שגריר ארצות הברית לשעבר באימפריה העות'מאנית, מורגנטאו, מתייחס לניסיונו ביחסים הגרמנים-עות'מאנים בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא התייחס למועצת האיחוד והקידמה כ"שיטת הבוס" (boss system) בתוך האימפריה העות'מאנית, והתייחס לכך שהיא עזרה לאימפריה הגרמנית להביא את העות'מאנים לצדם. הוא גם מתאר את השפעת גרמניה במניעת מכירת אניות מלחמה אמריקניות ליוון, תוכניותיהם לטריטוריות חדשות, תחנות פחם, פיצויים וסגירת הדרדנלים כדי להפריד את האימפריה הרוסית ממדינות ההסכמה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הספר גם מכיל מידע על ביטול הקפיטולציות על ידי האימפריה העות'מאנית.
על הגנת ואן
מורגנטאו דיווח מהערים העות'מאניות חלב וואן. הוא ציטט את עדויותיהם של פקידי הקונסוליה, שהצדיקו את הגירושים כהכרחיים וטענו גם על שיתוף פעולה של האוכלוסייה הארמנית של ואן עם הכוחות הרוסים המתקדמים שכבשו את העיר, תירוץ בו השתמשו כהצדקה לרדיפת כל הארמנים.
בזיכרונותיו, כתב מורגנטאו מאוחר יותר:
"כשהשלטונות התורכיים נתנו את הפקודות לגירושים הללו, הם פשוט נתנו פקודת מוות לגזע שלם. הם הבינו זאת היטב, ובשיחותיהם עמי הם לא ניסו להסתיר את העובדה הזאת."
שיחות עם מנהיגים עותמאנים
לקח קצת זמן עד שסיפור הזוועות של הארמנים הגיע לשגרירות על כל פרטיו. השגריר מורגנטאו העלה לאחר מכן את הנושא באופן אישי בפני טלעת פאשה ואנוור פאשה. כאשר שאל מורגנטאו את שניהם אם המידע שמגיע אל השגרירות הוא אמין, הם התייחסו אליו רק כביטוי של הפרות הסדר שהיו רווחות בתוך המחוזות הארמנים במשך שנים רבות. כאשר הגיעו הדיווחים הקונסולריים מואן ואורפה, ביטלו אותם אנוור וטלעת כהגזמות פרועות.
השגריר ביקש ממשלת ארצות הברית להתערב, אבל ארצות הברית לא הייתה משתתפת במלחמת העולם הראשונה באותו הזמן ויכולה הייתה רק להביע מחאות בכתב או בעל פה בפני השלטונות העות'מאנים. זה לא נעשה ומורגנטאו נותר ללא תנופה מעבר ליחסיו האישיים עם אנשים בשלטון; כאשר גם זה נכשל, הוא משך את תשומת לבה של התקשורת העולמית לרצח העם הארמני המתמשך, ארגן מבצעי סעד פרטיים ועזר להקים את הוועדה האמריקנית לעזרת ארמניה וסוריה(American Committee for Armenian and Syrian Relief) (ACASR).
על רצח העם הארמני
מורגנטאו כתב בספרו על רצח העם הארמני: "אני משוכנע כי בכל ההיסטוריה של המין האנושי לא התרחש מאורע נורא כזה". הוא תיאר אותו כ"פשע הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית" וטען כי "בין הדפים השחורים ביותר בהיסטוריה המודרנית זהו הדף השחור מכולם".[1]
תמונות בספר
הספר בגרסה סרוקה וניתנת לדפדוףפסל של מורגנטאו בירוואן, ארמניה
כמה מהצילומים הכלולים בספר הזיכרונות (תרגום כיתובי התמונות המקוריים בספר נמצאים בתוך מירכאות):
"חליל ביי בברלין: נשיא הפרלמנט הטורקי וממנהיגי הטורקים הצעירים - לאחר מכן שר החוץ."
טלעת פאשה, שר הפנים של האימפריה העות'מאנית בין 1913 ל-1917 ומוציא לפועל ראשי של רצח העם הארמני
"טלעת וקוהלמאן(Richard von Kühlmann): קוהלמאן, כיום שר החוץ, היה ב-1915 בקונסטנטינופול, מילא תפקיד של מתווך בשיחות השלום."
"החייל הטורקי המודרני: במדים וציוד שהונהגו לראשונה על ידי הגרמנים. הפז, הסמל הקדום של העות'מאני, מוחלף בקסדה מודרנית."
"אלה שנפלו בצד הדרך: מראות כאלה היו נפוצים ברחבי המחוזות הארמניים, בחודשי האביב והקיץ של 1915. מוות במיני צורותיו - טבח, רעב, תשישות - חיסלו את חלקם הגדול של הפליטים. המדיניות הטורקית הייתה של השמדה במסווה של גירוש."
"שריד של טבח הארמנים בארזינג'אן: מזכרות כאלו נמצאות בכל ארמניה."
"פליטים ארמנים בואן מתקהלים סביב תנור ציבורי, בתקוה להשיג לחם. אנשים אלה נתלשו מבתיהם כמעט ללא אזהרה, והחלו לנוע לכיוון המדבר. אלפי ילדים ונשים כמו גם גברים מתו במסעות הכפייה הללו, לא רק מרעב וחשיפה, אלא גם מאכזריותם הבלתי אנושית של שומריהם."
ביקורת על הספר
ב-1990 יצא הספר "הסיפור שמאחורי סיפורו של השגריר מורגנטאו" מאת החוקר הית' לורי(Heath W. Lowry).[2] לורי טען שספרו של מורגנטאו הוא תיעוד של "חצאי אמיתות גסות ושקרים בוטים".
בספר נטען שחמשת מכתביו של מורגנטאו עברו שינויים לפני פרסומם והוא מתיימר להציג את מכתביו "האמתיים".
לטענת מינה רוזן, פרופסור לתולדות יהודי האימפריה העות'מאנית, "בדיקה של יומניו שבכתב יד, מכתביו האישיים ודיווחיו לממשלת ארצות הברית...מוכיחים למעלה מכל צל של ספק שהיומנים הנדפסים שוכתבו כדי להצדיק את כניסתו של וודרו וילסון למלחמה".[3]
לורי ניסה בספרו לערער על אמינות ספרו של מורגנטאו. לדברי החוקר יאיר אורון, "לורי ידוע כמקור העיקרי לניסיונות לפסול את מורגנטאו, ובכך לחזק את המאמץ הטורקי להכחשת רצח העם הארמני". הספר מופיע ברשימת הספרים ששלח שגריר טורקיה בארצות הברית לחברי הקונגרס האמריקני ב-1999, כאשר ביקשו להעביר החלטה "לאסוף את כל התיעוד הקיים בארצות הברית הנוגע לרצח העם הארמני". בשנת 2001 מסר שגריר טורקיה בתל אביב את הספר הזה לשר ישראלי.[4]
גם מכחיש רצח העם הארמני גונתר לוי(Guenter Lewy) שותף למסקנותיו העיקריות של לורי בנוגע לזיכרונותיו של מורגנטאו.
הוצאות לאור
Ambassador Morgenthau's Story, Henry Morgenthau Sr., New York, 1918, Doubleday, Page & Co.
Original republished in 2003 by the Gomidas Institute. The new edition features an introduction by Ara Sarafian.
Republished by Wayne State University Press in 2003, edited by Peter Balakian, with a foreword by Robert Jay Lifton, an introduction by Roger W. Smith, and an epilogue by Henry Morgenthau III.
הנרי מורגנטאו, סיפורו של השגריר מורגנטאו: דין וחשבון אישי על רצח העם הארמני, הוצאת פרדס, 2018
לקריאה נוספת
Secrets of the Bosphorus by Henry Morgenthau, Sr. (1918)
