סרג'ו קורבוצ'י (באיטלקית: Sergio Corbucci; 6 בדצמבר 1926 – 1 בדצמבר 1990) היה במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק סרטים איטלקי. נודע בעיקר בגלל שני סוגי יצירות שביים: מערבוני ספגטי אלימים (בשנות ה-70) וקומדיות (בשנות ה-70 וה-80).
ביוגרפיה
קורבוצ'י נולד ברומא. בצעירותו היה מבקר קולנוע. את דרכו כבמאי, התחיל בסרטי "חרבות וסנדלים" (סרטים באיכות נמוכה שהתרחשו, כביכול, בתקופת רומא הקלאסית). בראשית שנות ה-60 עבר לצלם מערבוני ספגטי. ב-1964 ביים את הסרט "הטבח בגרנד קניון" (בפסבדונים סטנלי קורבט, ובשיתוף עם אלברט בנד). ב-1965 ביים לבדו את המערבון "Minnesota Clay". ב-1966התחיל להתפרסם עם בימוי הסרט ג'נגו (Django) בכיכובו של פרנקו נרו. גיבור הסרט, ג'נגו, גורר אחריו לאורך הסרט, ארון מתים ובו מכונת ירייה, שבעזרתה הוא קוטל עשרות מאויביו במכת אש אחת.[1] הצלחת הסרט הביאה גם להמשך שיתוף הפעולה הפורה עם פרנקו נרו, וגם ליצירת סרטי ג'נגו נוספים, שבהם כיכבו שחקנים אחרים (ביניהם טרנס היל).
אחרי ג'נגו, ביים קורבוצ'י מערבוני ספגטי נוספים, שהפכו אותו לאחד הבמאים האיטלקים הפוריים ביותר. אחד המערבונים האלה, שזכה לפרסום רב, היה "השתיקה הגדולה" (The Great Silence), סרט מבהיל ואפל, שמעמת את גיבורו האילם עם רוצח פסיכופת. הסרט נאסר להקרנה במדינות שונות בגלל האלימות הקיצונית המוצגת בו.
סרטים בולטים נוספים היו "נבאחו ג'ו" (1966), בכיכובו של ברט ריינולדס, שבו הגיבור האינדיאני, נלחם בשודדים שהרגו את בני שבטו, ו"הלבן, הצהוב והשחור" (1975) בכיכובם של תומאס מיליאן ואלי וולך.
הערכה כוללת של מערבוני הספגטי של קורבוצ'י
מערבוני הספגטי של קורבוצ'י היו סרטים אפלים ואלימים, שהדמויות המרכזיות בהן היו הרבה פעמים, אנטי-גיבורים סדיסטיים. סצנות רבות בסרטיו כוללות מעשי הרג ופציעות משונות. הסרט "ג'נגו" קבע רף גבוה חדש לאלימות במערבונים.
שנותיו המאוחרות ומורשתו
בשנות ה-70 וה-80 עבר קורבוצ'י לביים קומדיות. בין כוכבי הקומדיות היה אדריאנו צ'לנטנו. רבות מהקומדיות זכו להצלחה קופתית באיטליה ובארצות אירופאיות נוספות. לעומת זאת, הן לא הופצו כמעט באמריקה.
מבקרי הקולנוע לא התייחסו ברצינות לסרטיו (עד שקוונטין טרנטינו חידש את ההתעניינות בו, ראו בפרק הבא), אך חלק מסרטיו צברו במהלך השנים מעמד של סרטי פולחן.
קורבוצ'י נפטר ברומא בשנת 1990 מהתקף לב.
אחיינו, לאונרדו קורבוצ'י, ממשיך את דרכו כבמאי סרטים בלוס אנג'לס.
התעניינות מחודשת בסרטיו בעקבות קוונטין טרנטינו
הבמאי קוונטין טרנטינו בעקבות ארבעה מסרטיו וראיונות שנתן, הביא להתעניינות מחודשת של מבקרי קולנוע ושל הציבור הרחב בקורבוצ'י.
- ב-1992 ביים טרנטינו את סרטו הראשון כלבי אשמורת. בסצנה האכזרית ביותר בסרט כורת מיסטר בלונד (אחד השודדים) את אוזנו של מרווין נאש (שוטר שבוי בידי הכנופיה). בראיונות אתו סיפר טרנטינו, כי סצנה זו היא מחווה לסצנה דומה בסרט ג'נגו של קורבוצ'י.
- ב-2012 ביים טרנטינו את הסרט ג'אנגו ללא מעצורים. הסרט הוא מחווה למערבוני הספגטי, והוא עוסק בנקמת עבד שחור במעבידו הלבן, על רקע היחסים הבין גזעיים בארצות הברית במאה ה-19.
- ב-2019 ביים טרנטינו את הסרט היו זמנים בהוליווד, וגם כתב ספר באותו שם.[2] בספר ובסרט טסים שניים מהגיבורים, ריק דולטון וקליף בות' לאיטליה כדי לשחק במערבוני ספגטי. עלילה זו מבוססת בקווים כללים על השתתפותם האמיתית של שחקנים אמריקנים (שהבולט ביניהם הוא קלינט איסטווד) בסרטיהם של קורבוצ'י ושל סרג'ו לאונה.
- ב-2021 הופיע הסרט התיעודי ג'אנגו וג'אנגו: מערבוני הספגטי של קורבוצ'י, שבו מתראיינים קוונטין טרנטינו, רוג'רו דאודטו ופרנקו נרו. בסרט מתאר טרנטינו בהרחבה את דמותו של קורבוצ'י, ומדביק לו את הכינוי "במאי מערבוני הספגטי השני הטוב ביותר" (כשהראשון הוא סרג'ו לאונה).
פילמוגרפיה (כבמאי וכתסריטאי)
- Salvate mia figlia (1951)
- Foreign Earth (1954)
- Island Sinner (1954)
- Acque amare (1954)
- Baracca e burattini (1954)
- Carovana di canzoni (1955)
- Suonno d'ammore (1955)
- Supreme Confession (1956)
- Ángeles sin cielo (1957)
- I ragazzi dei Parioli (1959)
- Who Hesitates is Lost (1960)
- An American in Toledo (1960) - רק כתסריטאי.
- Totò, Peppino e... la dolce vita (1961)
- Goliath and the Vampires (1961)
- Duel of the Titans (1961)
- The Two Marshals (1961)
- The Slave (The Son of Spartacus, 1962)
- Lo smemorato di Collegno (1962)
- The Shortest Day (1963)
- Il monaco di Monza (1963)
- Gli onorevoli (1963)
- Grand Canyon Massacre (1964) - בפסבדונים סטנלי קורבט.
- Castle of Blood (1964) - ללא קרדיט.
- Minnesota Clay (1965)
- Sons of the Leopard (1965)
- The Man Who Laughs (1966)
- Django (1966) - ג'נגו
- Ringo and his Golden Pistol (Johnny Oro, 1966)
- Navajo Joe (1966)
- The Cruel Ones (The Hellbenders, 1967)
- Death on the Run (1967)
- The Mercenary (A Professional Gun, 1968)
- The Great Silence (1968)
- Zum zum zum (1969) - בימוי משותף עם ברונו קורבוצ'י
- The Specialists (Drop Them or I'll Shoot, 1969)
- Compañeros (1970)
- Er più: storia d'amore e di coltello (1971)
- La Banda J.S.: Cronaca criminale del Far West (Sonny and Jed, 1972)
- What Am I Doing in the Middle of the Revolution? (1972)
- The Beast (1974)
- Shoot First... Ask Questions Later (The White the Yellow and the Black, 1975)
- Di che segno sei? (1975)
- The Con Artists (1976)
- Mr. Robinson (1975)
- Three Tigers Against Three Tigers (1977)
- Ecco noi per esempio... (1977)
- The Payoff (1978)
- Odds and Evens (1978)
- Neapolitan Mystery (1979)
- Super Fuzz (1980)
- I Don't Understand You Anymore (1980)
- I'm Getting a Yacht (1980)
- Who Finds a Friend Finds a Treasure (1981)
- My Darling, My Dearest (1982)
- Count Tacchia (1982)
- Sing Sing (1983)
- Questo e quello (1983)
- A tu per tu (1984)
- I Am an ESP (1985)
- Rimini Rimini (1987)
- Roba da ricchi (1987)
- Days of Inspector Ambrosio (1988)
- Night Club (1989)
- Women in Arms (1991)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בעקבות הסרט, נוצר בסלנג העברי הביטוי "סרט חקלאי", או "מערבון חקלאי", שמשמעותו היא סרט שבו יש "מאה מתים לדונם", ולא מתים בודדים. ראו גם: רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, ירושלים, כתר, 2005, עמ' 269.
- ^ קוונטין טרנטינו, תרגום: גיא הרלינג, היו זמנים בהוליווד, ירושלים: כתר, 2021
