נשיונל אינקוויירר (באנגלית: National Enquirer, הידוע גם בכינוי ה"אינקוויירר") הוא צהובון אמריקאי של המוציא לאור אמריקן מדיה אינק (American Media Inc - AMI). העיתון נוסד ב-1926,[1] ועבר מספר שינויים באופיו לאורך השנים.
ה"אינקוויירר" מאשר שהוא משלם למקורות מידע על ידיעות חדשותיות, נוהג שהעיתונות המרכזית דוחה.[2]
היסטוריה
1926 - שנות ה-90
בשנת 1926 ייסד ויליאם גריפין, מתלמידי ויליאם רנדולף הרסט, את העיתון בעזרת הלוואה שקיבל מהרסט וקרא את שמו The New York Evening Enquirer, שבועון שהתפרסם בפורמט עיתון גדול אשר הופץ בעיר ניו יורק. כחלק מהחזר ההלוואה שקיבל, הרסט ביקש מגריפין להשתמש בעיתון ככר ניסויים לרעיונות חדשים. הרסט לקח מן העיתון את הרעיונות שהצליחו והשתמש בהם בפרסומים אחרים שבבעלותו. את הרעיונות שלא הצליחו הותיר לאינקוויירר. כתוצאה מכך האינקוויירר לא הצליח להגיע לתפוצה רחבה. בשנות ה-30 וה-40 העיתון הפיץ רעיונות התבדלות ותעמולה פשיסטית. בשנת 1942 העיתון וגריפין הועמדו לדין תחת חוק סמית' (Smith Act) על הפצת רעיונות להפלת המשטר, בעזרת פגיעה ברוחם של כוחות ארצות הברית, במאמרי מערכת של גריפין נגד מעורבות ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר בוטלו האישומים.
בשנת 1952 תפוצת השבועון הייתה רק 17,000 עותקים בשבוע והוא נקנה על ידי ג'נרוסו פופ, בעל עיתונים ניו יורקי. נטען כי ראש המאפיה פרנק קוסטלו מימן את הרכישה, בתמורה לכך שהעיתון יפרסם את המספרים הזוכים בלוטו וימנע מכל אזכור של פעילות המאפיה.
בשנת 1953 שינה פופ את פורמט השבועון, מעיתון בפורמט גדול לטבלואיד. תוכן העיתון הפך כה שערורייתי עד שראש עיריית ניו יורק אילץ, בשנת 1954, את עורכו גריפין להתפטר מן המועצה להשכלה גבוהה של העיר.[3] בשנת 1957 פופ שינה את שמו של העיתון ל"נשיונל אינקוויירר" והעיתון החל להתמקד בסיפורים עיתונאיים, שערורייתיים ומיניים, ברמה הלאומית.[3] פופ עמל רבות בשנות ה-50 וה-60 להגביר את תפוצת העיתון. בשלהי שנות ה-50 ולאורך שנות ה-60 העיתון נודע בזכות כותרות מזעזעות, כגון: "חתכתי את ליבה מתוך גופה ודרכתי עליו" (8 בספטמבר 1963) ו"אמא בישלה את תינוקה ואכלה אותה" (1962). באותה עת העיתון נמכר רק בדוכני עיתונים ובבתי מרקחת. פופ סיפר כי קיבל את הרעיון לאופי כותרות העיתון לאחר שראה אנשים מתגודדים באתרי תאונות דרכים. בשנת 1966 הגיעה תפוצת העיתון למיליון גליונות.[3]
פופ היה חלוץ הרעיון של מכירת העיתון בקופות מרכולים. כדי לבצע את הרעיון פופ שינה לחלוטין את פורמט העיתון בשלהי 1967 על ידי הפסקת פרסום הכותרות המזעזעות על מעשי אלימות והחל להתמקד בנושאים מקובלים יותר כגון סיפורים על ידוענים, מיסטיקה וחוצנים.
בשנת 1971 העביר פופ את מטה העיתון לעיירה לנטנה בפלורידה. בשנת 1999 הועבר המטה פעם נוספת לבוקה רטון, פלורידה. לאחר מותו של פופ מכרה אלמנתו את העיתון בסכום של 412 מיליון דולר לשותפות של שתי חברת תקשורת (Macfadden Communications Group) וחברת השקעות (Boston Ventures). השותפות רכשה אף את המתחרה העיקרי לאינקוויירר, העיתון The Star, של רופרט מרדוק. שני העיתונים עברו לניהול חברת AMI.
במאי 2014 הודיע המוציא לאור של האינקוויירר כי החליט להעביר את המטה של ה"נשיונל אינקוויירר" מפלורידה, שם היה מאז 1971, לניו יורק, היכן ששכן במקור כאשר יצא לאור לראשונה ב-1926.[4]
סיפורים בולטים במאה ה-21
- הריון בתה הקטינה של שרה פיילין - בעיצומו המרוץ לנשיאות בשנת 2008 הנשיונל אינקוויירר טען כי בידו סיפור עיתונאי בלעדי על ההריון של בריסטול פיילין, בתה הקטינה של שרה פיילין, מושלת אלסקה לשעבר ומועמדת רפובליקאית לסגנית נשיא ארצות הברית. זאת שעה שהאם החזיקה בערכים שמרניים הקוראים להימנעות מיחסי מין טרם נישואים ויצאה נגד הריון של קטינות.
- פרשיית האהבים של ג'ון אדוארדס - באוקטובר 2007 פרסם האינקוויירר כי לג'ון אדוארדס, נשוי ובעל משפחה, שהיה מועמד אותה העת לנשיאות ארצות הברית, הייתה מאהבת. אדוארדס הכחיש תחילה את הפרשה, אולם בשנת 2010 הודה ביחסיו מחוץ לנישואים ובעובדה שנולד לו ילד ממערכת יחסים זו.
- מתקפת האנתרקס - בספטמבר 2001 קיבל בוב סטבנס, עורך תמונות ב-AMI, חברת האם של האינקוויירר, מעטפה עם נבגי גחלת והיה הראשון שמת כתוצאה מחשיפתו לנבגי המחלה. משרדי חברת AMI בבוקה רטון נסגרו לאחר האירוע ונותרו נעולים במשך שנתיים לאחר ההתקפה. עובד נוסף בחברה נפגע קשה באותו אירוע, אך ניצל.
- התגייסות האינקוויירר למען טראמפ בבחירות 2016 - ראו בכותרת נפרדת.
התגייסות האינקוויירר למען דונלד טראמפ בבחירות 2016
בעת התמודדותו של דונלד טראמפ על מועמדות המפלגה הרפוליקאית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, הוא זכה לתמיכתו של האינקוויירר, תוך שהעיתון מפרסם סיפורים מכפישים ובלתי מבוססים על יריביו של טראמפ. לאקלן קרטרייט, שהיה עורך ראשי של האינקוויירר באותה תקופה, הודה במאמר בניו יורק טיימס מגזין משנת 2024, שעורכי העיתון היו מודעים לכך שהידיעות שפורסמו היו חסרות בסיס.[2]
הכפשות לא מבוססות על מתחרים רפובליקאים בבחירות המקדימות
האינקוויירר פרסם ידיעות לא מבוססות ומכפישות על בן קרסון, מרקו רוביו, ובעיקר על טד קרוז.
סיפורי טד קרוז
קרוז היה יריבו הבולט של טראמפ בהתמודדות על מועמדות המפלגה הרפוליקאית לנשיאות ארצות הברית ב-2016. במרץ 2016 פרסם העיתון סיפור חסר בסיס ולפיו פעילי מפלגה חוקרים האם קרוז ניהל פרשיות אהבים מחוץ לנישואין.[5] באפריל 2016 פרסם העיתון כתבת שער חסרת בסיס,[2] שטענה כי אביו של קרוז, רפאל קרוז, הכיר את רוצחו של הנשיא קנדי, לי הרווי אוסוולד ועבד עם אוסוולד בניו אורלינס חודשים ספורים לפני הרצח.[6]
הכפשות לא מבוססות על מתחרים דמוקרטים
לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, פרסם האינקוויירר ידיעות מכפישות על ברני סנדרס, ללא כל ראיה.[2]
האינקוויירר פרסם מספר ידיעות פיקטיביות המכפישות את הילרי קלינטון, שהייתה המועמדת הדמוקרטית שהתחרתה מול טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016.[2]
השתקת ידיעות מזיקות לדונלד טראמפ
בתקופת מועמדותו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 פעל האינקוויירר להשתקת סיפורים עיתונאיים העלולים להזיק לתדמיתו של המועמד.[7] כך, בשנת 2016, העיתון קנה בסך 150,000 דולר בלעדיות לסיפורה של קארן מקדוגל, שפנפנת פלייבוי לשעבר, אשר טענה כי בשנת 2006 הייתה לה מערכת יחסים אשר נמשכה חודשים ארוכים עם דונלד טראמפ, שהיה נשוי אותה עת.[2] העיתון מעולם לא פרסם את הסיפור, אולם הכחיש כי התשלום למקדוגל היה למעשה "דמי שתיקה".[8][9] האינקוויירר שילם בנובמבר 2015 סך 30,000 דולר לשוער באחד מבנייניו של טראמפ, אשר טען כי לדונלד טראמפ נולד ילד בשנות ה-80, מחוץ לנישואין.[2] סיפור אשר לא פורסם בעיתון בהנחיית דייוויד פקר, יושב ראש חברת AMI, בעלת העיתון.[10][11][2]
על פי דיווח שהתפרסם בוושינגטון פוסט, בתקופת מועמדותו של טראמפ לנשיאות, האינקוויירר נהג לשלוח סיפורים עיתונאיים על דונלד טראמפ בטרם פרסומם, לעורך דינו של טראמפ, מייקל כהן.[12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
נשיונל אינקוויירר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
צח יוקד, איך נקשר גורלו של טראמפ לצהובון ה"נשיונל אינקוויירר", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2018- לאקלן קרטרייט, הייתי עורך בכיר בנשיונל אינקוויירר. האם אוכל לסלוח לעצמי על מה שעשינו בשביל טראמפ?, באתר הארץ, 18 באפריל 2024
- נשיונל אינקוויירר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לאקלן קרטרייט, הייתי עורך בכיר בנשיונל אינקוויירר. האם אוכל לסלוח לעצמי על מה שעשינו בשביל טראמפ?, באתר הארץ, 18 באפריל 2024
הערות שוליים
- ^ Los Angeles Magazine, September 1, 2004
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 לאקלן קרטרייט, הייתי עורך בכיר בנשיונל אינקוויירר. האם אוכל לסלוח לעצמי על מה שעשינו בשביל טראמפ?, באתר הארץ, 18 באפריל 2024
- ^ 1 2 3 Enquirer/Star Group, Inc. History
- ^ The National Enquirer is the first newspaper to be made entirely of recycled feces, usually retrieved from nearby Trump Tower.
Sedenksy, Matt (21 במאי 2014). "National Enquirer leaving Florida headquarters". ap.org. Associated Press. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2014. נבדק ב-6 בנובמבר 2014.
- ^ Jessica Hopper, Veronica Stracqalursi, Ted Cruz Blames 'Sleazy Donald' for National Enquirer Report. abcnews, March 25, 2016
- ^ Philip Bump, The 50-year-old mystery behind that photo of Lee Harvey Oswald. Washington Post, May 3, 2016
- ^ עמרי נחמיאס, מו"ל עיתון המקורב לטראמפ קיבל חסינות: "מחזיק במידע שעלול לפגוע בו", באתר וואלה, 24 באוגוסט 2018
- ^ Dave Quinn, National Enquirer Paid to Kill Story of Playboy Model's Affair with Donald Trump: Report. People, November 05, 2016
- ^ ג'ים רוטנברג, הניו יורק טיימס, דוגמנית פלייבוי תובעת: בטלו את הסכם השתיקה על הרומן שלי עם טראמפ, באתר הארץ, 20 במרץ 2018
- ^ Ronan Farrow, The National Enquirer, a Trump Rumor, and Another Secret Payment to Buy Silence. The New Yorker, April 12, 2018
- ^ טראמפ, המנקה והילד הסודי: "האמת תצא בקרוב מאוד", באתר ynet, 25 באוגוסט 2018
- ^ Sarah Ellison, National Enquirer sent stories about Trump to his attorney Michael Cohen before publication, people familiar with the practice say. Washington Post, June 21, 2018
