אנה חיטרובה (נעמי ווטס), מיילדת בריטית ממוצא רוסי העובדת בבית חולים לונדוני, מוצאת יומן הכתוב ברוסית בחפציה של טטיאנה, נערה בת 14 שמתה בלידת בתה, במשמרת שלה. היא אף מוצאת כרטיס ביקור של מסעדה טרנס-סיבירית, השייכת לסמיון (ארמין מילר-שטאל), ראש מאפיה רוסית מקומית. אנה מעוניינת לאתר את משפחת התינוקת כדי שתוכל למצוא בית עבורה. לפיכך היא הולכת למסעדה שם היא פוגשת את סמיון, אשר תחילה מתנהג בידידותיות. אמה של אנה, הלן, (שינייד קיוזאק), אינה מביעה את דעתה בעניין, אבל סטפן (יז'י סקולימובסקי) הדוד האוקראיני של אנה (קצין בקג"ב לשעבר, כך הוא נוהג לטעון), שאנה ביקשה ממנו לעזור לה בתרגום היומן, מזהיר אותה כי הסיפור מורכב ממה שנראה לה ואומר לה שהיא צריכה להיזהר. במהלך תרגם היומן אנה קוראת כי סמיון ובנו, קיריל (וינסנט קאסל) התעללו בנערה, סיממו אותה בהרואין, אילצו אותה לעסוק בזנות ואנסו אותה. לפי הכתוב ביומן מבינה אנה כי סמיון הוא אביה של התינוקת.
סמיון החושש מתביעה מבטיח לאנה שיביא לה את הכתובת של משפחת הילדה, בתנאי שאנה תביא לו את היומן המקורי. מי שנשלח לבצע את החילופין הוא ניקולאי קוזין (ויגו מורטנסן), הנהג של סמיון שמעורב בעסקיהם האפלים של המשפחה. לאחר התלבטות מביאה אנה את היומן לניקולאי; זה האחרון אינו מקיים את ההבטחה ולא מביא את הכתובת. במקום זאת הוא משכנע את אנה שעדיף לתינוקת לגדול בבריטניה משום שהכפר של הורי האם אינו מקום טוב לגדל בו את הילדה.
כיוון שסמיון מגלה שסטפן, דודהּ של אנה קרא את היומן, הוא מורה לניקולאי לחסל אותו. ואכן, סטפן נעלם. עם השתלשלות העניינים מעמדו של ניקולאי עולה וסמיון מחליט לקבל אותו כחבר מלא במאפיה מה שכולל קעקוע מיוחד על גופו. הצעד האחרון נעשה בחלקו מתוך מטרה שניקולאי ישמש כפתיון עבור יריבים צ'צ'נים הרוצים להתנקם בבנו של סמיון, קיריל, שחיסל ללא אישורו של אביו ובצעד לא חכם מנהיג של מאפיה צ'צ'נית יריבה. הכנופיה הצ'צ'נית מגיעה ללונדון כדי לנקום ורוצחת את אחיינו של עזים, חבר כורדי, זה שביצע בפועל את הרצח. עזים מספר לסמיון שהצ'צ'נים הודיעו לו שאם הוא לא יסגיר להם את קיריל הם ירצחו אותו. לפיכך, מתכנן עזים, הוא יערים על הצ'צ'נים, יקבע עם ניקולאי פגישה במרחצאות המקומיות ושם יסגיר אותו, במקום את קיריל, לצ'צ'נים שיזהו אותו על פי הקעקועים שעל גופו. הצ'צ'נים מגיעים כמסוכם אל המרחצאות ושם מתנהל קרב בינם לבין ניקולאי שמצליח להרוג אותם, אך נפצע פצעים קשים.
בבית החולים מתגלה שניקולאי הוא למעשה סוכן פ.ס.ב שהושתל בכנופיה, העובד תחת רישיון של הממשלה הבריטית. במסגרת תפקידו מתכנן ניקולאי להביא למעצרו של סמיון באשמת אונס, בכך שיוכיח בבדיקת אבהות שהתינוקת היא ביתו. נוסף לכך מגלים שסטפן, הדוד, בטוח, וכי הוא שוהה במלון 5 כוכבים באדינבורו.
סמיון מורה לקיריל להרוג את התינוקת. קיריל, כמצווה, חוטף את התינוקת מבית החולים אולם כשהוא מגיע למקום בנהר בו הוא מתכנן לזרוק את התינוקת הוא מתקשה לעשות זאת ומרחם עליה. לבינתיים מגיעים אנה וניקולאי ומשכנעים אותו לא להרוג את הילדה. ניקולאי אומר לקיריל שאביו סיים את תפקידו ועכשיו שניהם הבוסים של המאפיה. בסופו של דבר ניקולאי אכן הופך להיות ראש המאפיה ואנה היא זו שמגדלת את התינוקת לה היא קראה כריסטינה.
ה"מסעדה הטרנס-סבירית" ממוקמת בבניין פרמילו, ברחוב סנט ג'ון, על ידי סמית'פיילד מרקט. הוא לוקיישן סרטים וקולנוע פופולרי בלונדון ושימש גם עבור הצילומים של ספוקס, פנלופה ובאטמן מתחיל.
הכניסה של "המועדון החברתי אנקרה" היא למעשה דלת כניסה לדירת מגורים. המספרה בסרט בה מתרחשת סצנת רצח היא מספרה הידועה בשם Broadway Gents Hairstylist, ששמה שונה לצורך העניין ל"עזים סלון לשיער". הבעלים של המספרה החליט לשמור על רוב חזית החנות כפי שהייתה בצילומים. בתסריט המקורי היה השם "עוזים"; שם זה שונה מאוחר יותר ל"עזים" כיוון שהשם "עוזים" אינו קיים בטורקית.
"בית החולים טרפלגר" הוא למעשה בית החולים מידלסקס, בית חולים הממוקם באזור פיצרוביה בלונדון שחדל מלקבל חולים בדצמבר2005. הבניין נשא את הכתובת "בית החולים טרפלגר" שהותאמה לסגנון הבניין.
ויגו מורטנסן למד אודות פושעים רוסים והקעקועים שהם נוהגים לקעקע על עצמם. מורטנסן בילה זמן רב עם מומחה מאפיה רוסי, ד"ר גילי מקנזי (מומחה לפשע מאורגן של האו"ם). לדבריו בניו יורק דיילי ניוז היו כתובות הקעקע כל כך אמיתיות שסועדים במסעדה רוסית בלונדון השתתקו מפחד כשהוא הלך איתן חשוף, עד שבסופו של דבר גילה להם את זהותו וסיפר שהקעקועים מיועדים לסרט. מאותו יום הוא החל למחוק את הקעקועים כשסיים לשחק על הסט. סוג הקעקועים ומיקומם הוא סוג של כרטיס הביקור של האדם; הוא מספר מאין הוא הגיע, במה הוא מתמחה ומה היו מעשיו.
סצינות האלימות
סצינות אלימות הם סימן מסחרי בהרבה מעבודותיו של קרוננברג, וכך גם בסימנים של כבוד בו קיימת סצנה של מאבק אלים במרחצאות בו הלוחמים נלחמים עם סכיני לינולאום. כשנשאל בראיון על ההבדל בין קרב אקדחים לקרב סכינים השיב קרונברג, "אין לנו נשק בסרט הזה. לא היו רובים בתסריט. הבחירה של הסכינים המעוקלים בסצנת הלחימה במרחצאות הייתה שלי. הם לא איזה סוג של סכינים טורקים אקזוטיים; רק סכיני לינולאום. זה נותן תחושה שהחבר'ה האלה יכולים להסתובב ברחובות עם הסכינים הללו, ואם אי-פעם הם יתפסו הם יוכלו לומר, "אנחנו בסך הכל עובדים בחיתוך לינולאום".
בארצות הברית ובקנדה הופץ הסרט תחילה בהפצה מצומצמת ל-15 בתי קולנוע, ב-14 בספטמבר וגרף 547,092$. ב-21 בספטמבר 2007 החלה הפצת הסרט בצורה נרחבת (הכוללת 1,404 בתי קולנוע), וגרף 5,659,133$. בסופו של דבר הגיעו רוחי הסרט ל-51,202,291$.
הסרט קיבל ביקורות טובות ברחבי העולם. נכון למרץ 2024 קיבל הסרט בRotten Tomatoes ציון חיובי של 89%, בהתבסס על 202 ביקורות. ב-Metacritic קיבל הסרט ניקוד של 82 מתוך 100, מבוסס של 35 ביקורות.
רוג'ר איברט בשיקגו סאן-טיימס נתן לסרט ציון של 4 מתוך 4 וכתב "סימנים של כבוד אינו מותחן רגיל כשם שקרוננברג אינו במאי רגיל". הוא הוסיף כי סצנת הלחימה בוימה ב"אותו סטנדרט שהוצב בקשר הצרפתי. שנים מהיום תשמש סצנה זו כאמת מידה".
