עטיפת הספר "הרפתקאות ננסי דרו: תעלומת האורלוגין," מאת קרולין קין, כפי שהתפרסם בעברית ב-1977. ספר זה ("The Secret of the Old Clock") יצא לאור לראשונה ב-1930, והוא הראשון בסיפורי ננסי דרו.
ספרי "ננסי דרו" בסדרות השונות (כ-300 ספרים), גרפו הצלחה גדולה ברחבי העולם: לפחות 80 מיליון עותקים נמכרו, והם תורגמו ליותר מ-45 שפות (ביניהן גם עברית). דמותה של דרו הפכה לאייקון תרבות, וכיכבה בחמישה סרטים, שתי תוכניות טלוויזיה, ומספר משחקי מחשב פופולריים. נשים רבות מציינות את דמותה של ננסי דרו כמקור השראה, ומבקרי ספרות מנתחים את דמותה כגיבורה בעלת אפיון מיתולוגי, ולעיתים כייצוג של רעיונות סותרים על נשיות.
היסטוריה
תמונתו של אדוארד סטרטמאייר, הוגה הדמות ומחבר תוואי העלילה לספריה הראשונים.
את הרעיון לדמותה של ננסי דרו הגה המוציא לאור אדוארד סטרטמאייר, במטרה למשוך קוראות צעירות באמצעות גיבורה נשית חזקה. סטרטמאייר היה מייסד ה-Stratemeyer Syndicate, קבוצה שאחראית על מספר ספרי בלשים לילדים (ביניהם בני הרדי), דרכה פורסמו הספרים. הוא היה אמון על ניסוח מבנה העלילה הכללי, ושכר את שירותיה של מילדרד בנסון (אז וירט) כסופרת צללים. ארבעת הכותרים הראשונים, שיצאו לאור ב-Grosset & Dunlap בשנת 1930, זכו להצלחה מיידית.
תוואי העלילה בספרים עד 1979 נוסח לרב על ידי סטרטמאייר, או על ידי אחת מבנותיו, הרייט אדמס ועדנה סטרטמאייר סקוויר, והושלם על ידי סופרי צללים אחרים (תחת שם העט "קרולין קין"). הספרים נערכו מחדש וקוצרו החל מ-1959, כדי להוזיל את עלויות ההדפסה ולהתאים אותם לתקופה המודרנית (בפרט, באמצעות הסרת סטריאוטיפים גזעניים). מלאכת העריכה נעשתה על ידי אדמס, שגם כתבה בעצמה את רוב ספרי הסדרה בין סוף שנות ה-50 עד למותה ב-1982.
ב-1986 יצאה לאור סדרה מקבילה בשם "תיקי ננסי דרו" ("The Nancy Drew Files"), שנמשכה עד 1997, ועסקה בדמותה הבוגרת והמקצועית של דרו. הסדרה כללה עלילה רומנטית נרחבת. בשנת 2004 נחתמה סדרת הספרים המקורית "סיפורי המסתורין של ננסי דרו" ("Nancy Drew Mystery Stories"), והושקה הסדרה "Girl Detective" העוסקת בננסי דרו בת זמננו.
לאחר ביטולה הפתאומי ב-2011, החלה ב-2013 סדרה בשם "Diaries", שמשלבת את הסדרה המקורית עם "Girl Detective".
בקולנוע
סיפוריה של דרו עובדו לחמישה סרטי קולנוע. בסוף שנות ה-30 יצאו לאקרנים ארבעה סרטים בהם כיכבה ננסי דרו, בגילומה של בוניטה גרנוויל. סרטים אלה זכו לביקורות מעורבות, ונטען נגדם שאינם מייצגים כהלכה את דמותה האמיתית. ב-15 ביוני2007 הוציאה חברת האחים וורנר את הסרט "ננסי דרו" לאקרנים. בתפקיד הבלשית הצעירה שיחקה אמה רוברטס, שזכתה למחמאות על ההופעה. למרות זאת, גם סרט זה הניב תגובות מעורבות, שביקרו את חוסר העניין בעלילה, ואת דמויות המשנה החיוורות.
בטלוויזיה
ב-1957 הופק פרק פיילוט לסדרת טלוויזיה בשם "Nancy Drew", בהתבסס על הסרטים משנות ה-30. רוברטה שור לוהקה כננסי דרו, אך הפרויקט לא יצא לפועל, בגלל חוסר שיתוף פעולה מצד הרייט אדמס.
סדרת טלוויזיה בשם "The Hardy Boys/Nancy Drew Mysteries" שודרה ב-ABC בין השנים 1977 ו-1979. בתפקיד ננסי דרו הופיעו פמלה סו מרטין וג'נט ג'וליאן. העונה הראשונה של הסדרה התחלקה בין פרקים של ננסי דרו ופרקים של בני הרדי, אך בעונה השנייה תפקידה הפך לתפקיד משנה. בעונתה השלישית הסדרה שינתה את שמה ל-"The Hardy Boys Mysteries", ללא דמותה של דרו כלל, ובוטלה.
ב-1989 חברת ההפקה הקנדית נלבנה החלה בצילומים לסדרת טלוויזיה נוספת בשם "Nancy Drew and Daughter" ("ננסי דרו ובתה"). מרגו קידר נבחרה לגלם את ננסי דרו בהפקה זו, ובתה לוהקה לתפקיד בתה הטלוויזיונית. גם פרויקט זה לא יצא לפועל בסופו של דבר, בשל פציעה של הכוכבת הראשית.
טרייסי רייאן נבחרה לשחק את ננסי דרו בסדרה אחרת של נלבנה. הסדרה שודרה ב-1995, אך בוטלה באמצע העונה הראשונה בשל נתוני רייטינג נמוכים.
ב-15 בדצמבר 2002 שדרה ABCסרט טלוויזיה בשם "Nancy Drew", עם מגי לוסון בתפקיד הראשי. למרות נתוני הרייטינג המוצלחים והביקורות החיוביות, הסרט לא נבחר להפוך לסדרה שבועית.
סקירת דמותה
ננסי דרו מתוארת כבלשית מתבגרת. בגרסת המקור היא בוגרת תיכון בת 16, אך בגרסה המשוכתבת שונה גילה ל-18. היא גרה בעיירה הבדיונית ריבר הייטס עם אביה, עורך הדין קרסון דרו, ועם מנהלת משק הבית שלה, האנה גרואן. אימה נפטרה כשהייתה ילדה קטנה, אירוע שהביא לעצמאותה בגיל צעיר. דרו פותרת תעלומות בלשיות, אליהן היא מגיעה בכוחות עצמה, או דרך עבודתו של אביה. חברותיה הטובות, בס מארווין (העדינה) וג'ורג' פין (הטום-בוי), מסייעות בפתרון התעלומות, וכך עושה גם בן הזוג שלה, נד ניקרסון, שלומד בקולג' אמרסון. דמותה מתוארת כמוכשרת, עצמאית, חברותית, מבוססת כלכלית ואטרקטיבית.
אפיוני הדמות הללו השתנו מספר פעמים לאורך שנות הפרסום, אך לב הדמות וכישרונותיה הרבים, השתמרו לאורך יותר משישה עשורים. דמותה המקורית, בספרי הסדרה בין 1930 ו-1959 התאפיינה בביטחון עצמי שופע, בעצמאות וברוח לוחמנית, בשונה מדמות הקרטון שהתווה אדוארד סטרטמאייר. היא ניהלה אורח חיים מגוון, ולא הייתה מוטרדת מהוצאות כלכליות או מהמלחמה (השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה התרחשו בתקופת פרסום ספרים אלה). סטרטמאייר טען כלפי הדמות בגרסתה הזו שהיא ישירה מדי, והרייט אדמס ביקשה להפכה לידידותית ועדינה יותר. הביקורת העיקרית כלפי גלגול זה של הדמות גורסת שהיא חבה את הצלחתה למעמדה הכלכלי, ומאשימה את הכותבים בגזענות ואפליית מעמדות.
ספרים אלו נערכו מחדש, בהתאם לדרישות המוציא לאור, החל מ-1959. השינויים התמקדו, כאמור, בהשמטת רעיונות גזעניים ובהתאמה לעידן המודרני, אך יש שטוענים שדמותה של דרו השתנתה משמעותית תחת עריכה זו. הדמות החדשה, לפיהם, היא גרסה מדוללת של הקודמת, שאיבדה את ייחודה כדמות חזקה ועצמאית והפכה ליותר שגרתית וכנועה.
אחרי מותה של הרייט אדמס ב-1982, הפקת הספרים עברה לידי בת טיפוחיה ננסי אקסלרד. לבסוף נמכרה Stratemeyer Syndicate להוצאת Simon & Schuster, ודמותה של דרו עברה שינוי נוסף, במגמה של חזרה לטיפוס הדמות המקורי. כמו כן, הושם דגש רב יותר על שילוב רומנטיקה בעלילה, דגש שבא לידי ביטוי גם בסדרת "תיקי ננסי דרו" ("The Nancy Drew Files"). בנוסף, בסדרה זו מופיעה יותר אלימות. קווי העלילה הרומנטיים בולטים גם בסדרה "ננסי דרו בקמפוס" ("Nancy Drew on Campus") מ-1995, בה ננסי נפרדת מבן זוגה נד ניקרסון.
בגלגוליה האחרונים, החל מביטול הסדרה המקורית ב-2003, דמותה של דרו הפכה ריאליסטית יותר, פחות מושלמת. בסדרה "Girl Detective", העלילה סופרה בגוף ראשון מנקודת מבטה של ננסי דרו, ודמותה החזיקה בטלפון נייד ובמכונית היברידית (בשונה מהקבריולה הכחולה המזוהה עם הדמות). חלק מהביקורות שבחו את הגישה הריאליסטית, שיוצרת דמות שקל יותר להזדהות עמה. עם זאת, מעריצים רבים התנגדו לשינוי, שהפך לכאורה את ננסי לנערה טיפשית ומגוחכת שעוסקת בחקירות טריוויאליות.
אייקון תרבות
לדמותה של ננסי דרו מיוחסת השפעה תרבותית רחבה. בין השאר, הצלחת הסדרה יצרה מגמה נרחבת של ספרות בלשית עם גיבורות נשיות (למשל, סיפוריהן של קט טרייסי, וורוניקה מארס).
מבקרי ספרות שונים מסכימים כי חלק מהפופולריות של דרו נובעת מהשילוב שהיא מייצגת, של ערכים סותרים: עצמאות מלאה תוך תלות בנכסי אביה, עזרה למעמדות חלשים בשילוב עם השתייכות למעמד קפיטליסטי גבוה, ולבסוף - שחרור נשי מול הסכמה לתכתיבי החברה בקשר לתפקידי האישה.
