צבי לניר (נולד ב-10 באוקטובר 1936) הוא היסטוריון צבאי ישראלי, מייסד ונשיא חברת "פרקסיס" ומפתח תיאורית "ההפתעה הבסיסית" והשלכותיה על אסטרטגיות של חשיבה וניהול שילוביים. הוא חיבר מספר ספרים ביניהם "ההפתעה הבסיסית: מודיעין במשבר" על חוסר המוכנות של ישראל למלחמת יום הכיפורים, והספר 'עת התבונה' על תקופת הבגרות המאוחרת בחיי האדם.
ביוגרפיה
צבי לניר נולד וגדל בחיפה והוא בוגר תיכון חוגים. את השירות הצבאי התחיל כחבר בגרעין נח"ל ונשלח כנציג הגרעין לקורס מ"כים ולאחר מכן לקורס קצינים. הוא מילא תפקידי פיקוד שונים ביחידות קרביות ולאחר סיום תפקידו כמפקד פלוגה בחטיבת גולני, נשלח מטעם צה"ל ללימודים אקדמאים.[1] לאחר סיום התואר הראשון במדעי המדינה, כלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב עבר לחיל המודיעין ושירת בו במספר תפקידים בהם הרבה לעסוק בתאוריה של המודיעין ובהדרכת קציני מודיעין. במהלכם השלים גם את התואר השני בהיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל אביב.
ההפתעה הבסיסית: מחקרו על מלחמת היום הכיפורים
בעקבות לקחי ההתנסות האישית שלו במלחמת יום הכיפורים על בעיות יסוד בתקפותה של התאוריה המודיעינית ובתאוריות הידע, ביקש להשתחרר מצה"ל והחל את מחקרו על תופעת ההפתעה הבסיסית וסיים את עבודת הדוקטורט שלו בנושא זה באוניברסיטה העברית ב-1980. עבודה זו פורסמה בספר שהשפיע רבות על תפיסת העולם של המודיעין הישראלי - "ההפתעה הבסיסית, מודיעין במשבר". גישתו של לניר גורסת, בניגוד לוועדת אגרנט ולמסמכים נוספים שנכתבו אודות הפתעת מלחמת יום הכיפורים, כי ההפתעה לא נבעה ממידע חסר אצל המעריכים או בקרב מקבלי ההחלטות, אלא ממערכת מושגית לא רלוונטית. ההפתעה הבסיסית, בניגוד להפתעה מצבית, נובעת מפער תפיסתי, ועל כן מידע נוסף לא מסייע להתמודדות עימה.[2] לניר מנתח את התוכניות האופרטיביות של צה"ל ערב מלחמת יום הכיפורים, ומוכיח כי התפיסה הבסיסית כולה הייתה בלתי רלוונטית, וכי ההפתעה המודיעינית היא נדבך חלקי בלבד בהפתעה העמוקה יותר שחוו צה"ל והחברה הישראלית.
מחקרו של לניר התבסס על היתוך של תפיסות מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית (עמד בקשר רציף עם דניאל כהנמן), מתחום הפילוסופיה של המדע (הושפע עמוקות מעבודתו של תומאס קון בנושא המבנה של מהפכות מדעיות) עם הבנות אופרטיביות ומודיעיניות שצבר במהלך שירותו הצבאי.
לימים טען לניר כי סוג זה של הפתעה היווה בסיס גם לכשלים נוספים כמו כישלון השטאזי של מזרח גרמניה לחזות את נפילת חומת ברלין למורת מעקב נרחב מאד אחר תושבי המדינה. לטענתו זו גם הסיבה היסודית לכשל של גופי המודיעין הישראלי לחזות את מתקפת ה-7 באוקטובר, שכן ההנחה הבסיסית של שירותי המודיעין, לפיה השגת מידע רב ומדויק יותר על האויב, יאפשרו להם לספק הערכת מודיעין מדויקת יותר, אינה נכונה.[3]
פעילות מחקרית וציבורית
במקביל, ב-1975, בעקבות המלצות ועדת אגרנט נקרא על ידי שר החוץ יגאל אלון לעמוד בראש צוות ההקמה של המרכז למחקר ותכנון מדיני במשרד החוץ ובשנים 1977–1978 היה חבר משלחת ישראל לאו"ם ונציגה בוועדה הראשונה - פיקוח נשק וחלל.
מ-1980 ועד 1985 היה ממקימי המכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון ובמקביל הרצה על אסטרטגיה ועיצוב מדיניות בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. ב-1985–1986 היה חוקר בכיר אורח במכון לקבלת החלטות ('Decision Research') ביוג'ין אורגון ובשנים 1986–1987 – חוקר בכיר במכון ון-ליר בירושלים.[4] באותה תקופה שימש לניר גם כיועץ לתנועה הקיבוצית שנמצאה מאמצע שנות ה-80 במשבר רב מערכתי עמוק. לניר הרצה במסגרות שונות של התנועה, ביניהן סמינר אפעל.
שנות ה-90' והלאה: הקמת פרקסיס והשפעה ביטחונית וציבורית
ב-1994 ייסד את חברת 'פרקסיס' כחברה עסקית לתועלת הציבור ובמסגרת זו ממשיך את מחקריו במקביל לביצוע פרויקטים בתחומים מגוונים בסקטור הציבורי, העסקי והחברתי ובהדרכה של תהליכי חשיבה וניהול שילוביים. במסגרת זאת, עיצב את מתודולוגיית העבודה של מכון ראות.
בשנות ה-2000 היה לניר שותף במכון לחקר תורת המערכה (מלת"ם) שהובל על ידי שמעון נוה ודב תמרי.[5] סביר להניח כי תרומתו של לניר מצויה בעלייתו של רעיון ההמשגה (conceptualization) בשיח הצבאי בצה"ל בשנים אלו, ככלי מרכזי בייצור של רלוונטיות אופרטיבית.
ספריו
ראו גם
קישורים חיצוניים
צבי לניר, ברשת החברתית פייסבוק
צבי לניר, דף שער בספרייה הלאומית- אתר צבי לניר
- הבלוג של צבי לניר
- תרומתו של צבי לניר לתחום החשיבה המערכתית באתר דואלוג
- צבי לניר, מאמנות אופרטיבית לחשיבה מערכתית, מערכות, 353-352 אוגוסט 1997 / 21.08.1997, אב תשנ"ז
רותם שטרקמן, יסמין גואטה, "אפשר לדחוק את תקופת הזקנה לסוף החיים ממש", באתר TheMarker, 15 במרץ 2018- עמר כהן, "נוצרה תקופת חיים חדשה, אני קורא לה עת התבונה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בפברואר 2020
הערות שוליים
- ^ אבירם ברקאי, פתאום הייתה מלחמה, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2022, עמ' 98.
- ^ הפתעה בסיסית, באתר דואלוג ויקי
- ^ צבי לניר, [
https://www.zvilanir.com/single-post/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%92%D7%9D-%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A0%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C מדוע גם כשאנחנו יודעים כל הפרטים ואנחנו נכשלים בגדול?], דצמבר 2023
- ^ עוד על מחקריו ראה בעמ' 6–124 בספרו של איתן שמיר "Transforming Command:The Pursuit of Mission Command in the U.S., British, and Israeli Armies" הוצאת סטנפורד (2011) וב-"Culture of Military Innovation" מאת דימה אדמסקי (הוצאת סטנפורד 2010)
- ^ בן אליעזר, אורי (2009) "סכסוך ישן, מלחמה חדשה: השתנות ההקשר המוסדי של הפעלת הכוח במלחמות ישראל", סוציולוגיה ישראלית, חוברת 2, עמ' 418.
