אדמונד פבנסי ולוסי פבנסי, גרים אצל דודיהם יחד עם בן-דודם המפונק יוסטוס סקראב בלעדי פיטר וסוזן הגרים בארצות הברית עם הוריהם. השניים מבואסים על שאינם בוגרים מספיק כדי לעבור לארצות הברית, אך מתנחמים בציור של ספינה בשם "דורך השחר" התלוי בחדרה של לוסי המזכיר להם את נרניה. יוסטס מזלזל בהם ואדמונד רב איתו בעוד שהציור מתחיל להוציא מים ומציף את החדר כולו. השלושה נמשכים לתוך ממלכת נרניה פעם נוספת. הם מצטרפים אל הנסיך כספיאן והעכבר הלוחם ריפיצ'יפ. כספיאן מספר להם שלא הוא קרא להם ושבנרניה יש שלום ואחווה והם לא מבינים מה גרם להם לחזור.
כספיאן מספר לאדמונד ולוסי שהוא יוצא ביחד עם ספינתו בעקבות חבריו הקרובים של אביו "שבעת אצילי טלמר" הנעלמו בעקבות זה שדודו ניסה להרגם. השניים מצטרפים אליו. הספינה מגיעה ליבשה בה כל יום אנשים נעלמים בתוך ערפל ירוק. אדמונד וכספיאן פוגשים את האציל הראשון שנותן להם לאחר הצלת העיר, חרב שניתנה לו על ידי אסלן לאביו של כספיאן ומגלה להם שאסלן יצר עוד שישה כאלה לכל אציל טלמר.
הספינה מגיעה לאי עליו מתגורר קוסם ויצורים קסומים בלתי נראים אשר חוטפים את לוסי על מנת שתשחרר אותם מהכישוף אשר הוטל עליהם. לוסי עושה זאת אך גם תולשת דף אשר גורם לה להיות יפה כמו סוזן. הקוסם מספר להם שעליהם להשמיד את האפלה אשר בתוכם, ורק אז הכוכב הכחול יתגלה בפניהם וידריך אותם.
לוסי חולמת שהיא משתמשת בכישוף והיא נהיית סוזן, היא לא מבינה איפה היא (לוסי) ולמה אחיה לא מכירים את נרניה, אך אז אסלן מתגלה בפניה ומספר לה שאם היא לא הייתה קיימת והייתה היא עצמה, האחים לא היו מגלים את נרניה ומצילים אותה. לוסי שורפת את הדף.
הספינה מגיעה לאי נוסף בו הם מוצאים חרב נוספת. יוסטס משתמש באוצר דרקונים והופך לאחד כזה. הצוות נשאר על האי ולמחרת הם מוצאים את הכוכב הכחול והולכים בעקבותיו. הם מגיעים לשולחן האוכל של אסלן, שם הם מוצאים שלושה אצילים קפואים ושלוש חרבות נוספות וכעת יש להם שש חרבות. הכוכב הכחול מתגלה בפניהם ומספר להם שהאצילים רבו ליד שולחנו של אסלן זה אסור ושהם יחזרו לחיים אחרי שהכל יהיה כשורה, היא בנוסף מזמינה אותם לאכול כאוות נפשם.
הצוות מוצא את האציל האחרון ומבינים כי השתגע, הם מנסים להעלותו לספינה אך אז הוא רואה את יוסטס (כדרקון) וזורק עליו את חרבו, והוא בורח משם תוך שחרבו תקעו בו.
הספינה מתכוננת לקרב המכריע, כספיאן נותן לאדמונד את חרבו של פיטר וללוסי את חיציה של סוזן. צוות הספינה מתמודד בעוז מול המפלצת הימית, אדמונד מגיע לחרטום הספינה במטרה להרוג אותו, אך אז מלכת השלג מופיע כרוח וכאפלה שלו ואומרת לו לא לעשות זאת. יוסטס מגיע שוב לשולחן של אסלן, שם אסלן מחזיר אותו לילד והוא מניח את החרב יחד עם שאר החרבות ומיד הם זוהרות בכחול. חרבו של אדמונד זוהרת גם היא בכחול והוא הורג את המפלצת הימית ובכך משמיד את האפלה. כל מי שנעלם חוזר וגם יוסטס כילד.
אדמונד, לוסי, כספיאן, יוסטס וריפיצ'יפ מגיעים לפתח של ארצו של אסלן, שם כספיאן שואל אותו אם אביו נמצא בארצו ואסלן עונה לו שיצטרך לגלות בעצמו ומוסיף שמארצו אין דרך חזרה וכספיאן מחליט לא לעבור. ריפיצ'יפ מבקש לעבור והוא נפרד מכולם. אסלן מספר לאדמונד ולוסי שהגיע הזמן שלהם ושהם בוגרים כמו פיטר וסוזן ושהם לא יחזרו יותר, אך הוא גם אומר להם שנרניה עוד תצטרך אותם יום אחד. הוא אומר ליוסטס שיום אחד הוא יחזור והם נפרדים ממנו ומכספיאן.
כאשר הם חוזרים, הם חוזרים כגדולים ובוגרים יותר. העולם המשיך מאותה נקודה שהפסיקה לפני שעברו. יוסטס כותב ביומנו שהם דיברו על נרניה רבות אחר כך, וכשהמלחמה נגמרה, ואדמונד ולוסי עזבו, הוא התגעגע להם כל כך, כמו שידע שכל נרניה מתגעגעת אליהם גם. כשהם מסתכלים על הציור ומביעים את געגועם, הספינה מפליגה הרחק הרחק ונעלמת.
