העיר הקדומה מזוהה כיום עם תל ששמו המקורי הוא "ח'רבת א-שיח' מד'כור", הנמצא במזרח פארק עדולם, דרומית למושב אדרת. הזיהוי הוצע לאור נתוני המקרא ועדותו של אוסביוס, ולאור שמה של חורבה קטנה לצד התל, הנזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל תחת השם "ח'רבת עיד אלמיה".[1] מבקרים במקום באותה העת ציינו כי הוא האתר אינו מאוכלס, למעט במשך עונת הגשמים, המביאה רועי צאן מקומיים לתפוס מחסה במערות בשעות הלילה. בה על-פי מסורת מקומית שתועדה במאה ה-19, העיר עיד אלמיה חרבה חורבן כליל וכל תושביה נטבחו, כולל נשים, זקנים וטף, וכן שמונים זוגות אחים.[2]
לפי הסברה, שמו של התל השתמר בשמה של חורבה זו, כאשר השיבוש נובע מהפיכת השם הקדום לשם בעל משמעות בערבית - "חג (עיד) המאה (אלמיה)"[3]. בתל ובחורבה שרידי בורות מים, מבנים קדומים ומערות. מקום בארות המכונות כיום "בארות עדולם", וכן מערות הקרויות כיום "מערות עדולם".
