עומרה (בערבית: عـُمرة) היא עלייה לרגל למכה שבערב הסעודית, שעושים המוסלמים בכל זמן בשנה. בערבית, משמעות המילה "עומרה" היא "לבקר במקום מאוכלס". לעיתים היא נקראת "העלייה הקטנה", בעוד החג', הנעשה במועד קבוע בלוח השנה המוסלמי, הוא העלייה "הגדולה", המחייבת כל מוסלמי שביכולתו לבצע אותה. העומרה איננה בגדר חובה, אך חשובה.
מנהגי העומרה
העולים לרגל מבצעים סדרה של מנהגים המסמלים את חייו של אברהם (המוכר למוסלמים כהנביא איברהים)[1] ואשתו השנייה, הגר, וכן את האחידות של המוסלמים ברחבי העולם. מעשי האמונה הללו הם:
טוואף (طواف), הקפה של הכעבה שבע פעמים נגד כיוון השעון. על גברים לעשות זאת שלוש פעמים בקצב מהיר, ולאחר מכן ארבע פעמים בקצב נינוח יותר.
סעי (سعي), בו הולכים נמרצות שבע פעמים הלוך ושוב בין הגבעות א-צפא ואל-מרווה (הרים במכה) בעודם שקועים בתפילות[1]. זהו שחזור של חיפושה הנואש של הגר למים. ישמעאל התינוק בכה ורקע ברגלו בקרקע, והמים הופיעו באורח נס. מקור המים הזה נקרא כיום "באר זמזם".
חלק או תקציר (הגייה: "תקסיר"); שניהם נוגעים לקיצור השיער. ב"תקציר" חותכים רק חלק קטן מהשיער, ואילו ב"חלק" מגלחים לחלוטין את הראש.
המנהגים הללו משלימים את העומרה, והעולה לרגל יכול לבחור לצאת מאחראם (إحرام, מצב של קידוש לקראת עלייה לרגל). אף על פי שזהו איננו חלק מהטקס, רוב העולים לרגל שותים מים מבאר זמזם. מגזרים שונים באסלאם מבצעים את הטקסים הללו בדרכים שונות מעט.
