|
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מה הכילו המסמכים, מדוע הם היו סודיים ומדוע החשיפה עוררה סערה. ייתכן שתמצאו פירוט ב דף השיחה.
|
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
|
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מה הכילו המסמכים, מדוע הם היו סודיים ומדוע החשיפה עוררה סערה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
פרשת מסמכי הפנטגון היא כינוי לפרשה שהסעירה את ארצות הברית בתחילת שנות ה-70. במוקד הפרשה עמדו מסמכי הפנטגון, כינוי לחקירה סודית שבוצעה על ידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית שנגעה לגידול במעורבות הצבאית של ארצות הברית במלחמת וייטנאם. הפרשה התפוצצה לאחר שעובד הממשל, דניאל אלסברג, הדליף את המסמכים לעיתון הניו יורק טיימס בשנת 1971.
רקע
את המחקר, שכותרתו הרשמית הייתה יחסי ארצות הברית-וייטנאם בין השנים 1945–1967, הזמין מזכיר ההגנה של ארצות הברית, רוברט מקנמארה, בשנת 1967. לצורך כתיבתו נשכרו עשרות קציני צבא והיסטוריונים. המחקר שהושלם בשנת 1969 וכלל כ-7,000 דפים, תיעד את טיפולם של ארבעה ממשלים אמריקאיים (הארי טרומן, דוויט אייזנהאואר, ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון) בנושא תהליכי קבלת החלטות של ארצות הברית בווייטנאם בין השנים 1945-1967.
עותק ראשון נשלח בינואר 1967 למזכיר ההגנה, קלארק קליפורד, מחליפו של מקנמארה. בסך הכל נוצרו 15 עותקים של המחקר, ששניים מהם נשלחו לתאגיד האמריקאי ראנד, אשר העסיק צוותי חשיבה בתחומים שונים.[1]
ההדלפה
בשנת 1969, הצליח עובד תאגיד "ראנד" דניאל אלסברג, להשיג גישה לאחד מעותקי המסמכים שנמצאו ברשות התאגיד והחליט להביא את דבר קיומם לידיעת הציבור.
בעזרתו חברו, אנטוני רוסו, החל אלסברג להעתיק את המסמכים בחשאי. במרץ 1971, העביר אלסברג את מרבית המסמכים לעיתונאי הניו יורק טיימס, נייל שיהאן. הפרק הראשון בסדרת המסמכים פורסם בטיימס ב-13 ביוני 1971 ועורר מיידית מחלוקות פוליטית ואף הגשת תביעות משפטיות כנגד הטיימס לעצירת המשך פרסום המסמכים.
תגובת הממשל
הפרסום עורר את זעמו של נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון שהחליט לצאת במאבק משפטי. לאחר כישלון המאמצים לשכנע את הניו יורק טיימס להפסיק את פרסום המסמכים מרצונו, פנה התובע הכללי של ארצות הברית, ג'ון ניוטון מיטשל לבית המשפט והוציא צו פדרלי האוסר על המשך פרסום המסמכים בטענה שהפרסום מהווה פגיעה בביטחון הלאומי. הטיימס ערער על ההחלטה והתיק הגיע במהרה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. ב-30 ביוני קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית לטובת הטיימס והמסמכים פורסמו במלואם.
לאחר מכן ניסה הממשל לתבוע את אלסברג ורוסו באשמת ריגול וגנבה של מסמכים ממשלתיים. המשפט החל בינואר 1973, אולם מספר חודשים לאחר מכן התגלה כי 18 חודשים קודם לכן אנשי ממשל ביצעו פריצה לא חוקית למשרדו של הפסיכיאטר של אלסברג בחיפוש אחר ראיות מפלילות (נודע בהמשך כחלק מפרשת ווטרגייט). בעקבות כך השופט קבע כי המשפט פסול ופטר את אלסברג ורוסו מההאשמות.
השלכות הפרשה
מסמכי הפנטגון חשפו מספר דברים. בין היתר נחשף השוני בין מה שאנשי הממשל אמרו באופן רשמי לבין מה שהם אמרו בינם לבין עצמם וכי במספר הזדמנויות הממשל הונה את העם האמריקני והעמיק בכוונה את מעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. בנוסף, החשיפה הגדילה את חוסר האמינות ששרר בין ממשלת ארצות הברית לעם האמריקני ובכך פגע בניהול המלחמה של ממשל ניקסון.
בעקבות כך, הוויכוח בדבר המשך התערבותה של ארצות הברית בווייטנאם התעורר מחדש. עם זאת רוב הפרשנים כיום מאמינים כי פרסום המסמכים לא פגע בביטחון הלאומי של ארצות הברית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
