סטיוארט רוזה

סטיוארט אלן ("סמוקי" / "סטו" ) רוזה
Stuart Allen "Smokey" / "Stu" Roosa
רוזה, 1971
רוזה, 1971
לידה 16 באוגוסט 1933
דורנגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בדצמבר 1994 (בגיל 61)
פולס צ'רץ', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
בשירות אסטרונאוט בשירות נאס"א
לאום ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
עיסוק בעבר טייס ניסוי בחיל האוויר האמריקאי
תקופת השירות 1966 – 1 בפברואר 1976[1] (כ־10 שנים)
זמן שהייה בחלל 9 יום, 1 דקה
במסלול סביב הירח: יומיים, 18 שעות, 39 דקות ו-22 שניות
ביוגרפיה בנאס"א סטיוארט רוזה
משימות
אפולו 14
עיטורים
מדליית השירות המצטיין של נאס"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיוארט אלן ("סמוקי" / "סטו" ) רוזה (באנגלית: Stuart Allen "Smokey" / "Stu" Roosa‏ (16 באוגוסט 1933 - 12 בדצמבר 1994) היה מהנדס אווירונאוטיקה, טייס ניסוי של חיל האוויר של ארצות הברית, ואסטרונאוט של נאס"א, מפקד תא הפיקוד של משימת אפולו 14, המשימה השלישית להנחית אסטרונאוטים על הירח. בעוד אלן שפרד ואדגר מיטשל בילו יומיים על פני הירח, רוזה ערך ניסויים ממסלול סביב הירח במודול הפיקוד קיטי הוק, אותו הקיף 34 פעמים.[2]

ביוגרפיה

בצעירותו

רוזה נולד ב־16 באוגוסט 1933 בדורנגו, קולורדו, ארצות הברית, להורים דואי רוזה (1903–1988) ולוריין רוזה (לשעבר דלוזייר ; 1908–1993) וגדל בקלרמור, אוקלהומה. הוא למד בבית הספר היסודי ג'וסטוס ובתיכון קלרמור בקלמורמור, אוקלהומה, שם סיים את לימודיו בשנת 1951. [3]

למד באוניברסיטת המדינה של אוקלוהומה ובאוניברסיטת אריזונה,[4] החל ללמוד באוניברסיטת קולורו, הפסיק כדי להיות בקורס טיס, ואז חזר כדי לסיים את התואר בהנדסת אווירונאוטיקה בהצטיינות באוניברסיטת קולורדו בשנת 1960.[5]

שירות צבאי

כיתת הלימודים של רוזה בבית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר האמריקאי (U.S. Air Force Test Pilot School). רוזה נמצא בשורה הראשונה, רביעי משמאל. בצידו השמאלי נמצא הנרי הרטספילד, מעליהם אלפרד וורדן (ראשון מימין) וצ'ארלס דיוק (שלישי משמאל).

רוזה החל את הקריירה שלו כצנחן לתוך שריפות יער (Smokejumper) בשירות היערות של ארצות הברית, וצנח לפחות לארבע שריפות פעילות באורגון ובקליפורניה במהלך עונת השריפות 1953.[6]

רוזה היה בוגר קורס טיס בבסיס חיל האוויר וויליאמס (Williams Air Force Base), אריזונה, שם קיבל את הכשרת הטיסה שלו כטייס בחיל האוויר של ארצות הברית. הוא למד גם בבית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר האמריקאי ‏ (U.S. Air Force Test Pilot School) והיה טייס ניסוי בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה לפני שנבחר לכיתת האסטרונאוטים בשנת 1966.[5]

מיולי 1962 עד אוגוסט 1964 היה רוזה טייס ניסוי תחזוקה בבסיס חיל האוויר אולמסטד, פנסילבניה, והטיס מטוסי F-101 וודו. לאחר מכן, הוצב כטייס קרב בבסיס חיל האוויר לנגלי, וירג'יניה, שם הטיס את מטוסי F-84F Thunderstreak ו-F-100 סופר סייבר.

לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת קולורדו, במסגרת תוכנית של המכון הטכנולוגי של חיל האוויר האמריקני ‏(Air Force Institute of Technology), שימש במשך שנתיים כמפקד הנדסת שירות (AFLC) בבסיס האוויר טאצ'יקאווה, יפן .[5]

בנאס"א

רוזה עובר בדיקת חליפת חלל סופית לפני שיגור אפולו 14

רוזה נבחר לכיתת האסטרונאוטים של נאס"א ב-1966, אחד מתוך 19 האנשים שנבחרו בשלב זה.[7]

לאחר סיום הכשרתו הוא שימש כ-CAPCOM (איש הקשר מול האסטרונאוטים במשימה), והיה הCAPCOM בזמן השריפה שהרגה את האסטרונאוטים במשימת אפולו 1 ב-27 בינואר 1967.

בשנת 1969 שימש כחבר בצוות התמיכה באסטרונאוטים במשימת אפולו 9.[5]

אפולו 14

ערך מורחב – אפולו 14

במהלך משימת אפולו 14 רוזה היה טייס תא הפיקוד. בזמן שמפקד המשימה וטייס נחתת הירח היו על פני הירח, טייס תא הפיקוד סטיוארט רוזה ביצע ניסויים במסלול. הוא הקיף את הירח 34 פעמים. רוזה צילם אתרי נחיתה אפשריים למשימות הבאות; צילם תופעות אסטרונומיות כגון אור הזודיאק; בדק את היכולת של פני הקרקע להחזיר שידורי רדיו בתדרי S ו-VHF; בדק שינויים בשדה הכבידה של הירח; וצילם את פני הירח.

כמו כן במהלך המשימה רוזה נשא כ-500 זרעים מעצים שונים: עצי אורן לובולי, שקמה, מסטיק מתוק, סקווים אשוח דאגלס כחלק מפרויקט משותף של שירות היערות האמריקני ונאס"א. הזרעים נבטו בשובו ונטעו ברחבי ארצות הברית לקראת חגיגות ה-200 לעצמאות ארצות הברית, ונודעו בשם "עצי הירח".[6]

לאחר משימת אפולו 14 רוזה הוצב כטייס מודול פיקוד גיבוי עבור משימות אפולו 16 ואפולו 17.[5] על סמך היסטוריית ההצבות של צוותי הגיבוי, היה כנראה מועמד לפקד על אחת ממשימות אפולו האחרונות אלמלא בוטלו. הוא הוצב כראש תוכנית מעבורות החלל עד לפרישתו מחיל האוויר ומנאס"א בשנת 1976.[8]

רוזה צבר במהלך הקריירה שלו כ-5,500 שעות טיסה במטוס סילון, וכ-217 שעות בחלל.[5]

לאחר נאס"א

רוזה למד בתוכנית ניהול מתקדם של שישה שבועות בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד בשנת 1973. בשנת 1976, לאחר שעזב את נאס"א ואת חיל האוויר, מילא רוזה מספר תפקידים בחברות בינלאומיות. רוזה תמנה לסגן נשיא לעסקאות בינלאומיות של חברת יו.אס.אינדסטריז והיה נשיא חברת USI MIDDLE EAST DEVELOPMENT, ביוון.[5] בתפקיד זה היה אחראי על ניהול פעולות החברה במזרח התיכון והתאמת המוצרים לאזור. בין 1977 ל־1981 היה סגן נשיא של חברה לפיתוח נדל"ן, ומ-1981 היה נשיא והבעלים של חברת Gulf Coast Coors, חברה להפצה של בירה.[8]

מותו

המצבה של רוזה בבית הקברות הלאומי ארלינגטון

רוזה נפטר ב-12 בדצמבר 1994, בגיל 61 בוושינגטון הבירה מסיבוכים של דלקת הלבלב. הוא הותיר אחריו את אשתו ג'ואן, שלושה בנים ובת.[9] רוזה קבור בבית בית הקברות הלאומי ארלינגטון.[8] אשתו ג'ואן נפטרה ב־30 באוקטובר 2007 בגולפפורט, מיסיסיפי ונקברה בארלינגטון עם בעלה.

פרסים ואותות הוקרה

בין הפרסים ואותות ההוקרה שקיבל היו גם:

הוא היה אחד מחמישה אסטרונאוטים ילידי מדינת אוקלהומה שנכנסו להיכל התהילה של מוזיאון התעופה והחלל באוקלהומה (אנ') בשנת 1980.[10] והוא הוכנס להיכל התהילה הבינלאומי לחלל במוזיאון היסטוריית החלל של ניו מקסיקו (אנ') בשנת 1983.[11] רוזה הוכנס לאחר מותו להיכל התהילה של אסטרונאוטים אמריקאיים (אנ') במרכז החלל קנדי בשנת 1997.[12][13]

בתרבות הפופולרית

  • במיני-סדרה של HBO מכדור הארץ לירח (1998) גילם את דמותו ג'ורג' ניובורן (אנ')
  • בשנת 2013, תמונה של רוזה עם שתי נכדותיו מופיעה בפרסומת לביטוח, שיורד בירושה למשפחות משרתי החילות האמריקאיים, ונאמר כי הוא הרוויח את הביטוח בגלל שטס לירח[14].

לקריאה נוספת

  • Colin Burgess, ed. (2010). Footprints in the dust : the epic voyages of Apollo, 1969–1975. University of Nebraska Press. ISBN 978-0803226654.
  • Moseley, Willie G. (2011). Smoke Jumper, Moon Pilot. Acclaim Press. ISBN 978-1935001768.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיוארט רוזה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Roosa Stuart Allen "Stu"". spacefacts.de. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "APOLLO 14 The Eighth Mission: The Third Lunar Landing 31 January–09 February 1971". NASA history. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Capt Steven M. Mudrinich (24 בספטמבר 2015). "Smoke Jumper, Moon Pilot: The Remarkable Life of Apollo 14 Astronaut Stuart Roosa, Book review". נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "STUART ALLEN ROOSA (COLONEL, USAF, RET.)" (PDF). NASA. בדצמבר 1994. נבדק ב-8 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Steitz, David E.; Herring, Kyle (12 בדצמבר 1994). "Apollo Astronaut Stuart Allen Roosa Dies". Press release 94-210. NASA. נבדק ב-8 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "Houston, We Have Moon Trees". Peeling Back the Bark. Forest History Society. 17 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Thompson, Ronald (5 באפריל 1966). "19 New Spacemen Are Named". The High Point Enterprise. High Point, North Carolina. p. 2A – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 "Stuart A. Roosa". New Mexico Museum of Space History. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Wilford, John Noble (13 בדצמבר 1994). "Stuart A. Roosa, 61, Astronaut Who Flew 3d Mission to Moon". NY Times. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "State Aviation Hall of Fame Inducts 9". The Daily Oklahoman. Oklahoma City, Oklahoma. 19 בדצמבר 1980. p. 2S – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Sheppard, David (2 באוקטובר 1983). "Space Hall Inducts 14 Apollo Program Astronauts". El Paso Times. El Paso, Texas. p. 18 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Stuart A. Roosa - Astronaut Scholarship Foundation". astronautscholarship.org. נבדק ב-11 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Meyer, Marilyn (2 באוקטובר 1997). "Ceremony to Honor Astronauts". Florida Today. Cocoa, Florida. p. 2B – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "USAA TV Spot, 'Earned'". iSpot TV.

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!