הנובלה מספרת את סיפורו של בחור צעיר החסר את מה שיש לאחרים בטבעיות גמורה. שאמיסו תיאר זאת כך:
המאורעות בעולם בשנת 1813, שבהם לא הייתי רשאי להשתתף בצורה פעילה - הרי לא הייתה לי עוד מולדת, או שמא מולדתי לא נולדה עדיין – הטרידו את נפשי שוב ושוב במגוון דרכים, מלבי להסיט אותי ממסלולי. כדי לתת מזור לנפשי וכדי לשמח את ילדיו של חבר, כתבתי באותו הקיץ את המעשייה של פטר שלומיאל, אשר התקבלה היטב בגרמניה והייתה באנגליה לפולקלור עממי.
דמותו של פטר שלומיאל נטולת הצל הופיעה מאוחר יותר גם כדמות משנה באחת מאגדותיו של א.ת.א הופמן, "אגדות ליל סילבסטר" (Abenteuer der Sylvesternacht), אותה אימץ המלחין ז'אק אופנבך באופרה האחרונה שלו, "סיפורי הופמן", כבסיס לאחת משלוש מערכותיה.
תקציר העלילה
לאחר הפלגה מתישה פוגש פטר שלומיאל, ביש-גדא באופיו, בסוחר העשיר תומאס ג'ון, ובגינתו הוא נתקל באיש אפור משונה, המשכנע אותו למכור לו את צִלו בתמורה לשק מטבעות זהב, שבדומה לקרן השפע אינו כלה לעולם.
במהרה מגלה פטר שלומיאל כי עסקה זו שעשה מביאה להרחקתו מחברת בני האדם. ברגע שהם מבחינים כי אין לו צל, הם נחרדים, מתרחקים וממנו ולועגים לו. משום כך הוא מרחיק נדוד עד מעבר להרים לעיר מרחצאות, ובעזרת משרתו הוא מצליח לארגן את מלבושו כך שלא יבחינו בהיעדר הצל שלו.
שם המשפחה של הגיבור, "שלומיאל", במקור Schlemihl (שלמיל), הוא שם המעיד על בעליו. את משמעות הכינוי, שמקורו ביידיש, הסביר פון שאמיסו במכתב לאחיו: "בדיאלקט היהודי, אנחנו קוראים בשם הזה לאנשים חסרי מזל ומגושמים שלא מצליחים בדבר".[1]
תרגומים לעברית
ספורו הפלאי של פטר שלומיאל / מאת א. שמיסו; תרגם ועבד אברהם סלומון), תל אביב: רודין, תש"ה.
פטר שלומיאל / תרגם מ' טמקין; מבוא מאת יעקב פיכמן, תל אביב: עם עובד, תשי"א.
פטר שלומיאל / תרגם מרדכי טמקין (בתי-שיר מתוך מנגינות עבריות / היינריך היינה; תרגם יעקב כהן).