בתחום צטיניה בשנת 1482 וכעבור שנתיים גם מנזר[1]. על יד בית המשפט הוקם המנזר המלכותי החדש שנקרא צטיניה על שם נהר צטיניה שעובר באזור.
המנזר החדש הפך למושבו של המטרופולין זיטה. ומאז, התרחבה העיר והפכה להיות מרכז דתי ותרבותי חשוב, שבו דורד צרנוביץ' (בנו של איוון צרנוביץ'), הקים את בית הדפוס הראשון של דרום סלאביה.
בשנת 1878 עם עצמאותה של מונטנגרו לאחר שנים ארוכות של שלטון ע'תמאני הפכה צטניה לבירת המדינה. תנופה של בנייה עברה על העיר. הוקם הארמון לנסיך ניקולה הראשון. מבנים מודרניים רבים שנועדו לקונסוליות זרות נבנו בשל כינון יחסים עם מדינות שונות באירופה. הבניינים של הקונסוליות הצרפתיות, רוסיות, בריטיות, איטלקיות והאימפריה האוסטרו-הונגרית נחשבים כמפוארים מבין כולם. עם זאת, בתחילת המאה ה-20 היו בעיר רק כ-5,000 תושבים[2]. אנשי רוח רבים מרחבי המדינה בחרו לעבור לגור בבירה ותרמו לתרבות, חינוך ואמנות בה. בדצמבר 1914 במלחמת העולם הראשונה הופצצה העיר על ידי מטוסים של האימפריה האוסטרית[3] ובינואר 1916 נכבשה העיר בידי האוסטרים[4].
"העיר צטיניה, בירת המדינה, בין הרי קארסט יושבת. בנו אותה שם מושלי מוגטיניגרו לפנים, למען אשר יוכלו מהרה להמלט אל ההרים ומעברותיהם בבוא עליהם אויב ולהלהם שם אתו על נקלה. על כן לא נלכדה עוד צטיניה ביד אויב, עד אשר באה אוסטריה ולכדה אותה. בכל סביבות צטיניה אין יער. אין שם גם שדות פוריים. אדמת הזריעה בהרים מועטה היא. צומחים שם עצים, אך מעטים ,קטנים ודקים הם. ... הבקעה הקטנה, שבה נמצאת העיר צטיניה, מימיה מועטים. כשהזמן כתקונו, מספיקים המים שבה לכל התושבים, ואולם בזמן חורב שורר צמא בין חמשת אלפי תושבי העיר. יש שנים שגשמי זעף יורדים שם כמעט בכל יום מימי הקיץ, ואולם גם הם אינם מועילים להספיק מים בשפע, כי הם יורדים אך במשך רגעים אחדים. בצטיניה יש פרדס, גנים, שדרות אילנות, תיאטרון. בתי העיר הם בלי שום קישוטים, ורובם בני שתי קומות. הרחובות - רובם ארוכים ורחבים ונקיים למדי. גם בתי הצבור הם בלי שום קישוטים. בבית גדול ופשוט, משוח בצבע־לבן, הוא ה"ארמון החדש", ישב ניקולה הראשון. בככר שלפני הארמון וברחובות הרחבים, הסמוכים אל הככר, מטיילים יושבי העיר בשעה שהם פנויים מן העבודה."
בנובמבר 1944 נכבשה העיר מידי הגרמנים על ידי כוחותיו של טיטו[6].
"צטיניה אינה מצטיינת בסגנון אדריכלי מיוחד, כפי שמצטיינות עיירות היסטוריות רבות בבאלקנים. אולי משום שנהרסה העיר פעמים כה רבות, בנו תושביה את בתיהם בהתאם לצורכיהם ולפי יכולת התקופה הדלה דאז, ללא קישוטים וסלסולים יתירים. מעל לשורות של בתים נמוכים ופשוטים, מזדקרים בנייני הצירויות והשגרירויות לשעבר וכמה בניינים ממלכתיים־ציבוריים מתקופת העצמאות. אלה מנוצלים היום לצרכים אחרים (בפרלמנט לשעבר שוכן... קולנוע, היחיד בעיר; בשגרירות צדפת — הספרייה הלאומית הגדולה; בשגרירות אחרת — גאלריה לאמנות, ועוד). בארמונו של המלך ניקולה — בית צנוע בן קומתיים, שמבחוץ אינו עושה רושם מיוחד — נמצא היום המוזאון הממלכתי של מונטנגרו, ובו אוצר היסטורי רב, מחיי בית־המלוכה, ששכן שם וגם מעברה של מונטנגרו בכלל. באותה כיכר עצמה נמצאת גם "ביליארדה", ארמונו של הבישוף־המשורר הגדול, פטר נגוש פטרוביץ'. ארמון זה בנוי כעין מיבצר בתוכו משוכנים היום, נוסף למוזיאון של נגוש עצמו, מוזיאון אתנוגרפי ומוזיאון מלחמת המרי ב־.45—1941 באחד מחדריו של נגוש עומד גם... הביליארד המפורסם, הראשון מסוג משחק זה אותו הנהיג נגוש בארצו!"
"בצטיניה עשרת אלפים תושבים (כמו לפני המלחמה) וספק אם עוד יגדל מניינם. בה במידה שבאים אליה איכרים העוזבים את כפרם ... כן עוזבים אותה ועוברים לערים אחרות תושבי צטיניה. ... ישנם בצטיניה שני בתי חרושת גדולים למדי - אחד לנעליים ואחד ... למקררים חשמליים ... אך אין בסביבתה חומרי גלם (פרט לעור ...), והתחבורה אליה קשה ויקרה. ... רק סיכוי אחד אולי יש לצטיניה - ליהפך לאחד ממרכזי התיירות ... אך גם מבחינת התיירות, מלבד לילותיה הנהדרים הנצחיים ... יהיה לצטיניה כוח משיכה בעיקר בזכות עברה ועקבותיו. על כן, צטיניה היא עיר שקטה, בה מתהלכים הבריות בעצלתיים"
בשנת 2006 עם קבלת העצמאות המחודשת של מונטנגרו הוכרז כי הבירה תעבור לעיר הגדולה יותר במדינה היא פודגוריצה, אך ארמון הנשיא נותר בציטניה, המושכת אליה עדיין תיירים רבים, בגלל מורשתה ההיסטורית ויופייה.
אתרים בעיר
המוזיאון הלאומי של מונטנגרו- מוזיאון המציג את תולדות מונטנגרו.
מנזר פטר הקדוש (Sveti Petar Cetinjski) - מנזר גדול על שמו של הנסיך והבישוף פטר הראשון פטרוביץ'-נייגוש שחי בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.
מוזיאון המלך ניקולה- ארמון בית מגוריו של ניקולה הראשון שליט מונטנגרו העצמאית.
ארמון הנשיא - מעון נשיא המדינה אשר נשאר בעיר מתקופת כבירת המדינה.
המאוזוליאום של פטר השני- נמצא בהר לובצ'ן, כ-13 ק"מ מהעיר, המאוזוליאום הגבוה ביותר בעולם.
תחבורה
העיר מחוברת לבירה פודגוריצה ולעיר בודווה עם כביש בעל שלושה נתיבים. שתיהן במרחק של 30 ק"מ מהעיר.
קיים גם הכביש הישן מצטיניה לעיר קוטור, אשר אינו באיכות טובה, שנשקף ממנו נוף מדהים של מפרץ קוטור.
בעבר, היה קיים קו רכבת צטיניה-בר. שהוביל נוסעים ומטענים. הרכבת הופעלה דרך גדות ימת שקודרה. כיום, אין שרידים של מסילת הרכבת הזו.
נמל התעופה טיבאת הוא במרחק 50 ק"מ מהעיר, ויש ממנו טיסות סדירות לבלגרד וציריך, ועשרות טיסות צ'רטר על בסיס יומי בעונת הקיץ.
נמל התעופה פודגוריצה הוא במרחק 55 ק"מ מהעיר, ויש טיסות סדירות ליעדים אירופאים מרכזיים לאורך כל השנה.
מחוז צטיניה, כולל בין היתר את העיר צטיניה (שהיא היחידה במחוז בעלת מעל 1000 תושבים) וגם את הכפרים: בייצה - (857), רייקה צ'רנוויצה - (216) וזברז'ה - (148) והסביבה. המפקד של 2003 מראה שהאוכלוסייה של מחוז צטיניה היא 18,482. ובעיר צטיניה 15,137 תושבים.
