צ'ארלס תומאס (באנגלית: Charles Thomas; 23 ביוני 1790 – 8 בפברואר 1848) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים והסנאט של דלאוור וכמושל דלאוור ה-25 מיוני 1823 ועד ינואר 1824.
ראשית חייו
צ'ארלס תומאס נולד במחוז ניו קאסל שבדלאוור, כבנם של צ'ארלס וסוזאנה מקמלוט תומאס. אביו היה אחד מזקני הכנסייה הפרסביטריאנית של ניו קאסל ונשיא חברת הכבישים של דלאוור. צ'ארלס הצעיר נשא לאישה את אלייזה סטופס, ולשניים נולדה בת אחת בשם אלייזה.
לא ידוע על גורלה של רעייתו של תומאס, אך ידוע שבתו טופלה על ידי ד"ר ג'ון רמזי מוילמינגטון עד שמלאו לה עשר, ולאחר מכן היא עברה עם אחותו של אביה, סאלי, שנישאה לוויליאם ט. ריד, חברו של תומאס לספסל הלימודים, ונכדו של ג'ורג' ריד. ויליאם וסאלי חיו בביתו של תומאס.
קריירה פוליטית
תומאס למד בפרינסטון קולג', ולמד משפטים בהדרכתו של ג'ורג' ריד הבן. ב-1813 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של דלאוור והחל לעסוק במקצוע בניו קאסל. הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של דלאוור ב-1818 ובסנאט של דלאוור בשנים 1822–1823. בשל היותו יושב ראש הסנאט ב-1823, עם מותו של המושל ג'וזף הזלט, הוא החליפו. תומאס כיהן כמושל דלאוור מ-24 ביוני 1823 ועד 20 בינואר 1824.
תומאס המשיך לקדם כמה נושאים שקודמו על ידי מושלים קודמים לשיפור מערכת החינוך הציבורית. כפי שמתואר בספרו של קרול הופקר "דמוקרטיה בדלאוור", "'בזמנים קשים אלו', העיר המושל תומאס ב-1824, 'זה נראה ניסוי מסוכן למדי לאפשר לדור אחד לחיות בבורות'. הוא קידם את הנהגתו של מס חינוך מיוחד, שהוא הבטיח, שיהיה ברכה לאנשים... שכן הוא יוכל... להקל עליהם בקשיי המעמסים, המעמסים של השחיתות והבורות. 'לשווא', הוא אמר, 'האם אנו מתפארים בזכות הבחירה שלנו, ובזכויות האזרח שלנו, אם חלק גדול של האזרחים לא מסוגלים לקרוא את פתק ההצבעה שהם בוחרים באמצעותו מדי שנה. אנשים כאלו עשויים לחשוב שהם חופשיים, אך למעשה הם עבדים... אם החינוך מוגבל רק לעשירים', הוא הזהיר, 'מעטים ימצאו עצמם בעמדות השלטון'".[1] מתוך סירוב להעלות מיסים או למסור את השליטה לגורמים המקומיים, לא פעלה האספה הכללית בהתאם.
תומאס גם תמך ברפורמות במערכת הענישה. גם פה מתאר הופקר שתומאס "ציין ללא גאווה ש'חוקי הענישה של מדינה זו חמורים הרבה יותר מאלו של כל אחד ממדינות האיחוד". בטענה נגד מאסר על אי תשלום חובות, הוא אמר, "נראה כי הדעה הרווחת בקהילה היא שבתי הכלא העלובים שלנו... הם יותר בתי גידול לחוסר מוסר מאשר מקלטים לחסרי ישע".[2] גם פה לא זכתה קריאתו למענה.
מותו
צ'ארלס תומאס נפטר בניו קאסל ב-8 בפברואר 1848. הוא נטמן בבית הקברות הפרסביטריאני שבעיר. לא קיים דיוקן ידוע שלו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
