שתי טורבינות קיטור, ארבעה צילינדרים, 6,000 כוח סוס
עולים בני העלייה החמישית על סיפון האוניה פולוניה, מרץ 1937מודעת פרסום להפלגה בפולוניהזימון משנת 1937 מאת "המשרד הארצישראלי המרכזי בוורשה" לחלוץ העולה לארץ ישראל להפליג בפולוניה לארץ
העלייה החמישית ידועה כעלייתם לארץ ישראל של יהודי גרמניה, שנמלטו מאימת המשטר הנאצי, אולם במהלכה נמשך ביתר שאת גל העלייה של יהודי פולין שהחל בעלייה הרביעית. בעלייה החמישית עלו לארץ כמאתיים אלף יהודים מפולין, שהצילו בעלייתם את עצמם מן הגורל שנגזר על יהודי פולין בשואה. עליית יהודי פולין לארץ, בימי העלייה החמישית, הייתה בדרך הים. המסלול עבר מפולין ברכבת לנמל קונסטנצה שברומניה, לחוף הים השחור, וממנו בספינות לארץ ישראל. הספינה שבה הגיע חלק ניכר מעולים אלה הייתה הספינה "פולוניה". בזאת קנתה לה "פולוניה" מקום בהיסטוריה של היישוב.
בשנת 1930 רכשה החברה שלוש ספינות נוסעים גדולות שנבנו במספנותבריטיות בגלאזגו בין השנים 1910 ל-1915 שניתן להן הכינוי "אבני החן של הנסיכה דגמרה", מאחר שדאגמאר, אלמנתו של הצאר אלכסנדר השלישי, מכרה את תכשיטיה כדי לממן את בניית שלוש הספינות. בניית הספינות נסתיימה 16 שנים לאחר מותו של הצאר. אחת מהן הייתה הספינה "קורסק" שהושקה ב-7 ביולי1910 והייתה בשרות צי הסוחר הרוסי והפליגה לנמלי אירופה וצפון אמריקה.
הפולוניה
בשנת 1921 נמכרה הקורסק לחברת "הקו הבלטי-אמריקאי" ושמה הוסב ל"פולוניה" (שמה של פולין בלטינית ובשפות הרומאניות). בשנת 1930 נמכרה הפולוניה לחברת "הקו גדנסק-אמריקה" שזה אך נוסדה. ספינות החברה הפליגו לצפון ולדרום אמריקה והובילו אליהן נוסעים, ובהם מהגרים רבים מפולין ומשאר מדינות אירופה, וכן הובילו נוסעים לצפון ומערב אירופה ולבריטניה. בשנת 1933 החלה הפולוניה להוביל נוסעים מנמל קונסטנצה ברומניה, דרך איסטנבול ופיראוס לנמל חיפה בארץ ישראל. הסוכנת של הספינה בארץ הייתה חברת הספנות דיזנגוף. הקו לארץ ישראל פעל באופן סדיר והוביל רבבות נוסעים עד להפסקת פעילותו בשנת 1938. ב-11 באפריל 1938 הייתה לספינת הנוסעים הראשונה אשר הגיעה לנמל תל אביב.[1] בשנת 1939 נמכרה הספינה בת 29 השנים לאיטליה, שם נגרטה.
הברחת נשק לארץ ישראל
הספינה פולוניה נוצלה גם להובלה חשאית של נשק לארץ ישראל עבור ארגון ההגנה. יהודה ארזי ממפקדי הארגון הצליח ליצור קשר עם שלטונות פולין ואלה, מתוך רצון שארץ ישראל תהווה יעד להגירת היהודים מארצם, הסכימו למכור נשק ליישוב העברי. ארזי נסע עם משפחתו לפולין ורכש נשק, רובים, מקלעים, כדורים ומכונות לייצור כדורים. את הרכש הטמין בתוך הגלגלים הכבדים של שני מכבשי דרכים, אותם העמיס על הספינה פולוניה, שהביאה אותם לארץ ישראל מבלי שצוות הספינה ידע כי הוא מוביל נשק ומבלי שהדבר התגלה לשלטונות המנדט הבריטי.
זכרונות
בספרי ההיסטוריה המתארים את העלייה החמישית לא מוקדש מקום לספינה "פולוניה", אולם היא הייתה שמורה בזכרונם של העולים מפולין, שהגיעו לארץ ישראל על סיפונה, שבדיעבד התברר להם שמילטו נפשם בעוד מועד מגיא ההריגה. גם רבים מצאצאיהם ששמעו עליה מהוריהם, מבקשים פרטים על הספינה בפורטלים ובאתרי שיחה באינטרנט.
באתרי זכרונות משפחתיים באינטרנט מוזכר שמה של הספינה ככלי השיט שהוביל את העולים בים, במשך חמישה ימים, לאחר מסע של שלושה ימים ברכבת מערי פולין כוורשה וכלבוב לנמל קונסטנצה.
הפולוניה נזכרת בזיכרונותיהם של המעפילים שניסו להגיע לארץ בשנת 1934 במסע תלאות בספינה ולוס, עד שנאלצו לנטוש אותה ולחזור לגבול פולין, בתנאי שהעמידו שלטונות פולין שייצאו ממנה במהרה ובסרטיפיקטים שהסוכנות היהודית תעמיד לרשותם. עלייתם הוסדרה לבסוף וכשעלו על סיפון הפולוניה היא נראתה בעיניהם כספינת פאר.
