עקב הדמיון הרב לכאפייה הערבית לעיתים הסודרא נקראת כיום "כאפייה יהודית". זאת למרות העובדה כי סודר וכאפייה הן לבוש מדברי נפוץ ויעיל שאינו בעל ערך פוליטי או לאומני.
הסודר היה בשימוש במשך חלק ניכר מההיסטוריה היהודית. יהודים בארץ ישראל בתקופת המקרא ובתקופה ההלניסטית נהגו לחבוש על ראשם בד, שלופף בהתאם לצורך לצורה המזכירה כובע גרב, כאפייה, או טורבן.[4] הסודר הוזכר במקורות רבים, ישירות או בעקיפין. תרגום רות מתרגם את הביטוי "מטפחת", המופיעה במגילת רות כ "סודרא".[5] בגמרא מוזכר הסודר כמשמש גם כצעיף הלבוש סביב לצוואר[6] וגם ככובע המלופף ישירות סביב הראש.[7] בזמנים המודרניים מרבית היהודים הפסיקו ללבוש את הסודר, כאשר הדבר קשור לתהליכים רבים, ובפרט לאיסורים על לבישת כיסוי ראש שהוטלו על מיעוטים דתיים שחיו תחת שלטון אסלאמי על מנת להשפילם, כפי שהתבטא בחוק התימני משנת 1666, האוסר על יהודים לחבוש טורבן או כאפייה.[8]
