הרומן "סקרלט פימפרנל" פורסם לראשונה בשנת 1905. הרומן נכתב לאחר שמחזה שכתבה אורצי באותו שם בשנת 1903 נהנה מבקורות חיוביות בלונדון, שם הוצג זמן רב לאחר העלאתו הראשונה על הבמה בנוטינגהאם.
פרח מרגנית שדה
עלילה
סקרלט פימפרנל הוא כינויו של נתין אנגלי בזמן שלטון הטרור בצרפת שאחרי המהפכה הצרפתית, אשר יחד עם חבורת ג'נטלמנים אחרים, מציל אצילים לפני שהם מוצאים להורג בידי הממשלה הדיקטטורית. הגיבור נודע בסמלו – הפרח הפשוט מרגנית השדה. הוא מצליח בתוכניתו בעזרת שימוש מחוכם בתחפושות ובחשאיות המוחלטת של פעילות הקבוצה. זהותו של הגיבור אינה ידועה לציבור, למעט חבריו לקבוצה. מרגריט בלקני, אשתו הצרפתייה של ידוען אנגלי, סר פרסי בלקני, מתבקשת על ידי שליח צרפתי לעזור לזהות ולאתר את סקרלט פימפרנל. אם תסרב, חיי אחיה יהיו בסכנה. מרגריט מסייעת לשליח ומגלה לבסוף כי סקרלט פימפרנל הוא אדם היקר לליבה. היא מפליגה לצרפת כדי לעצור את השליח עם המידע.
בספר ישנם אזכורים אנטישמיים רבים, כפי המקובל בתקופה בה נתחבר, המתבטאים בהצגת היהודים כקבצנים ומלוכלכים. לקראת סוף הספר סקרלט פימפרנל אף מתחזה ליהודי תאב בצע סטריאוטיפי.
המחזה
המחזה המקורי של אורצי, "סקרלט פימפרנל", הופק ועובד לבמה בידי ג'וליה נילסן ופרד טרי. הוא עלה לראשונה על הבמה ב-15.10.1903 בתיאטרון המלכותי של נוטינגהאם, אך לא זכה להצלחה מרובה. פרד טרי שכתב את המערכה האחרונה והעביר את המחזה לווסט אנד בלונדון, שם הוא עלה לבמת התיאטרון החדש ב-5.1.1905. המחזה קבל ביקורות נלהבות מצד הקהל, אך המבקרים טענו כי הוא מיושן. למרות הבקורות השליליות, המחזה התפרסם ונעשה פופולרי. המחזה הוצג יותר מ-4000 פעמים על במות אנגליה ונחשב לאחד המחזות הפופולריים ביותר בממלכה.[1]
הרומן סקרלט פימפרנל ראה אור שנתיים לאחר העלאת המחזה לראשונה, והיה הצלחה מיידית באנגליה ומחוצה לה.[2] ההצלחה הזאת עודדה את אורצי לכתוב מספר ספרי המשך לסקרלט פימפרנל במהלך 35 השנים הבאות. לספר נעשו גם מספר עיבודים לקולנוע, לטלוויזיה וכמחזמר.
הרפתקאותיו של סקרלט פימפרנל, תרגמה חוה ארליך, הוצאת זמורה ביתן תל אביב, 227 עמודים, 1988. תרגום של אסופת הסיפורים הקצרים שראתה אור בשנת 1929.
עיבודים
עיבודים לקולנוע
עלילת הספר הראשון וספרים נוספים שכתבה אורצי שימשו בסיס לעיבודים קולנועיים רבים, אחד המפורסמים שבהם הוא הסרט סקרלט פימפרנל בבימויו של הרולד יאנג משנת 1934.
לשחזור התקופה, השתמש הרולד יאנג בשחקנים שתאמו לתיאורי הדמויות בספר. עיקר השחזור בסרט עוסק בליהוק השחקנים.
את הסרט יצרו שלושה במאי קולנוע שונים בגלל בעיות תקציב והפקה. הראשון, רולנד בראון, ניסה לפרש באופן חופשי את עלילת הספר. השני, ג'פרי ריצ'רדס, ניסה לעקוב ולשחזר תהליכים היסטוריים באופן מדויק. השלישי, הרולד יאנג, השתמש בעבודותיהם של קודמיו וערך את הסרט באדיקות בצמוד לעלילה המקורית. בסרט שחזורים היסטוריים רבים, משחק איכותי (לסלי הווארד) וליהוק ברמה גבוהה. הבמאי, ג'פרי ריצ'רדס, הכניס את עיקר השחזורים ההיסטוריים לסרט. תפאורת הסרט דלה, רובה מורכבת מחדרים קבועים ומחלל קבוע. עיקר השחזורים נעשה בתלבושות האצילים ובתסרוקותיהם. שני הבמאים הראשונים לא צוינו בשמותיהם, וקרדיט ניתן רק לבמאי השלישי, הרולד יאנג.[דרוש מקור]
1917 – סקרלט פימפרנל. סרט אילם. במאי: ריצ'רד סטנטון
יו או'פלהרטי (1898–1963), כומר אירי קתולי, זכה לכינוי "סקרלט פימפרנל של הוותיקן". במהלך מלחמת העולם השנייה הצליח להציל אלפי חיילים של בעלות הברית ואזרחים יהודים.[7]
^Kabatchnik, Amnon, Blood on the Stage: Milestone Plays of Crime, Mystery, and Detection: an Annotated Repertoire, 1900–1925, Scarecrow Press, 2008, p. 28.
^Dugan, Sally, "Introduction", Baroness Orczy's The Scarlet Pimpernel: A Publishing History, Ashgate Publishing, 2012.
^T. Schult, A Hero's Many Faces: Raoul Wallenberg in Contemporary Monuments, Springer, 2009, p. 55.
^Sally Dugan, Baroness Orczy's The Scarlet Pimpernel: A Publishing History, Routledge, 2016, p. 196.
^Gallagher, J.P., The Scarlet and the Black: The True Story of Monsignor Hugh O'Flaherty, Hero of the Vatican Underground. San Francisco: Ignatius Press, 2009.
