סכין סימן 2 של הצי האמריקני היא סכין לחימה ושימוש כללי. הדגם בשימוש בקרב בצבאות שונים בעולם לצד אזרחים (אספנים, שטח)[1].
דגם הסכין עוצב ופותח עבור הצי האמריקני בשנת 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה, ונכנס לשימוש בקרב חיילי הצי בתחילת 1943[2]. זמן קצר לאחר שהוכנסה לשימוש מבצעי, הסכין צברה פופולריות רבה בקרב הכוחות המזוינים האמריקנים וסופקה באופן נרחב לחיל הנחתים ולכוחות צבא היבשה. בתקופת המלחמה לבדה יוצרו מעל ל-2 מיליון יחידות. בישראל הסכין נכנסה לשימוש בצה"ל בתחילת שנות ה-50 ומכונה עד ימינו בשם סכין פלסים, שכן הייתה בשימוש חיל ההנדסה הקרבית לאיתור מוקשים.
היסטוריה
רקע
בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה ארצות הברית הייתה בתהליך של התאוששות ממשבר הכלכלי שפקד אותה בעשורים הקודמים. הצבא היה בתהליך איטי של התעצמות ורכש, בתחילת מלחמת העולם השנייה, המצב השתנה. במסגרת זאת, הצי האמריקני העלה דרישה דחופה לאספקת סכינים לחיילים ללחימה ומטלות שונות. באותה תקופה הדרישה בקרב חיילים לסכינים המותאמות לשימוש צבאי[3] הייתה גבוהה מאוד והפתרון הזמני שניתן לחיילים, היה רכישה עצמית, שימוש בדגמים ישנים ממלחמת העולם הראשונה ותרומות שהושגו, בין השאר במבצע פרסום "Save a life with a knife" שעודד אזרחים לתרום סכינים. הדגם שנופק בתחילה לצי, ה-MARK1, היה קטן ופחות התאים לצורכי החיילים, אשר הציפו דרישה לסכין יותר גדולה.
סכין סימן 2, צי ארצות הברית, סמל היצרן קמילוס
במהלך התהליך לאפיון סכין המתאימה לחיילי הצי וכוחות הנחתים, נבחנו ונוסו מספר דגמים, למשל "סכין יחידת הפשיטה" (פגיון בהשראת פגיון הפייברן סייקס (אנ') - אך אלו לא התאימו לעבודות שטח שונות בעיקר בגלל הפרופיל הצר שלהן והעובדה שהחוד היה נוטה להישבר.
פיתוח וייצור הסכין
ה-MARK2 עוצב על ידי שני קציני נחתים אמריקנים, קולונל ג'ון מ דייוויס ומייג'ור האוורד אי. בתחילה העיצוב נדחה על גורמים שונים בצי ובנחתים, אך לבסוף העיצוב אומץ על ידי צי ארצות הברית ב-23 בנובמבר 1942[4], הייצור החל בדצמבר 1942 והמשלוח הראשון של-MARK2 הופץ ב-27 בינואר 1943, כאשר היצרן היה קמילוס (Camillus) שייצרה כ-1,000,000 יחידות. סכינים נוספות יוצרו על ידי חברת יוניון קטלרי (union cutlery) המוכרת בשמה קא-באר (KaBar), חברת פאל (Pal) וחברת רובסון (Robeson) ובסך הכל יוצרו בתקופת מלחמת העולם השנייה קרוב ל-2.5 מיליון יחידות.
בתחילה הסכין סופקה ליחידות הלוחמות שעבדו עם הצי, יחידות החוד בדגש על "יחידות הפשיטה" (יחידות מובחרות של נחתים אשר ביצועו פשיטות על מאחזים ומוצבים יפניים בזירת הפסיפיק) ואף החליפה את הפגיונות שסופקו ליחידות אלו בתחילה[5]. ככל שעבר הזמן, הסכין סופקה ליותר ויותר יחידות. חיילים בצבא האמריקני החלו ללטוש עיניהם לעבר הסכין. עם השנים הדגם סופק לצבא האמריקני באופן סדיר והיה חלק מהציוד הבסיסי שסופק לחיילים, עד ימינו. במקביל, בוצע שימוש נרחב בדגם בקרב צבאות רבים, כולל בצה"ל.
במהלך השנים נוספו עוד יצרניות לדגם (וחלקן הפסיק). מ-1980, אונטריו מספקת את הסכין לצבא ארצות הברית.
אספנות
הדגמים השונים של הסכין, כולל אלו שעברו שינויים קלים בזמן הייצור במלחמת העולם השנייה, הן "חומר" לאספנים בתחום ויש מגוון לא קטן של סכיני MARK2. קיימות אף טבלאות כיצד לזהות את הסכינים הללו ובאיזו תקופה יוצרו.
נתונים טכניים
ה-MARK2 אופיינה כדלקמן:
סכין לחימה/שימוש כללי. משקל כ-320 גרם, אורך כולל הוא 12 אינץ', להב באורך 7 אינץ', רוחבו 1.25 אינץ', עוביו כ-3–4 מ"מ, תצורת קליפ פוינט, להב חלק, מפלדה פחמנית (1095) ובקושיות סביב ה-54–55 HRC. הלהב והידית היו יחידה אחת של פלדה כאשר הפלדה באזור הידית מוצרת ונעטפת בחומר נוסף (מכונה בשפה המקצועית טאנג חבוי), במקרה הזה טבעות עור דחוסות. גארד פלדה פשוט, פומל פלדה- מסומרר או נעוץ עם סמרור בצד לקצה הידית. הסכין סופקה עם נדן עור או נדן פלסטי ירוק.
מוערך כי סכינים אלו הגיע לראשונה לצה"ל ב-1949, במסגרת סיוע של יהדות ארצות הברית ותורמים שונים, אשר רכשו עודפי אמל"ח של הצבא האמריקני ממלחמת העולם השנייה. בתחילה הסכין סופקה לחטיבות החי"ר והצנחנים, וזכתה לכינוי "סכין קומנדו". במהלך השנים, הסכין החלה להיעלם משורות הצבא וסופקה באופן כמעט בלעדי לחיילי חיל ההנדסה וכונתה "סכין פלסים".
