פעולה פְּסִיכוֹמוֹטוֹרִית היא פעולה אשר נסמכת על הקשר בין תפקודים קוגניטיביים לתנועה גופנית. כישורים פסיכומוטורים באים לידי ביטוי במיומנויות גופניות כגון תנועה, קואורדינציה, מניפולציה, מיומנות, חן, כוח, מהירות - פעולות אשר מדגימות את המיומנויות המוטוריות העדינות או הגסות, כגון שימוש בכלים או כלים מדויקים והליכה. ספורט וריקוד הם התחומים העשירים ביותר של מיומנויות פסיכומוטוריות גסות.
דוגמאות התנהגותיות כוללות נהיגה במכונית, זריקת כדור ונגינה בכלי נגינה. במחקר בנושא למידת מיומנויות פסיכומוטוריות ניתנת תשומת לב ללמידה של פעילות מתואמת המערבת את הידיים, הידיים, האצבעות והרגליים, בעוד שתהליכים מילוליים אינם מודגשים.[1]
שלבי התפתחות פסיכומוטורית
על פי מודל שלושת השלבים של פול פיץ (אנ') ומייקל פוזנר (אנ'), כאשר לומדים מיומנויות פסיכומוטוריות, אנשים מתקדמים בשלבים הבאים: השלב הקוגניטיבי, השלב האסוציאטיבי והשלב האוטונומי.[2] השלב הקוגניטיבי מתאפיין בתנועות איטיות ומגושמות שהלומד מנסה לשלוט בהן. על הלומד לחשוב על כל תנועה לפני שהוא מנסה אותה. בשלב האסוציאטיבי, הלומד מבלה פחות זמן במחשבה על כל פרט, אולם התנועות עדיין אינן חלק קבוע מהמוח. בשלב האוטונומי, הלומד יכול לחדד את המיומנות באמצעות תרגול, אך אינו צריך עוד לחשוב על התנועה.[3]
גורמים המשפיעים על מיומנויות פסיכומוטוריות
משוב פסיכולוגי
כמות התרגול
מורכבות המשימה
חלוקת עבודה
תמריצים מניעים
גורמים סביבתיים
תיעוד פעולות מוטוריות
קליפת המוח הקדם-מוטורית מעורבת ביצירה ובשימור של זיכרונות ומיומנויות.[4] כאשר אדם לומד תנועות פיזיות, הדבר מוביל לשינויים בקליפת המח המוטורית. ככל שתנועה מתורגלת יותר, כך הקידוד העצבי מתחזק. מחקר בחן כיצד נוירונים בקליפת המוח הקדם-מוטורית מעבדים תנועות ונמצא שנוירונים אלו משנים את התנהגותם במהלך ואחרי ביצוע משימות.[5]
^Mustafa Karahan, Gino M. M. J. Kerkhoffs, Pietro Randelli, Gabriëlle J. M. Tuijthof, Effective training of arthroscopic skills, Heidelberg [Luxembourg?]: Springer ESSKA, 2015, ISBN 978-3-662-44943-1
^Alexa Riehle, Eilon Vaadia, Motor cortex in voluntary movements: a distributed system for distributed functions, Boca Raton, Fla. London: CRC, 2005, Frontiers in neuroscience, ISBN 978-0-8493-1287-8
