ארגון הלאומנים האוקראינים, Organization of Ukrainian Nationalists (Bandera movement)
השקפה דתית
הכנסיה היוונית קתולית אוקראינית
בן או בת זוג
ירוסלאבה בנדרה
פרסים והוקרה
גיבור אוקראינה, מסדר המדינה
חתימה
סטפּן אנדריוביץ' בנדרה (באוקראינית: Степан Андрійович Бандера; 1 בינואר1909 – 15 באוקטובר1959) היה פעיל פוליטי לאומני אוקראיני מראשי התנועה הלאומנית האוקראינית. על פעילותו למען עצמאות אוקראינה הוא ישב בכלא הפולני והנאצי ובשנת 1959 נרצח על ידי סוכן ק.ג.ב. בחלק מאוקראינה בנדרה נחשב לגיבור לאומי ומרטיר, שמת עבור המאבק הלאומי.
התייחסות לפעילותו היא לא חד-משמעית. תושבי אוקראינה המערבית רואים בו גיבור לאומי. בפולין וברוסיה רואים בו משתף פעולה עם הנאצים, האשם בהריגה של אזרחים לקבות 100 אלף יהודים, והסכים לשתף פעולה עם הנאצים ובעקבות כך נכלא במחנה עבודה. עם זאת, תחת פיקודו אנשיו ביצעו פוגרום ומעשי רצח של אלפי יהודים. בתקופת ברית המועצות המונח "תומך בנדרה" התייחס לכל הלאומנים האוקראינים ללא תלות בקשריהם עם האיש.
בשנת 2010 הוענק לסטפן בנדרה תואר "גיבור אוקראינה" שבהמשך נשלל ממנו בעקבות החלטת בית המשפט. הצעה להעניק את הפרס לבנדרה נדחתה על ידי הפרלמנט האוקראיני באוגוסט 2019.
ילדות וצעירותו
סטפן בנדרה נולד בכפר בגליציה באזור שהיה שייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו היה כומר בכנסייה היוונית-קתולית. אביו של סטפן היה לאומן אוקראיני ובביתו התקיימו פגישות של ארגונים לאומניים. בשנת 1941, לאחר שהכפר בו התגורר סופח לברית המועצות, נעצר אביו של בנדרה על ידי סוכני נ.ק.ו.ד. והוצא להורג ביולי 1941. אמו של בנדרה נפטרה בשנת 1922 משחפת.
במשפחה היו 7 ילדים והיא התגוררה בבית השרד של הכומר. כאשר היה הילד בן 5 החלה מלחמת העולם הראשונה ואזור הכפר היה במרכז הקרבות. תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמה הביאה להתפרצות לאומנית אוקראינית. אביו של סטפן היה בין מארגני המרד האוקראיני ונבחר לפרלמנט של הרפובליקה האוקראינית קצרת המועד שהוקמה. ביולי 1919 הובס הצבא האוקראיני והשטח עבר לשליטת פולין. הדבר קיבל הכרה בינלאומית, אך פולין חויבה לתת לאוקראינים אוטונומיה מסוימת.
בשנת 1919 עבר בנדרה לסטרי והחל ללמוד בגימנסיה האוקראינית המקומית. בשנת 1922 התקבל לארגון לאומני אוקראיני והתקדם בו בסולם התפקידים.
במחצית 1927 סיים בנדרה את לימודיו ורצה להתקבל לאקדמיה כלכלית אוקראינית בעיר פודברדי (צ'כוסלובקיה), אך הפולנים לא הנפיקו לו אישור יציאה מגבולות המדינה. במשך שנה התגורר בכפרו. בשנה זו הוא החל להיות פעיל בארגון צבאי אוקראיני שפעל במחתרת. בשנת 1928 הוא עבר ללבוב (אז בשטח פולין) והחל ללמוד אגרונומיה. בשנת 1929 הוקם ארגון לאומנים אוקראינים ובנדרה היה בין חבריו הראשונים.
פעילות לאומנית בפולין
בשנת 1932 בנדרה נשלח לדנציג (אז בשטח גרמניה) ועבר קורס הכשרה במודיעין. עם חזרתו לפולין הוא קיבל תפקיד פיקודי בזרוע הצבאית של "ארגון הלאומנים האוקראינים". ב-22 בדצמבר1932 ביום הוצאה להורג של מספר לאומנים אוקראינים ארגן בנדרה הפעלת פעמונים בכל הכנסיות של לבוב. במהלך ההולודומור באוקראינה הסובייטית בנדרה ארגן פעולות נגד פעילים קומוניסטים בלבוב. ב-3 ביוני1933 הוא היה מעורב בהתנקשות בקונסול סובייטי בלבוב. במהלך כנס הארגון בפראג בנדרה הציע שינוי ארגוני רחב והצעתו התקבלה.
בסך הכל במהלך השנים 1930–1933 בנדרה נעצר חמש פעמים אך בכל פעם לתקופה קצרה. באפריל 1933 הפלג הצבאי של הארגון החליט לבצע התנקשות בשר הפנים של פולין, פייראצקי ועל בנדרה הוטל לארגן את ההתנקשות. השר נרצח ב-15 ביוני1934. הרוצח הצליח להימלט מחוץ לגבולות פולין. בנדרה, שנעצר יום לפני הרצח במהלך ניסיון לעבור לצ'כוסלובקיה נחקר ותוך זמן קצר התברר שקיים קשר בינו לבין המתנקש.
ב-18 בנובמבר1935 בוורשה החל משפט נגד מספר לאומנים אוקראינים. כבר בישיבה הראשונה בנדרה הכריז על עצמו כאזרח אוקראינה שלא מכיר בחוק הפולני והתנגד לתת עדות בשפה הפולנית. לאור הופעתו הלוחמנית הדעה הכללית הייתה שבנדרה יקבל עונש מוות. ב-13 בינואר1936 בנדרה ושני נאשמים נוספים קיבלו עונש מוות שהומר למאסר עולם. ב-25 במאי1936 בלבוב החל משפט נוסף שבסופו בנדרה קיבל עונש מאסר עולם נוסף. במהלך המעצר הוא הועבר למבצר ברסט ליטובסק. לאחר תחילת המערכה בפולין, ב-13 בספטמבר1939 בנדרה ולאומנים אוקראינים נוספים נמלטו מהכלא. תוך זמן קצר הוא הגיע ללבוב שעברה לשליטה של ברית המועצות. לאחר הערכת המצב הוא החליט שהארגון צריך להתרכז במאבק נגד השלטון הסובייטי.
מלחמת העולם השנייה
לאחר הגעה ללבוב היה בנדרה במחתרת במשך כשבועיים. בתקופה זו הוא נפגש עם מפקדי שטח ועל כולם היה מוסכם שיש לפעול נגד השלטון הסובייטי באוקראינה. מחשש למעצר על ידי סוכני נ.ק.ו.ד. הוא ומספר מעוזריו עברו את הגבול והגיעו לקרקוב שהיה בשטח הכיבוש הגרמני. בהיותו בקרקוב ב-3 ביוני1940 הוא התחתן.
בנובמבר 1939 עבר בנדרה לסלובקיה, אחר כך לווינה. באותה תקופה החל פילוג בארגון הלאומנים האוקראינים. החל מאוגוסט1939 בראש הארגון מונה אנדריי מלניק, אך רבים מהצירים שהשתתפו בהצבעה תמכו בסטפן בנדרה. בנדרה היה בדעה שיש לפעול באופן עצמאי תוך מאבק מזוין לטובת אוקראינה העצמאית. מלניק, לעומתו, סבר שיש להתבסס על עזרה של גרמניה לקבלת מדינה עצמאית. ב-10 בפברואר1940 התאספו תומכיו של בנדרה בקרקוב והכריזו עליו כראש הארגון. ב-5 באפריל1940 נפגשו מלניק ובנדרה בצפון איטליה. מלניק סירב להפסיק קשרים עם הגרמנים לפגישה לא היו תוצאות. באפריל1941 החלק המתפלג ארגן אספה מארגנת ובנדרה נבחר לראש הארגון. הארגון החל בהכנת תאים צבאים בשטח אוקראינה הסובייטית.
ערב הפלישה לברית המועצות, סייע בנדרה לנאצים בהקמת שני גדודי אוקראינים, "גדוד נכטיגל" ו"גדוד רולאנד", וכן הקימה תנועתו "קבוצות ניידות", שנעו עם הצבא הגרמני לתוך אוקראינה והקימו את הממשל המקומי ואת משטרת העזר האוקראינית[1].
באביב 1941 החל בנדרה בהקמת גדודים אוקראינים שנועדו למאבק מזוין למען עצמאותה של אוקראינה. הבסיסים הוקמו בשטח גרמניה ובתמיכה גרמנית שסיפקה לגדודים הדרכה וציוד. בהמשך כתב בנדרה שהכוונה הייתה לנצל את הכוח הצבאי למאבק נגד הסובייטים והתמיכה הגרמנית היה אילוץ.
ב-22 ביוני החלה גרמניה הנאצית בפלישה לברית המועצות. ב-30 ביונילבוב נכבשה על ידי הנאצים. יחד עם הוורמאכט נכנסו לעיר חלק מראשי ארגונו של בנדרה. עם זאת, הגרמנים מנעו ממנו עצמו להיכנס ללבוב, כנראה מתוך חשש שינקוט פעולות חד-צדדיות ללא אישורם[2].
ואכן, עם כניסת הגרמנים ללבוב ב-30 ביוני 1941 הכריז סגנו של בנדרה, ירוסלב סטצקו, על חידוש המדינה האוקראינית העצמאית, וזאת בלא אישור הגרמנים[3]. במקביל, במשך ארבעה ימים מ-30 ביוני 1941 ועד 3 ביולי 1941 ערכו אנשי ארגון הלאומנים האוקראינים של בנדרה לצד חיילי גדוד נכטיגל ואנשי המיליציה הלאומית האוקראיניתפוגרום ביהודי לבוב, בו נרצחו כמעט 4,000 יהודים ונפגעו רבים נוספים. אף על פי שבנדרה ותומכיו היו בעד שיתוף פעולה עם הגרמנים במאבק נגד הסובייטים, לא אהב השלטון הגרמני את הכרזת העצמאות ותוך מספר ימים ראשי המדינה החדשה נעצרו וב-5 ביולי נעצר גם סטפן בנדרה עצמו. כאשר הוא סירב לגנות את הכרזת העצמאות הוא נשלח למחנה מעצר בזקסנהאוזן. בהיותו במחנה הוא היה באגף האסירים הפוליטיים בתנאים סבירים יחסית.
בנדרה היה במעצר, אך תומכיו הצליחו להקים באוקראינה הכבושה צבא אוקראיני של ממש שלחם בעיקר נגד פרטיזנים פולנים ופרטיזנים סובייטים. אנשי הצבא האוקראיני ערכו טבח באוכלוסייה פולנית בווהלין ורצחו יהודים, שהצליחו להימלט ליערות מהגטאות. ב-25 בספטמבר1944 שוחרר בנדרה, אך כתנאי לשיתוף פעולה עם הנאצים דרש מהם להכיר באוקראינה העצמאית. מאחר שלא הייתה לכך הסכמה גרמנית, הוא לא שיתף פעולה עם הנאצים אך גם לא נעצר שוב. רומן שוחביץ' שהיה ראש הארגון באוקראינה הציע להכריז על בנדרה כראש הארגון. בפברואר1945 נבחר בנדרה לעמוד בראש הארגון. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוא נשאר להתגורר בגרמניה.
הארגון האוקראיני ניהל מאבק מזוין נגד השלטון הסובייטי בשטח אוקראינה, עם יחידות צבאיות של עשרות אלפי לוחמים שהסתתרו ביערות ובמחתרת ונלחמו נגד הצבא האדום ופעילים קומוניסטים. המאבק נמשך עד לשנות ה-50, וכולל הרג, גירוש משפחות ומעצרים המוניים. ב-1948, בנדרה ניסה לקבל החלטה באספת הארגון על מעבר לאוקראינה, אך גם תמיכת ראש הארגון רומן שוחביץ' לא הועילה, והוחלט שעליו להישאר בגרמניה. בתחילת שנות ה-50 עבר למינכן, לאחר שחשש ממעצר על ידי השלטון הבריטי, והתגורר שם באופן חוקי עד לשנות ה-60. מאז 1947 הסובייטים ניסו לחסלו, אך הצליחו להתנקש בו רק ב-1959. רוצחו, בוגדן סטשינסקי, הצליח להימלט לברית המועצות, שם עוטר בעיטור הדגל האדום על פעולת ההתנקשות. ב-1961 הוא ערק למערב, הודה ברצח, וב-1962 נידון ל-8 שנות מאסר בגרמניה.
