בזמן המרד הערבי הגדול בארץ ישראל (1939-1936) הציב קצין המשטרה הבריטי צ'ארלס טגארט, שהיה מומחה לדיכוי מרידות ולמלחמה בטרור, עמדות פילבוקס בדרכים[3].
עמדות הפילבוקס שהקימו הבריטים במחצית הראשונה של המאה ה-20 היו בגובה של כ-4 מטרים ובקוטר של כ-3.5 מטרים. הכניסה לפילבוקס והיציאה ממנו היו אפשריות אך ורק דרך דלת פלדה יחידה. השומרים שנכנסו לפילבוקס היו עולים בסולם או במדרגות מדלת הכניסה לעמדת השמירה שבקומה העליונה. דרך חרכי ירי וחלונות ניתן היה לחלוש באש ובתצפית על האזור שבו מוקמה העמדה[4].
בתחילת מלחמת העצמאות הקים גם ארגון "ההגנה" עמדות פילבוקס להגנה על יישובים עבריים (דוגמה לעמדה כזו נמצאת בעפולה).
הפילבוקסים המנדטוריים הם אתרים היסטוריים חשובים, אך רובם מוזנחים ורק חלקם מהווים יעד תיירותי או מוזאוני.
הפילבוקס הצה"לי
במהלך האינתיפאדה השנייה הפילבוקס חזר לשימוש בארץ ישראל. את מקומו של הצבא הבריטי תפס צה"ל, ואת הפילבוקס המנדטורי החליף הפילבוקס הצה"לי שהוא גבוה יותר, צר יותר וממוגן יותר.
גם ביהודה ושומרון הוקמו עמדות פילבוקס בנקודות שאירעו בהם אירועים ביטחוניים מרובים, וגם לאורך גדר ההפרדה ניתן לראות פילבוקסים רבים. בגבול הצפון ניתן לראות פילבוקסים בודדים, שמהווים חלק ממערך מגננה של מוצב (כלומר, לא יוצרים רצף פילבוקסים)[4].