הפקת הסרט הייתה מסובכת ונתקלה בקשיים רבים, החל בהעברת ספינת קיטור במשקל מאות טונות מעבר לגבעה תלולה, מריבותיו הבלתי פוסקות של קינסקי עם שאר אנשי הצוות, וכלה במספר תאונות ומקרי מוות. הסרט הדוקומנטרי נטל החלומות עוקב אחר תהליך ההפקה המסובך ומציג קטעי צילום מקוריים מעת יצירתו.
עלילה
בריאן סוויני "פיצקרלדו" פיצג'רלד הוא מהגר אירי המתגורר באיקיטוס, עיר קטנה הנמצאת מזרחית להרי האנדים באגן האמזונאס שבפרו. התקופה היא תחילת המאה ה-20 והעיר מתפתחת במהירות במהלך שיאו של עידן הגומי, עת בה אנשי עסקים אירופאיים הגיעו לדרום אמריקה בכדי להתעשר מהחומר הצמגי המופק מעצי ההוואה.
חלומו של פיצקרלדו הוא להקים בית אופרה באיקיטוס ולהביא אליו את הטנור המפורסם אנריקו קארוזו. הוא ניחן בחוש מפותח להמצאות חדשות ורעיונות יצירתיים, אולם נכשל זה מכבר בבניית רכבת על גבי רכס ההרים האנדי, ורעיונו לבנות מפעל לקרח בעיר הפך למושא ללעג וקלס בקרב ברוני הגומי.
בלית ברירה, ובעידודו של דון אקווילינו, אחד מעשירי העיר, מחכיר פיצקרלדו את חלקת האדמה הפנויה האחרונה במדינה מידי הממשלה הפרואנית, במטרה לנצל את אזוריה המיוערים בעצי גומי, ולגייס כסף עבור בית האופרה שלו. השטח שרכש נותר פנוי במשך זמן כה רב הודות לשבטי האינדיאנים העוינים השוכנים בו, וכן בשל הנהרות הגועשים ומלאי האשדים הסובבים אותו, אשר הפכו אותו לבלתי ניתן לניצול ולחסר נגישות. אולם בעת הרכישה מבחין פיצקרלדו בפרט שטרם נתגלה במפה אשר עשוי לסייע לו במשימתו.
בעזרתה של בת זוגו, מולי, אשת עסקים המנהלת בית בושת מצליח בעיר, רוכש פיצקרלדו ספינת קיטור ישנה לה הוא קורא האס. אס. מולי אאידה (על שם יצירת האופרה מאת ג'וזפה ורדי); לאחר גיוס אנשי צוות לספינתו, ביניהם קפטן הולנדי אשר איבד את דעתו לג'ונגל וטבח שתיין, מפליג פיצקרלדו במורד נהר הפצ'יטאה.
כעבור מספר ימי הפלגה והיתקלות קצרה עם שבט אינדיאנים, בה מצליח פיצקרלדו להפנט את הילידים באמצעות מוזיקת אופרה ולצרפם לשורותיו, נחשפת תוכניתו הנועזת להגיע לנקודה מסוימת בדרך בה המרחק בין נהר הפצ'יטאה ונהר האוקיאלי, המקבילים זה לזה ומופרדים בידי רצועת אדמה דקה, הוא הקצר ביותר, ולהעביר את ספינתו השוקלת כ-320 טון מעבר לגבעה התלולה הנמצאת ביניהם[1].
בעמל רב ובסיועם של האינדיאנים, אשר נרתמו לעזרתו לאחר שבעבר נלקחו רבים מהם כעבדים בידי חברות המסחר האירופאיות, מצליח פיצקרלדו להעביר את הספינה מעבר לגבעה באמצעות מערכת מתוחכמת של מנופים וגלגלות. לאחר חגיגת ניצחון קצרה בה הוא וצוותו שותים לשוכרה ונרדמים למשך הלילה, הם מתעוררים למחרת בבוקר למחזה אימים; בניסיון לפייס את אלי הנהר, לאחר שעוררו את זעמם כאשר הפרו את רצון הטבע וצייתו לגחמותיו של פיצקרלדו, שחררו האינדיאנים את החבלים אשר עיגנו את הספינה לגדת הנהר ונעלמו, מותירים את אנשי הצוות לגורלם במורד האשדים השוצפים.
אנשי הצוות מצליחים להשלים את מסעם חזרה לאיקיטוס במורד הנהר המסוכן ותוך ספיגת נזקים מועטים בלבד לספינה, אולם שבים לעיר מבלי שאספו כל גומי. פיצקרלדו נאלץ למכור את ספינתו לדון אקווילינו, אך לא לפני שהוא אוסף תזמורת אופרה שלמה עם קארוזו בראשה, המנגנת את הפוריטנים של בליני. כל אנשי העיר מגיעים לנמל בכדי לצפות בפיצקרלדו העומד בראש הספינה עם חיוך רחב על פניו בעודו מעשן סיגר.
איור מסעו של פיצקרלדו ותוכניתו לנצל את השטח שרכש; האיקס בחלק העליון של התרשים מייצג את העיר איקיטוס הנמצאת על שפת אגן האמזונאס. ספינתו הפליגה במעלה האמזונאס (נגד כיוון החץ) ובמורד נהר הפצ'יטאה (הנהר השמאלי); כפי שניתן לראות, מצר האדמה המפריד בין נהר הפצ'יטאה לנהר האוקיאלי (הנהר הימני), המיוצג על ידי האיקס התחתון, הוא דק יחסית, ובמקום זה העביר פיצקרלדו את ספינתו מעבר להר. הריבוע הימני עם האיקס מייצג את השטח המיוער עם עצי הגומי אליו פיצקרלדו רצה להגיע.
הפקה
הסיפור מבוסס בחלקו על חייו ומעלליו של ברון הגומי קרלוס פרמין פיצג'רלד, אשר במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 העביר את ספינתו מבעד למצר יבשתי ומנהר אחד למשנהו. על אף כן, שקלה ספינתו כ-30 טון בלבד, בניגוד לספינה של פיצקרלדו אשר שקלה פי עשרה מכך. כמו כן לא העביר אותה בשלמותה אלא בחלקים, אותם הרכיב מחדש בצד השני[1][2].
בסרט האוטוביוגרפי הקצר "דיוקנו של ורנר הרצוג" אשר בוים על ידיו, מספר הרצוג כי במהלך ההפקה ניסה להתרכז בהצגת המאמץ הפיזי הקשה שהיה כרוך בשינוע הספינה בין שני הנהרות, וכי ההשראה לכך נבעה בחלקה מהקשיים ההנדסיים מהם סבלו הקדמונים אשר עסקו בהזזת מנהירים.
חלק זה של ההפקה היה קשה באופן יוצא מגדר הרגיל ומשך פרסום רב לאחר שאנשי הצוות עם הרצוג בראשם העבירו ספינת קיטור אמיתית במשקל של כ-320 טון מעבר לגבעה. צילומים אלו היו אמיתיים ולא כללו שימוש באפקטים מיוחדים כלשהם או בטכניקות CGI. הרצוג האמין שאף אדם מעולם לא ביצע מהלך שכזה בכל ההיסטוריה של הקולנוע, וכי אף אדם לא יעשה זאת שוב אחריו, ולכן הכריז על עצמו כ"קונקיסטאדור של חוסר התועלת"[3].
שלוש ספינות נוספות נרכשו לצורך השלמת הצילומים והופיעו במספר סצנות, בעיקר אלו בהן נראתה הספינה מתרסקת בין אשדי הנהר הגועש. הסצנות האלימות ביותר צולמו באמצעות מודל של הספינה המקורית[4].
ליהוק הסרט ותהליך גיוס השחקנים היה כרוך גם הוא בקשיים רבים. ג'ייסון רוברדס היה אמור לגלם את פיצקרלדו, אולם לאחר שחלה בדיזנטריה במהלך שלבי ההפקה המוקדמים נאלץ לעזוב את הסט לצורך קבלת טיפול. הרצוג שקל להציע את התפקיד לג'ק ניקולסון או לגלם את פיצקרלדו בעצמו, בטרם קלאוס קינסקי הסכים לקבלו. השניים הכירו איש את רעהו זה מכבר לאחר שקינסקי כיכב בשלושה מסרטיו המוקדמים של הרצוג. עד לאותה עת צולמו כמעט כחצי מהסצנות הנדרשות להשלמת הסרט בכיכובו של רוברדס, והרצוג נאלץ להתחיל מחדש.
מיק ג'אגר היה אמור לשמש כעוזרו של פיצקרלדו ומריו אדורף כקפטן הספינה פאול רסנברינק, אולם בשל עיכובים שונים ואי עמידה בלוחות הזמנים נאלצו השניים לעזוב; ג'אגר יצא לסיבוב הופעות עם הרולינג סטונז, והרצוג השמיט את תפקידו מהתסריט כליל במהלך הצילומים החוזרים.
קינסקי הפגין התנהגות עצבנית ונוירוטית לכל אורך ההפקה, ולעיתים קרובות נטל חלק בריבים ותגרות עם הרצוג וחברי הצוות האחרים. באחת הסצנות בסרטו הדוקומנטרי של הרצוג, השד הטוב ביותר שלי, נראה קינסקי צורח על מנהל ההפקה וולטר סקסר בגין עניינים שוליים כגון איכות המזון שאכלו. הרצוג סיפר כי הילידים האינדיאנים אשר ליהק בסרטו הביעו כעס רב על התנהגותו, וכי מספר ראשי שבט הציעו במלוא הרצינות לרצוח עבורו את קינסקי, אם כי הוא סירב מאחר שהיה זקוק לו על מנת לסיים את הסרט.
שלד הספינה המקורית בה השתמשו בסרט, סמוך לגדות נהר מדרה דה דיוס בפרו.
לדברי הרצוג, הוא ניצל את המתח שנוצר בין קינסקי ובין האינדיאנים לצורך אותנטיות הדמויות, ובמהלך מספר סצנות בהן נראה צוות הספינה סועד כאשר מסביבו עומד המון האינדיאנים, רגשות העצבים והזעם על פניהם נבעו משנאתם כלפיו[5].
במהלך ההפקה התרחשו מספר תאונות שהסתיימו בפציעות ובמוות, בעיקר של ילידים אינדיאנים אשר הועסקו כפועלים בהעברת הספינה. שתי התרסקויות של מטוסים קלים גרמו למספר פציעות ולמקרה אחד של שיתוק גופני[6]. בתקרית אחרת הוקש חוטב עצים מקומי על ידי נחש ארסי, ובצעד דרמטי חתך את רגלו בעזרת מסור חשמלי על מנת למנוע מהארס להתפשט, ובכך הציל את חייו[6][7].
הרצוג הואשם בניצול השבטים הילידים במהלך הפקת הסרט ומספר השוואות נעשו בינו לבין קרלוס פיצג'רלד אשר היה ידוע בעבודות הפרך ועונשי המוות שהטיל על האינדיאנים שעבדו תחתיו. מייקל פ. בראון, פרופסור לאנתרופולוגיה במכללת ויליאמס קולג', טען ב-1982 במגזין הפרוגרסיב כי על אף שהרצוג הסתדר עם אנשי שבט האגוארונה, שאת חלקם העסיק כשחקנים או כעובדי בנייה, יחסיהם התדרדרו במהרה לאחר שהורה לבנות כפר על אדמתם. הרצוג נכשל לכאורה להשיג את הסכמתה של מועצת השבט וניסה להשיג הגנה מידי הכוח הצבאי המקומי כאשר החלו הילידים לנהוג באלימות כלפיו. בסופו של דבר שרפו אנשי האגוארונה את סט הצילומים בדצמבר 1979, וירו חץ בצווארו של אחד השחקנים[8].
סדרת הטלוויזיה האמריקאית מטאלוקליפס הציגה ב-2008 בפרק התשיעי של העונה השנייה, "דת'קרלדו", מספר אלמנטים פרודיים המתייחסים לסרט, ביניהם סצנה בה ספינה ענקית מועברת מבעד להר.
סדרת הטלוויזיה האמריקאית משפחת סימפסון הציגה ב-2005 בפרק האחד עשר של העונה השישית, "ביום בהיר איני יכול לראות את אחותי", סצנה בה התלמידים מנסים להעביר אוטובוס במעלה הר תלול. דמותו של אותר, ילד גרמני אשר הגיע לבית הספר במסגרת חילופי סטודנטים, אומר "אני מרגיש כמו פיצקרלדו!"; נלסון עונה לו בתגובה, "הסרט הזה היה דפוק", ואותר מכה אותו בבטן. בפרק הארבעה עשר של העונה העשרים ושמונה, "פיצקרלדו", אשר שודר ב-2017, מוצגים מספר אלמנטים קומיים נוספים הקשורים לסרט.
סדרת הטלוויזיה האמריקאית האחים ונטור הציגה ב-2018 בפרק השלישי של העונה השביעית, "פיגור במדע", את שמה האמיתית של דמות המונרך כמלקולם פיצקרלדו, וכמו כן רמזה על תוארו ושמו האמיתי של אביו של המונרך כדון פיצקרלדו.
הזמר האירי גלן הנסרד כתב את השיר "פיצקרלדו" המופיע באלבומם של להקת המסגרות מ-1995 הקרוי גם הוא באותו שם. באלבום ההופעה שלהם Set List מ-2002 נראה הנסרד אומר כי סרטו של הרצוג היווה מקור השראה לשיר.
המוזיקאי ההולנדי דני וולפרס הידוע גם כ"לגו-וולט" פרסם מיני אלבום בן שלושה חלקים ב-2002 הקרוי "קלאוס קינסקי - מיני אלבום" כאשר אחת מרצועות השמע נקראת על שם הסרט.
בסדרה הדוקומנטרית "באגף המוצאים להורג" מאת ורנר הרצוג, בפרק הרביעי של העונה השנייה אשר שודר ב-2013 ובו מראיין הרצוג את האסיר דאגלס פלדמן, מגלים השניים כי בזמן ההפקה של הסרט פיצקרלדו, אשר התרחשה במהלך מלחמת פקישה, היו השניים במרחק של קילומטרים ספורים זה מזה על הגבול בין פרו לאקוודור.
סדרת הטלוויזיה האמריקאית "אנתוני בורדיין: בלי הזמנות" הציגה ב-2011 בפרק השישי של העונה השביעית, "ברזיל - האמזונאס", התייחסות קצרה לסרטו של הרצוג ולסצנה בה קינסקי שומע מוזיקת אופרה מפטיפון המונח על גבי גג ספינתו כאשר אינדיאנים עוינים נמצאים מצדי שתי גדות הנהר. בורדיין פותח את הפרק עם אותה מנגינה, על פטיפון זהה ועל ספינה דומה, כשהוא לבוש בצורה המזכירה את פיצקרלדו.
בסרט המוקומנטרי "התקרית בלוך נס" מ-2004 בבימוים של ורנר הרצוג וזאק פן, המציג את עצמו כסרט דוקומנטרי על עשייתו של סרט אחר של הרצוג, האניגמה של לוך נס, מנהלים הרצוג ופן ויכוח אשר במהלכו טוען הרצוג שהסרט טיפשי, מגוחך ובלתי אפשרי, ואילו פן משיב לו, "לפחות איננו מנסים להעביר ספינת קיטור מעבר להר"; ורנר שואל אותו בכעס, "מה אמרת?", והשניים שותקים.
לקריאה נוספת
הרצוג, ורנר; פיצקרלדו: הסיפור האמיתי; הוצאת פיורד, 1982 (ISBN 0-940242-04-4)
הרצוג, ורנר; הרצוג על הרצוג; הוצאת פייבר ופייבר, 2001 (ISBN 0-571-20708-1)
הרצוג, ורנר; כיבוש חוסר התועלת; הוצאת אקו, 2009 (ISBN 9780061575532)[12]
