עם הסמכתו כאדריכל החל לעבוד במשרדו של אלכסנדר ברוולד[2] והצטרף ל"אגודת בוני ארץ ישראל" בברלין (Palästina-Baugesellschaft) מיסודו של אלכסנדר לוי, עד שבספטמבר 1920עלה לארץ ישראל. בארץ הצטרף לחברת "קדם", שהייתה המשך לאגודה הברלינאית[3], אשר בעת המעבר לארץ ישראל נוהלה כבר על ידי המהנדס יוסף לוי[דרוש מקור]. ב-1924 עבר להתגורר בשכונת תלפיות בירושלים ופתח בה משרד עצמאי. ב-1928 נבחר לעמוד בראש אגודת המהנדסים והאדריכלים בירושלים.
אחד מתכנוניו החשובים של קורנברג היה תכנון גימנסיה רחביה; על פי תכנונו, היה הבניין אמור להיות בצורת אווירון, ולכלול אגף מרכזי שבו ישכנו הספרייה וחדרי ההנהלה, ושני אגפים בצדדים שיקושרו ביניהם במעברים מקורים. בתכנון תוכננו גם מגרש משחקים ופינה בה בריכת נוי בה שוחים דגים. בשל בעיות תקציב הושלמה רק הקומה הראשונה של הבניין, ואחרי מותו של קורנברג הושלמה הבנייה עם תכנונם של האדריכלים ברוצקוס ורצ'קובסקי[4].
קורנברג תכנן גם את בית עגנון ב-1931 בתלפיות. בדומה לאדריכלים אחרים בתקופה עיצב קורנברג גם את הריהוט לבית החדש. את מראה הבית הוא תכנן כמבצרי וסגור, חלונות הברזל מסורגים וחלקם נראים כחרכי ירי. הבית בנוי בסגנון מודרני, בקווים ישרים ובמראה קובייתי, והוא מצופה בטיח ולא באבן, בדומה לרוב הבתים בתלפיות, אך בשונה מרוב הבתים בירושלים. ממכתבים ששלח עגנון לרעייתו אסתר (כמופיע בקובץ 'אסתרליין יקירתי') מתלונן הסופר על הבית, שאינו מוצא חן בעיניו, על "הרהיטים המכוערים" ועל הצבעים הלא מוצלחים שבחר קורנברג לאריחי הרצפה וצבע הקירות: "...ודאי כתב לך ברין[5] שקורנברג צבע את הבית בצבע נורא ומגוחך. כנראה נצטרך חצי שנה להתבייש בפנינו ובפני האורחים מחמת צבע הבית.".
