נראו דה אוליביירה

נראו דה אוליביירה
Nereu de Oliveira Ramos

לידה	3 בספטמבר 1888 לאז'ס, ברזיל
פטירה	16 ביוני 1958 (בגיל 69) סאו ז'וזה דוס פיניאיס, ברזיל
מדינה	ברזיל ברזיל
השכלה	בית הספר למשפט של אוניברסיטת סאו פאולו אוניברסיטת סאו פאולו
מפלגה	מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית
נשיא ברזיל 11 בנובמבר 1955 – 31 בינואר 1956 (82 ימים) → קרלוס לוז ז'וסלינו קוביצ'ק ← סגן נשיא ברזיל 19 בספטמבר 1946 – 31 בינואר 1951 (4 שנים) → Melo Viana קפה פיליו ← חבר סנאט ברזיל 1955–1958 (כ־3 שנים)
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי מסדר ההצטיינות של הצי הברזילאי הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו
חתימה

נראו דה אוליביירה ראמוס (בפורטוגזית: Nereu de Oliveira Ramos‏; 3 בספטמבר 1888 - 16 ביוני 1958) היה מדינאי ברזילאי, ששימש כממלא מקומו של נשיא ברזיל קפה פיליו למשך שלושה חודשים בשלהי 1955 ותחילת 1956. בשנים 1946–1951 שימש בתפקיד סגן הנשיא תחת הנשיא גספאר דוטרה. אוליביירה ירד מתפקידו בתור נשיא ברזיל עם השבעתו של הנשיא החדש הנבחר, ז'וסלינו קוביצ'ק.

ביוגרפיה

נראו דה אוליביירה ראמוס נולד בלאז'ס, מחוז סנטה קטרינה, האימפריה הברזילאית, ב-3 בספטמבר 1888, לווידל ז'וזה דה אוליביירה ראמוס ותרזה פיוזה ראמוס. הוא סיים את לימודי המשפטים בשנת 1909 לאחר שלמד באוניברסיטת סאו פאולו. בשנת 1911 החל את השתתפותו בעיתונות ופוליטיקה. בשנת 1921 הוא הקים את העיתון רפובליקה (A República) והיה אחד המארגנים של הארגון הפוליטי "תגובת הרפובליקה", תנועה שתמכה במועמדותו של נילו פסניה לבחירות לנשיאות במרץ בשנה שלאחר מכן, בה זכה ארתור ברנרדס מטעם המפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס.

בתחילת 1926, בהנהגתו של אנטוניו פראדו, הוקמה המפלגה הדמוקרטית (PD) של סאו פאולו, שדגלה באימוץ זכות הצבעה אוניברסלית ובצעדים אחרים שמטרתם "למסור" את תהליך הבחירות לידי העם. הרעיון להקים מפלגה לאומית עם מאפיינים אלה התרחש בתהליך מהיר וזכה לתמיכתו של נראו דה אוליביירה, שהיה מהמייסדים של המפלגה והיושב ראש הראשון, בשנת 1927, של המפלגה הליברלית של סנטה קטרינה שנשענה על מאפייניה האידאולוגים של המפלגה הדמוקרטית. בשנת 1932 הוא היה ממייסדי הפקולטה למשפטים בסנטה קטרינה, שם החל ללמד משפט חוקתי ומדעי המדינה. לאחר המהפכה החוקתית בברזיל, ניסיון הפיכה כושל, הדיקטטור ז'טוליו ורגאס הגיע למסקנה כי עליו להכין חוקה חדשה שתמנע מרידות עתידיות נגדו. באספה המכוננת, שהתכנסה בנובמבר 1933, הוא היה אחד מ-26 הצירים בוועדה החוקתית שהופקדה על בחינת טיוטת החוקה שהוכנה על ידי ממשלת ורגאס, והתיקונים שהוגשו לה.

ב-1 במאי 1935 הוא מונה בידי ורגאס לתפקיד מושל מדינת סנטה קטרינה והחל בתקופה של עשר שנים בה נותר בתפקיד זה. לממשלו היו שני היבטים רלוונטיים במיוחד; ההיבט הראשון היה תשתיות הדרכים הרבות שתרם להקמתן, שבאותה עת סיפקו לסנטה קטרינה את הכבישים המהירים הטובים ומבין השמורים ביותר בכל ברזיל. ההיבט השני, ברמה הפוליטית, היה סכסוכים עם פלגים פוליטיים ניכרים במושבה הגרמנית (כינוי להתיישבות גרמנית נרחבת בסנטה קטרינה וריו גראנדה דו סול, אשר תושביה שמרו על הפרש תרבותי מהאוכלוסייה התרבותית-פורטוגזית ברובה), בהם היו אוהדי הנאציזם והאינטגרליות. בנוסף, ממשל אוליביירה התקין כמה עמדות בריאות ציבוריות, מעין קופות חולים, ובנה את בניין המחלקה לבריאות הציבור. בשנת 1945 העביר אוליביירה את תפקידו בתור מושל סנטה קטרינה ליואיס גאלוטי, הפרקליט המשפטי הרשמי של הממשלה הפדרלית.

לאחר מכן דה אוליביירה כיהן כסנאטור (חבר הבית העליון של הקונגרס הלאומי של ברזיל) מטעם סנטה קטרינה. לאחר כינון חוקת ברזיל בספטמבר 1946 ובה הוגדר תפקיד סגן הנשיא, הוא נבחר בבחירות מיוחדות של חברי הקונגרס הלאומי של ברזיל ומונה לסגן הנשיא הראשון של הרפובליקה הברזילאית השנייה ומתוקף תפקידו לנשיא הסנאט הפרדלי של ברזיל. הוא שימש בתפקיד עד לבחירות שנערכו ב-1951.

ב-1954 נבחר לכהונה נוספת בסנאט וכעבור שנה מונה לממלא מקום נשיא הסנאט, בתקופה בה נשיא המדינה ז'טוליו ורגאס שם קץ לחייו וסגן הנשיא קפה פיליו, המשמש כנשיא הסנאט מתוקף תפקידו, הושבע לתפקיד נשיא המדינה והיה צורך להחליפו כנשיא הסנאט. שבועות ספורים לאחר שנכנס פיליו לתפקיד נשיא המדינה, הוא יצא לנבצרות מטעמים רפואיים והוחלף על ידי יושב ראש בית הנבחרים של ברזיל קרלוס לוז, אך לאחר שלושה ימים שכיהן לוז בתפקיד, בצל חששות וחשדות להפיכה צבאית הוא הודח והוחלף על ידי דה אוליביירה, שמילא את תפקיד הנשיא למשך שלושה חודשים (11 בנובמבר 1955 עד 31 בינואר 1956) ועד כניסתו לתפקיד של הנשיא הנבחר ז'וסלינו קוביצ'ק.

הנשיא אוליביירה בעת כהונתו.

ב-12 בנובמבר ביקר אוליביירה את קפה פיליו בבית החולים, והביע את כוונתו להעביר אליו את נשיאות המדינה בחזרה ברגע שיסיים את התאוששותו הבריאותית ממחלת הלב שלו. כעבור שלושה ימים סיים פיליו את שהותו בבית חולים לאחר שהשתפר מצבו הבריאותי. אולם ב-20 בנובמבר, שר המלחמה אנריקה לוט שוחח עם פיליו והודיע לו כי על רקע התסיסה הפוליטית, חזרתו לנשיאות לא תהיה נוחה. פיליו התעקש לחדש את תפקידו, אך ב-21 בחודש הקונגרס העביר חקיקה שאיסרה את מינויו המחודש. הנשיא לשעבר הוחזק אז במאסר בית בדירתו בקופקבנה. ב-1 בינואר 1956 הוארכה כהונת הממשלה הזמנית של אוליביירה עד ה-26. בפברואר. למרות זאת, ב-31 בינואר העביר אוליביירה את הממשלה לז'וסלינו קוביצ'ק, שבאותו מועד מינה את אוליביירה לתפקיד שר המשפטים.

בסוף מאי של אותה שנה, אוליביירה העביר לצבא הוראה ממשלתית לדכא את ההפגנות העממיות שהחלו בבירה הפדרלית של ריו דה ז'ניירו כנגד העלייה בשיעורי המיסים על שימוש בחשמל. העיר נפלה לידי ממשל צבאי והוכרז על מצב חירום לאומי ובמהלך המאבק הוטל מצור על מטה איגוד הסטודנטים הלאומי, על חופי מפרץ גואנברה. הפגיע במפגינים הובילה לשערורייה משפטית ואוליביירה הועמד לחקירה להבהיר את עמדתו באירוע. לאחר מכן המשיך אוליביירה לכהן בתפקידו בתור שר המשפטים. אוליביירה נהרג ב-16 במאי 1958 בהתרסקות מטוס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נראו דה אוליביירה בוויקישיתוף

• נראו דה אוליביירה ראמוס, ביוגרפיה - ממשל ז'וסלינו קוביצ'ק