סוֹלְסִיזְם (באנגלית: Solecism) הוא מונח בבלשנות המתאר מצב של סטייה מחוקי הדקדוק או התחביר הרשמיים או המקובלים. המונח הושאל לתחומים נוספים ומשמש שם לתיאור חריגה מהמקובל או מהנימוס. כמו כן משמש המונח לתיאור חריגה מההיגיון השכלי או מעובדות ידועות[1].
ישנן דוגמאות רבות בשפה העברית לסולסיזם, להלן כמה מן המפורסמות שבהן:
- אי שימוש כראוי באותיות אית"ן בפועלי בזמן עתיד (לדוגמה: אני יאכל במקום אני אוכל)
- אי הקפדה על התאם בין שמות המספרים למין הדקדוקי (לדוגמה: עשר אנשים במקום עשרה אנשים. פי עשר במקום פי עשרה)
- אי הקפדה על צורת משקלי השמות - הנכונה (לדוגמה: יושן במקום יָשֵׁן, וכן יושנים במקום יְשֵׁנִים)
- במקום ציווי נעשה שימוש בצורת עתיד או בציווי החדש (למשל תִּכָּנְסוּ או "כנסו" במקום הִכָּנְסוּ)
היסטוריה ואטימולוגיה
מקור המונח בשפה יוונית עתיקה; המילה עברה גלגולים רבים עד לשפה העברית. בתחילה אנשי הקולוניה סולי (Soli - Σόλοι) שבקיליקיה אשר באסיה הקטנה, נחשבו כשוגים בלשון באוזני האתונאים. לכן החלו היונים להשתמש בפועל סוילויקוס (soloikos) או סולוקימוס (soloikismós) על מנת לתאר אנשים ששוגים בלשון, כמו אנשי סולי, וכך נולד פועל חדש בשפה היוונית שמשמעותו "לדבר בצורה לא תקינה". מכאן עברו המילה ומשמעותה לשפה הלטינית מעט בשינוי: soloecismus; מהלטינית עברה המילה לשפה האנגלית ולבשה צורה חדשה: solecism, וממנה עברה כמות שהיא לשפה העברית: סוֹלְסִיזְם.
לקריאה נוספת
- אהרן מוריאלי, לקסיקון השמות, עם עובד, 1994, עמ' 136.
- Thomas Gamaliel Bradford, Encyclopædia Americana: a popular dictionary of arts, sciences (כרך 11- עמ' 479)
- James Donnegan, A new Greek and English lexicon, London 1826 (עמ' 880)
- Granville Sharp, Three tracts on the syntax and pronunciation of The Hebrew tongue, London 1804, עמ' 54.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראו אהרן מוריאלי, לקסיקון השמות, עמ' 136.
