סינמסקופ: התמונה "נמתחת" לרוחב על גבי סרט הצילום ומורחבת במקרןתמונת סינמסקופ על הפילם תופסת יותר מקום מתמונה רגילה על הפילם ולכן אין פסים שחורים בין התמונות שעל הפילם. על המסך הסרט המוצג בסינמסקופ תופס יותר מקום גם כן.
סינמסקופ (מאנגלית: CinemaScope) היה פורמט להצגת סרטים במסך רחב, שהיה בשימוש רב בין 1953 ל-1967. מאז מצולמים רק מעטים מהסרטים בפורמט זה. פורמט אנאמורפי מאפשר לעבד את הסרט עד ליחס של 1:2.66, יחס כפול מזה שהיה נהוג עד אז, של 1:1.33. אף על פי שפורמט הסינמסקופ בוטל לאחר מספר שנים לטובת שיטות טכנולוגיות חדשות יותר, השיטה האנאמורפית להצגת סרטים, שהתחילה עם הסינמסקופ בשנות ה-50 ממשיכה עד היום[1][2].
סינמסקופ היא שיטת צילום והקרנה של סרטים כך שתמונות הסרט מנצלות טוב יותר הן את שטח הפילם והן את שטח מסך הקולנוע. בפילם של סינמסקופ אין קטע של רווח שחור בין התמונות ובעת ההקרנה הסרט תופס שטח רחב יותר על מסך בית הקולנוע. כדי להקרין סרט בסינמסקופ, בית הקולנוע צריך להצטייד במסך רחב ובעדשות סינמסקופ למקרנה. אם סרט סינמסקופ מוקרן בעזרת עדשה רגילה, התמונות נראות מעוותות על המסך – השחקנים נראים כאילו הם גבוהים ורזים מאוד.
צילום סרט בסינמסקופ דורש גם הוא ציוד מיוחד ויקר. על כן מרבית הסרטים אינם מצולמים בסינמסקופ.
הסרט הראשון בסינמסקופ היה "איך להינשא למיליונר" של הבמאי ג'ין נגולסקו, אולם הוא היה השני שהוקרן בבית הקולנוע, שכן הסרט "הגלימה" בבימויו של הנרי קוסטר ובכיכובו של ריצ'רד ברטון היה הראשון בסינמסקופ שהוקרן בהקרנה מסחרית[3][4].
