עזרובעל, (270 לפנה"ס - 221 לפנה"ס) היה מצביא קרתגי. חתנו של חמלקרת ברקה, וגיסו של חניבעל ברקה. שימש כמושל היספניה.
ביוגרפיה
על ילדותו או משפחתו של עזרובעל לא ידוע דבר. הוא נלחם בסיציליה תחת פיקודו של חמלקרת ברקה במלחמה הפונית הראשונה. לדברי טיטוס ליוויוס, ההיסטוריון הרומאי בן המאה ה-1 לפנה"ס, "מספרים כי תחילה נתחבב [עזרובעל] על חמלקרת בשל יפי עלומיו; אחרי כן נתקבל כחתן לו בגלל סגולות אחרות, כלומר סגולות הרוח."[1]
עזרובעל התלווה אל חותנו במסעו לכיבוש היספניה. לאחר שחמלקרת נהרג במארב של השבטים המקומיים, עזרובעל החליף אותו כמושל היספניה, מכיוון שבנו הבכור של חמלקרת חניבעל היה בן לא יותר מ-19 שנים. עזרובעל חרג מדרכו של חמלקרת לכבוש את היספניה בכוח הזרוע ובחר לבסס את שלטונו באמצעות דיפלומטיה.[2] הוא עודד נישואי תערובת בין קציניו ואף הוא עצמו נישא לנסיכה מקומית. את גיסו חניבעל השיא לנסיכה אימילקה. נישואים אלו צלחו כיוון שחניבעל היה מאוהב באימילקה עוד לפני כן.[3] הוא חתם הסכמים עם ראשי שבטים ומלכים והגדיל את כוח ההשפעה הקרתגי בארץ. הוא קבע את מושבו בעיר קרטחנה.
הרפובליקה הרומית הבחינה לראשונה בשדה הפעולה החדש של קרתגו, ושליחים רומאים פנו אל עזרובעל בבקשה שיבטיח להם שכוחות קרתגו לא יצאו מתחומי היספניה. עזרובעל חתם על אמנה סודית שנקראה "אמנת האברו". בהתאם לאמנה זו לא יחצו כוחות קרתגו את נהר האברו צפונה ונשק בידיהם. ההסכם היה ככל הנראה הדדי והגביל גם את רומא הגבלות דומות.[4] הסכם זה נתן למעשה את השטח שמדרום לנהר לקרתגו, ואת השטח מצפונה לרומא. בהסכם זה הרגיע עזרובעל את הרומאים, אולם ניתק את היספניה מהמחסום הטבעי שלה, הרי הפירנאים. ההיסטוריונים העתיקים טוענים שעזרובעל חתם על ההסכם ללא ידיעת קרתגו, ולכן בהמשך הקרתגים טענו שהוא לא תקף כיוון שלא ידעו עליו. אולם ככל הנראה לעזרובעל הייתה סמכות מלאה לחתום על הסכמים כאלו בשם קרתגו.[4]
ההיסטוריון הרומאי המוקדם קווינטוס פאביוס פיקטור טוען שעזרובעל ניתק את היספניה מקרתגו, וחלם גם לכבוש את קרתגו עצמה ולשלוט בה כמונרך. טענה שפוליביוס דוחה כלא אמינה.[5] עזרובעל נרצח בשנת 221 לפנה"ס בידי עבד קלטי שנקם את מותו של אדוניו, וחניבעל נבחר למפקד הצבא בספרד.
הפסל הספרדי מנואל ארביל פגן יצר פסל לזכרו (ספ') והוא מוצב כיום בקרטחנה.
לקריאה נוספת
- ישראל שצמן. תולדות הרפובליקה הרומית. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן.
- תאודור מומזן, דברי ימי רומא. תרגמו צ’ ויסלבסקי, דוד קלעי, צ’ רודי. עורכים: פ. לחובר, צ’ וויסלבסקי. תל אביב, הוצאת מסדה,
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991
- טיטוס ליוויוס. תולדות רומא. ספרים א, ב, כא, כב, ל. תרגמה מרומית: שרה דבורצקי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ב
- הרולד למב, חניבעל - האחד נגד רומי, מערכות, 1964.
- Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1919-1959 .
- Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925 .
- Silius Italicus. Punica. Volume I: Books 1-8. Translated by J. D. Duff. Loeb Classical Library. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1934. Digitized copy in Internet Archive.
- Mommsen, Theodore. History of Rome. Online version in Classic Literature Library.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ואחד, 2. בתרגום שרה דבורצקי. מסיבה זו הוא נקרא לעיתים בספרות המחקר המודרנית בשם "עזרובעל היפה" (Hasdrubal the Fair).
- ^ הרולד למב (1964), עמ' 36.
- ^ Silius Italicus, Punica, III.
- ^ 1 2 שצמן, עמ' 131.
- ^ פוליביוס, ספר שלישי, 8.
