סִתְוָנִית (שם מדעי: .Colchicum L) היא סוג צמחים עשבוניים רב-שנתיים בעלי פקעת חד-שנתיים (גאופיטים) השייכים למשפחת הסתווניתיים (Colchicaceae).
בעבר שויך הסוג למשפחת השושניים אשר פוצלה למשפחות משפחות. הסוג מונה 162 מינים, שתחום תפוצתם הטבעית משתרע מאירופה ועד מערב הרי ההימלאיה, מקרונזיה ומאגן הים התיכון עד דרום אפריקה וחצי האי-ערב[1][2].
לפרחי הסתוונית שישה עלי עטיף כותרתיים, שישה אבקנים, ושלושה עמודי עלי. שחלת הפרח נמצאת מתחת לפני הקרקע.
עלי הסתוונית, הפקעת והזרעים שלה הם רעילים, בהכילם את האלקלואיד קולכיצין (Colchicine) על שם הסתוונית, ששמה המדעי הוא קולכיציום. לשורשים והזרעים מיוחסות סגולות רפואיות זה זמן רב, שכן מפיקים מהם מנות קטנות בהן משתמשים כתרופה לטיפול בשיגדון.
מאפייני הסוג
סתוונית היורה גדלה בר בגינה בנתניהסתוונית היורהפרח סתוונית בצלצלייה (בצלצלייה ארץ-ישראלית)פרחי סתוונית בצלצליה (בצלצליה ארץ-ישראלית)סתוונית רמון, צולם בגן הבוטני גבעת רםסתוונית רמון, צולם בגן הבוטני גבעת רםסתוונית רמון, צולם בגן הבוטני גבעת רם
מיני הסוג הם גאופיטים רב-שנתיים בעלי פקעת חד-שנתית עם ציצה של שורשים מתכווצים (פקעת היא איבר אגירה תת-קרקעי שהוא גבעול מעוּבֶּה של צֶמח בתוך האדמה והיא בעלת רקמה אחידה ללא גלדים שמשמשת גם לרבייה וגטטיבית)[4]. הפקעת עטופה בקליפות קרומיות חומות (דמוית בצל) צורתה כדורית עד חצי כדורית, וליתר דיוק היא קמורה בצדה האחד, שטוחה ומתמשכת במקצת בצדה השני, קוטרה על פי רוב כ-2 ס"מ או מעט יותר גדולה[5]. השורשים המתכווצים מציבים את הפקעת (גם אם נשתלו אופקית או הפוכה) בעומק ובמעמד המתאים בקרקע. הפקעת החד-שנתית מתמלאת חומרי תשמורת במשך החורף והאביב, ובשנה הבאה היא מתרוקנת ומצמיחה נצר על-קרקעי שמפתח בקרקע פקעת חדשה שמתפתחת בצדה השטוח של הפקעת הישנה. הפקעת, שמכילה את הרעלן קולכיצין, מוגנת מאכילתה על ידי רוב בעלי חיים למעט מספר בעלי חיים כמו הדורבן.
העלים המוארכים ערוכים כשושנת בבסיס הצמח או עוטפים את הגבעול לכל אורכו ומתפשקים בחלקם העליון כעין מעטפת צפופה סביב אגודת הפרחים (בצלצלייה ארץ-ישראלית). העלים פשוטים, תמימים, שטוחים, דמויי סרגל-אזמל, יושבים (חסרי פטוטרת), עטופים בנדן קרומי ומעורקים לאורכם בעורקים מקבילים.
התפרחות בת פרח אחד (ללא גבעול תפרחת) או דמויי סוכך.
הפרחים, נכונים, על פי רוב דו-מיניים, לעיתים פוליגמיים (למשל סתוונית היורה), צבעם לילך, ורוד או לבן, בעלי שחלה עילית, בעלי עוקץ או מחוסרים. הפרחים מואבקים על ידי חרקים.
העטיף דמוי משפך, בעלי 6 עלי העטיף כותרתיים, שווים פחות או יותר זה לזה בצורתם ובגודלם, מאוחים ויוצרים צינור ארוך וצר בבסיס הפרח שרובו טמון מתחת לפני הקרקע או מופרדים לאורכם ואינם יוצרים צינור (בסתוונית בצלצייה) ארץ-ישראלית.
הצופנים, שמספרם 6, בנויים בצורת תפיחות צהובות שממוקמות במרזב אשר בין בסיס האבקן לכותרת ומרוחקות זו מזו. בעוד שלרוב הפרחים בעולם יש מיכל צוף יחיד בכל פרח והדבורה המגיעה לצוף לוגמת את כל הצוף בבת אחת, הרי שבסתוונית, ששת הצופנים מרוחקים זה מזה[6].
האבקנים 6, בעלי מאבקים צהובים או שחורים או חום בהיר וזירים מפורדים. הזירים נעוצים בבסיס אונות העטיף (בלוע העטיף), דקים או לעיתים מעובים בבסיסם וניצבים בין אונות הכותרת וקצרים מהן. הצופנים הם על האבקנים[7]. לעיתים יש בבסיס האבקנים תוספות מצויצות החופנות שקע דמוי כוסית. במקום זה נאגר בצוף. המאבקים בני שתי לשכות והם מתחברים מבסיסם אל הזיר (basifixed anther) או מגבם באזור צר יחסית (dorsifixed anther) ופונים לכל מיני כיוונים. פתיחת המאבקים באמצעות סדקי אורך שפונים החוצה ולעיתים רחוקות פנימה.
השחלה עילית יושבת (מחוסרת עוקץ של עצמה), טמונה מתחת לפני הקרקע והיא בעלת 3 עלי שחלה מאוחים, 3 מגורות, בכל מגורה 5 עד 50 ביציות, השיליה חיקית (זוויתית).
עמודי השחלה 3, מפורדים, ארוכים מאוד ובולטים מתוך צינור העטיף. כל עמוד שחלה נושא צלקת זעירה[8].
הפרי הלקט, דמויי ביצה או אליפסה, נפתח תוך הפרדות המגורות זו מזו (פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה) על ידי 3 סדקים שמתהווים בין המגורות[8]. עוקץ ההלקט מתארך תוך הבשלת ההלקט. הפרי מתפתח בשחלה התת-קרקעית, ועם ההבשלה, הוא עולה מעל פני הקרקע וזרעיו מתפזרים. ההלקט מכיל את האלקלואיד קולכיצין.
הזרעים רבים אדומים-חומים, כדוריים או כמעט כדוריים (בעלי זוויות). הזרעים מכילים אנדוספרם שמנוני וחסר עמילן ואת האלקלואיד קולכיצין.
מתן שמות לסוג
שמה של הסתוונית "קולכיכום" על שם אזור "קולכיס" הנמצא בצפון טורקיה במורדות לים השחור, בשטח המערבי של גאורגיה המודרנית. אזור זה עשיר במיני סתווניות, חלקם בעלי פרחים ענקיים.
שמה העברי של הסתוונית ניתן לה ככל הנראה בהשראתו של המין הנפוץ באירופה, Colchicum autumnale (סתיו בלטינית - Autum). הצורה 'סתוונית' מקורה במשנה, שם הוזכר "חומץ סתווניות" (מסכת תרומות, פרק י"א, משנה ג'). מאז, הוצעו כמה וכמה שמות לפרח זה, שהסתמכו על עובדות שונות ומיוחדות. לדוגמה, אפרים הראובני, בוטנאיישראלי, הציע את השם "מבשר החורף", משום שבניגוד לאירופה, בישראל היא צומחת עם בוא החורף, כמו כן זהו התרגום מילולי של שם הפרח מערבית. ב-1929 הפרח הוזכר ביומן-נוער, ושם הוא מכונה "סתווית" ואף "בר-יורה", בשל הופעתו לאחר הגשם הראשון, הלא הוא היורה. באותה שנה ציין המורה לטבע אוריה פלדמן כי בתחילת שנות ה-20 נקרא הפרח "חבצלת", ולאחר מכן הוא הציע את השם המקובל כיום, סתוונית.
כרכם חכלחלי הוא השם שחידש ופרסם הראובני (אז בשמו המקורי רובינוביץ) לסוג .Colchicum L בשנת תרע"ז-1917 בחוברת בשם: "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או נתבררו", ואילו לסתוונית בכירה ניתן השם "כרכום מבשר החורף" לסתוונית היורה ניתן השם "כרכם בר-יורה". בהערה אל אתר כותב הראובני: רבים וגדולים וטובים יתרגמו Colchicum - חבצלת, חבצלת השרון, אבל טעות היא"[9].
השם כרכום לא אושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 ובמקומו ניתן השם סתוונית בסעיף 242 בתוספת הערה: "מקובל בארץ לנקד סְתָוָנִית, אך הניקוד סִתְוָנִית יוצא מפורש מכתבי היד"[10]. בתחילת המאה העשרים נכתב סְתָוָנִית, אך במילון של ועד הלשון מ-1946 נקבע הניקוד הנוכחי.
מיני הסתוונית בישראל
בישראל וסביבתה גדלים בר 13 מינים (כולל בצלצייה ארץ-ישראלית ולא כולל סתוונית רמון שעדיין לא תוארה למדע). המין הנפוץ ביותר בישראל הוא סתוונית היורה, אותה ניתן למצוא בסלעים ובבתות בצפון ישראל ומרכזה. סתוונית ירושלים גדלה על קרקעות כבדות בצפון ישראל ומרכזה. מבנה הפרח של סתוונית היורה זהה במדויק לזה של סתוונית ירושלים, אך לסתוונית היורה פרח קטן יותר (4 עד 6 ס"מ לעומת 6 עד 10 ס"מ) ועלים המלווים את הפריחה. העלים של סתוונית ירושלים יוצאים רק לאחר ההתייבשות הגמורה של הפרחים.
את סתוונית הנגב ניתן למצוא, כפי שרומז שמה, בצפון הנגב וכן במדבר יהודה.
את סתוונית רמון, שעדיין לא תוארה למדע, ניתן למצוא בהר הנגב: בורות לוץ, נחל אלות, נחל לוץ עליון, נחל אליאב, הר שגיא, נחל ניצנה עליון. כל האתרים מצויים מעל 900 מ'. סתוונית רמון קרובה לסתוונית החרמון, אך נדרשת בדיקה נוספת כדי לאשר את הזיהוי המדויק וקרבתו לסתווניות קרובות מדרום ירדן[11]. סתוונית רמון נבדלת משאר המינים בסוג סתוונית בכך שיש לה עמוד שחלה יחיד, בעוד שלשאר המינים בסוג יש שלושה עמודי שחלה (לרוב שלושה). תכונה ייחודית זו מבחינה אותה ממינים אחרים ומסייעת בזיהויה.
כל מיני הסתוונית הם ערכי טבע מוגנים על פי חוק בישראל.[12]
סתוונית בצלצייה
סתוונית בְּצַלְצִיָּה (Colchicum palaestinum (Baker) C.Archer) שמה הנרדף בישראל "בצלצייה ארץ-ישראלית" (Androcymbium palaestinum Baker) הסוג בְּצַלְצִיָּה (הלחם: בָּצָל+צִיָּה) הוא שם נרדף לסתוונית. צמח רב-שנתי בעל פקעת, שעטופה קליפות חומות, מבתי גידול יבשים בדרום מערב סוריה, ישראל, עבר-הירדן, סיני, מצרים, וצפון מזרח לוב[13]. הוא אחד הגאופיטים היחידים החודרים למדבר הקיצוני, שם הוא פורח רק בשנים גשומות נדירות. הוא משגשג בחריצי סלע. הפריחה מסוף נובמבר ועד אמצע פברואר[14]. העלים עוטפים את הגבעול לכל אורכו ומתפשקים בחלקם העליון לכעין מעטפת צפופה סביב תפרחת צפופה, דמוית סוכך, של 6 עד 10 פרחים, היושבים והמלווים חפה קרומי. העלים סביב התפרחת ארוכים ממנה דמויי סרגל או אזמל, מורחבים בבסיסם, רוחבם 6 עד 18 מ״מ, מחודדים בחלקם העליון. העטיף חסר צינור. עלי העטיף מפורדים, לבנים או לילכיים-ורודים בדרך כלל עם קווים (עורקים) או נקודות ארגמניים[8]. כל אחד מעלי העטיף בעל ציפורן ובעל טרף דמוי אליפסה או אזמל. ששת האבקנים קבועים בבסיס הטרף של עלי העטיף ואורכם כמחצית אורכו של העטיף. בבסיס כל זיר של אבקן יש צופן. שלושת עמודי השחלה מפורדים. הפרי הלקט. הזרעים כדוריים[5]. בצפון אפריקה ועד סהרה נמצא מין קרוב לו ביותר, בו עלי העטיף רחבים יותר ובעלי נקודות שחורות (סתוונית דגנית, Colchicum gramineum)[15].
סתוונית בכירה
סתוונית בכירה (.Colchicum decaisnei Boiss) - באתרים הישראליים השם המדעי הוא Colchicum troodi (לפי אתר POWO סתוונית טרודי גדלה רק בקפריסין). סתוונית בכירה נדירה, גדלה בר בצל חורש ויער בצפון ישראל': בגליל העליון, הגולן והחרמון. מספר העלים 3 או 4, המאבקים צהובים. הפרחים מופעים הרבה לפני העלים. פריחה מאוקטובר עד דצמבר
סתוונית החרמון
סתוונית החרמון (Colchicum antilibanoticum) - ראו ערך מורחב.
סתוונית היורה
סתוונית היורה (Colchicum stevenii) - ראו ערך מורחב. שם המין stevenii נגזר כנראה מהשם Steven ואינו קשור לסתיו העברי.
סתוונית הנגב
סתוונית הנגב (Colchicum ritchii) היא צמח מצוי הגדל בעיקר בעמקי הלס בצפון הנגב. היא נפוצה במיוחד בבקעת ערד ובאזור באר שבע, על קרקעות לס. בפרחיה ניכר פולימורפיזם בצבע: רובם ורודים, אך ישנם גם פרחים לבנים. ככל שמדרימים בנגב, עולה אחוז הפרטים בעלי פרחים לבנים, עד שבאזור מישור סעיפים כל האוכלוסייה היא בעלת פרחים לבנים, שם היא מוכרת כ"סתוונית שימפר" שעליה יחסית צרים[16].
הפריחה היא סיננטית (בד בבד עם הופעת העלים). לצמח שלושה עלים רחבים, שטוחים ומתחדדים. סתוונית הנגב היא מין הסתוונית היחיד בישראל שבו צבע המאבקים מגוון: יש פרטים בעלי מאבקים כהים ואחרים בעלי מאבקים צהובים, ללא חוקיות גיאוגרפית או אחרת שנצפתה.
הרקמה הצופנית ממוקמת בחלק הבסיסי של זירי האבקנים, המעורים בבסיס עלי העטיף. מבחוץ נראית הרקמה הצופנית כטבעת צהובה העוטפת את חלקו התחתון של הזיר. משני צידי האבקן מתרוממים שני קפלים שביניהם מצטבר צוף[7].
פרופסור פינברון קיבצה בעבר את כל מיני הסתווניות בעלי כוסיות צוף מצויצות לסקציה אחת, אך כיום סבורים כי מינים אלה שייכים לקבוצות סיסטמטיות שונות. סביר שסתוונית הנגב קרובה לסתוונית קצרת-עלים, שגם היא בעלת פריחה סיננטית ושלושה עלים רחבים.
סתוונית הקליפות
סתוונית הקליפות (Colchicum tunicatum) - גאופיט מדברי נמוך הפורח בסתיו. מין זה תואר למדע בשנת 1953.
סתוונית התשבץ
סתוונית התשבץ (.Colchicum feinbruniae K.Perss) - צמח נדיר, בסכנת הכחדה ומוגן הגדל במישורים ומדרונות סלעיים של בזלת בחברות צמחים עשבוניים או בבתות ובשולי חורש (בגולן). לעיתים רחוקות בקניוני גיר (נחל גובתא)[17]. מין זה תואר למדע בשנת 1993. שם הלוואי מציין את הדְּגַם דמוי התשבץ המסורטט על העלים (בעבר שימש גם השם סִתְוָנִית הַפְּסֵיפָס). העלים לא מחודדים כמו שיש לסתוונית ירושלים ולסתוונית הקליפות.
סתוונית טוביה
סתוונית טוביה (tuviae Feinbrun) - מין אנדמי אשר גדל על טרשי גיר בנגב הצפוני ובקרקעות קירטון במדבר יהודה. שם הצמח נקרא על שם טוביה קושניר שנהרג בשיירת הל"ה. הוא הרבה לטייל במדבר יהודה, וליד הרודיון הוא גילה לראשונה את הסתוונית הזאת כמין חדש למדע. המין תואר למדע בשנת 1953 על ידי הבוטנאית פרופסור נעמי פיינברון-דותן[18]. סתוונית טוביה היא צמח שגובהו 3 עד 6 ס"מ, הפרחים לבנים מסודרים כאגודה על פני האדמה. העלים השעירים (סימן האבחנה) או הקירחים עולים מן האדמה לקראת סוף הפריחה או לאחריה. בבסיס האבקנים תוספות מצויצות החופנות שקע דמוי כוסית. במקום זה נאגר בצוף[19]. הצופנים בבסיסי האבקנים נראים דרך העטיף הלבן[20]. המאבקים שחורים והאבקה צהובה. הפריחה בסתיו מתחילת נובמבר ועד תחילת ינואר.
סתוונית ירושלים
סתוונית ירושלים (Colchicum hierosolymitanum) - הפרח הגדול בישראל. ראו ערך מורחב.
סתוונית סיני (.Colchicum guessfeldtianum Asch. & Schweinf) - מין נדיר שפורח בסתיו ללא עלים (בדומה לסתוונית שימפר ובשונה מסתוונית הנגב). עליו הבוגרים מעוקלים ולרוב שעירים, ופרחיו ורדרדים המאבקים צהובים. בית גידולו בערבות-שיחים, תפוצתו מצומצמת ממזרח מצרים הרי דרום סיני ועד דרום ירדן ומערב ערב הסעודית[21][8][22].
סתוונית קצרת-עלים
סתוונית קצרת-עלים (Colchicum szovitsii ssp. brachyphyllum) - תת-מין נדיר, תת-אנדמי, מוגן ובסכנת הכחדה שגדל בגולן הצפוני, בגליל העליון המזרחי ובחרמון, ב-11 אתרים מתועדים, אך ייתכן שיש 14 אתרים[23][24].
סתוונית שימפר (.Colchicum schimperi Janka ex Stef) - הצמח נפוץ בהרי אדום ויש מחלוקת האם האוכלוסיות בנגב הדרומי במישר סעיפים משתייכת למין זה או משתייכות לסתוונית הנגב. סתוונית שימפר מאד דומה וקרובה לסתוונית הנגב, היא קטנה יותר בממדיה עליה צרים ולא יוצרים גביע בשלב הפרי ואין לה שיניים על כרסי הצוף[16].
