ב-4 ביוני 2009, נשא נשיא ארצות הברית ברק אובמה נאום מתוקשר שכותרתו A New Beginning (בעברית: התחלה חדשה) באוניברסיטת קהיר שבמצרים בפני סטודנטים, פקידי ממשל וראשי השלטון המצרי. מטרת הנאום העיקרית הייתה להפגין את שינוי המדיניות של הממשל האמריקאי החדש כלפי העולם הערבי והמוסלמי והוא נתפס על ידי רבים כתפנית משמעותית ביחסים בין ארצות הברית לעולם המוסלמי.
הנאום נערך בין היתר בשל הבטחה אותה נתן אובמה במהלך הקמפיין שלו לנשיאות לפיה הוא מתכוון לשאת נאום בפני העולם המוסלמי מעיר בירה מוסלמית במהלך החודשים הראשונים של כהונתו כנשיא.[1]
דובר הבית הלבן רוברט גיבס ציין כי מצרים נבחרה משום שהיא "מדינה אשר במובנים רבים מייצגת לב העולם הערבי".[2] כמו כן, מצרים נחשבת גם לגורם מרכזי בתהליך השלום במזרח התיכון והיא גם מקבלת סיוע צבאי וכלכלי ניכר מארצות הברית. כתב רויטרס רוס קולבין דיווח כי הנאום היה ניסיון לתקן את יחסי ארצות הברית עם העולם המוסלמי, אשר לטענתו "נפגעו באופן קשה" במהלך נשיאותו של ג'ורג' בוש הבן.[1]
תוכן הנאום
במהלך נאומו קרא אובמה להבנה הדדית ולשיפור היחסים בין העולם המוסלמי לעולם המערבי, ציין כי יש לעשות יותר על מנת להתמודד עם אלימות וקיצוניות. עם זאת, קריאתו של אובמה להשכנת שלום בין ישראל לבין הפלסטינים זכתה לעיקר תשומת הלב בכלי התקשורת.
בתחילת הנאום ניסה אובמה להדגיש את המשותף בין המוסלמים לארצות הברית. אובמה תיאר את התרומות של המוסלמים לתרבות המערבית כאשר הזכיר בין היתר את פיתוח הוראת האלגברה, פיתוח המצפן המגנטי וכלי ניווט, המצאת העט הנובע וההשפעה של האדריכלות האיסלאמית. הוא תיאר את הקשר האישי שלו לאסלאם, כולל העובדה שיש לו בני משפחה מוסלמים, שהוא גדל באינדונזיה, מדינה בעלת רוב מוסלמי ושהוא זוכר כיצד נהג לשמוע את קולו של המואזין בילדותו, כמו כן אובמה ציין כי כאשר הוא עבד בקהילות בשיקגו נוכח לראות ש"רבים מצאו כבוד ושלווה באמונתם המוסלמית".
אובמה במהלך הנאום
במהלך החלק בנאום שעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הצהיר אובמה כי הוא תומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים לסיום הסכסוך. כמו כן אובמה ציין כי הברית של ארצות הברית עם ישראל היא "בלתי שבירה", אך ציין כי המצב בו לעם הפלסטיני אין מדינה הוא מצב "בלתי נסבל" וכי שאיפותיהם של הפלסטינים למדינה ולכבוד לגיטימיות באותה המידה כפי שרצונה של ישראל להיות בית לאומי לעם היהודי היא לגיטימית. אובמה קרא להפסקת הבנייה בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית וקרא להשכנת שלום בין הפלסטינים לישראלים.
במהלך החלק בנאום שעסק בדמוקרטיה, הצהיר אובמה כי "אמריקה אינה מתיימרת לדעת מה טוב ביותר עבור כל אחד", "יש לי אמונה בלתי נדלית כי כל בני האדם שואפים לדברים מסוימים: היכולת לומר את העולה על דעתך ולהשתתף בהחלטה איך תראה צורת השלטון שלך; אמון בשלטון החוק ובצדק שווה לכולם; ממשלה שקופה שאינה גונבת מבני עמה; החופש לחיות כפי שאתה בוחר" כמו כן אובמה ציין כי החירויות הללו אינם רעיונות אמריקאים בלבד אלא זכויות אדם.
במהלך החלק בנאום שעסק בזכויות הנשים הצהיר אובמה כי יש לשמור על השוויון בין גברים לנשים, וכי נושאים הקשורים לשוויון נשים בשום אופן אינם עניין רק לאסלאם וכי המאבק לשוויון נשים ממשיך בהיבטים רבים של החיים האמריקאיים, ובמדינות רבות מסביב לעולם. כמו כן אובמה ציין כי זכותן של נשים לחינוך הוא תנאי בסיסי לשוויון בין המינים.
במהלך החלק בנאום שעסק בפיתוח הכלכלי, אובמה הזכיר מספר תוכניות מלגות ושותפויות שונות אשר מטרתם לתמוך בחינוך, בפיתוח טכנולוגי טוב יותר ובטיפולים בריאותיים טובים יותר במדינות בעלות רוב מוסלמי.
רקע
ההכנות לנאום
לקראת הנאום אובמה נפגש ב-21 באפריל עם המלך עבדאללה בירדן ולאחר מכן ב-5 במאי עם נשיא ישראל שמעון פרס.
ב-19 במאי 2009, נפגש אובמה עם ראש ממשלת ישראלבנימין נתניהו בבית הלבן, שם דן עמו בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. על אף שאובמה ציין כי הממשל האמריקני רואה בפתרון שתי מדינות לשני עמים כדרך העדיפה לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נתניהו סירב להסכים מראש באופן מפורש להקמת מדינה עצמאית פלסטינית וטען בתוקף כי לישראל הזכות להמשיך את הבניה בהתנחלויות, בעוד שאובמה קרא להקפאת הבנייה בהתנחלויות. בנוסף לכך, אובמה ציין גם כי ישנם עדיין מגוון של צעדים אותם ניתן לנקוט נגד איראן במידה ואיראן תמשיך את תוכנית הגרעין שלה.
ב-28 במאי נפגש אובמה עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. גם בפגישה זו אובמה הביע את תמיכתו בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית והדגיש כי חובתה של ישראל תחת הסכם מפת הדרכים משנת 2003 להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות ולהבטיח את הקמתה של מדינה פלסטינית בת קיימא.
סבב הפגישות של אובמה שהתקיים במקביל לנאום
בדרכו לקהיר, אובמה נשאר ללון בחוותו של עבדאללה מלך סעודיה הנמצאת מחוץ לריאד. בעודו שם, שני המנהיגים דנו בתהליך השלום במזרח התיכון ובפיתוח הכלכלי.
ב-4 ביוני, לפני שאובמה נשא את הנאום, נפגש אובמה עם נשיא מצריםחוסני מובארכ באחד מארמונותיו אשר ממוקם צפונית לקהיר. נשיא ארצות הברית אמר בהמשך על השיחות עם מובארק: "שוחחנו על המצב בין ישראל לפלסטינים. דנו כיצד נוכל להתקדם בתהליך באופן פרודוקטיבי אשר יביא שלום ושגשוג לכל תושבי האזור". הוא ציין כי ארצות הברית מחויבת לעבוד בשיתוף פעולה עם המדינות במזרח התיכון. לאחר מכן ביקר אובמה במסגד הסולטאן חסן בלב קהיר ומשם המשם לאוניברסיטת קהיר לשאת את הנאום.
לאחר הנאום, המשיך אובמה לגרמניה שם ביקר במחנה הריכוז בוכנוואלד על מנת לחלוק כבוד לקורבנות השואה. כמו כן, במהלך ביקורו בגרמניה נפגש אובמה עם קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בדרזדן ב-5 ביוני.
התגובות לנאום
הנאום, אשר ציפו לו רבים בעולם המוסלמי, זכה בהמשך לשבחים רבים ברחבי העולם המוסלמי. עם זאת, מוסלמים רבים העבירו גם ביקורת רבה על הנאום, הן לפני והן אחרי שהוא נמסר.
לפני הנאום
ב-3 ביוני 2009, ארגון אל-קאעידה פרסם סרטון וידאו בו אוסאמה בן לאדן העביר ביקורת חריפה על מדיניות החוץ של ממשל אובמה במזרח התיכון. בן לאדן ציין כי אובמה "המשיך את דרכו של קודמו בתפקיד בכך שהוא משניא את המוסלמים... ובכך שהוא מניח את היסוד למלחמות ארוכות טווח." כמו כן, בן לאדן ציין גם כי "אובמה וממשלו הצליחו לזרוע שנאה מחודשת כלפי אמריקה."[3] יום לפני כן הופץ גם סרטון וידאו באתרי אינטרנט קיצוניים בו אימן אל-זואהירי, השני בהיררכיית ארגון אל-קאעידה, העביר ביקורת על מדיניות ממשל אובמה והכריז כי "מסריו המגואלים בדם התקבלו וממשיכים להתקבל על ידי מוסלמים, והם לא יוסתרו על ידי מסעות יחסי ציבור או ביקורי פארסה או במילים אלגנטיות".[4]
הנשיא אובמה ספג ביקורת גם מהאייתוללה עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון של איראן, אשר מספר שעות לפני נאומו של אובמה בקהיר נשא נאום לציון יום השנה ה-20 למותו של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. האייתוללה חמינאי הגיב על הנאום המצופה של נשיא ארצות הברית והודיע כי "האומות בחלק הזה של העולם... בעלי שנאה מושרשת לאמריקה. גם אם הם ישאו נאומים נעימים ויפים לאומה המוסלמית, הדבר לא יוביל לשינוי. נחוצים מעשים".[5]
שר הביטחון הישראלי אהוד ברק ציין כי נאומו של אובמה היה "ישיר, חשוב והיה פנייה אמיצה של הנשיא אובמה במהלכה הוא פרש את חזונו ואת העקרונות האוניברסליים החשובים שהוא מבקש לחלוק עם העולם המוסלמי". נשיא מדינת ישראלשמעון פרס ציין כי הנאום היה "מלא חזון, נאום אמיץ בדרישה מכל הצדדים המעורבים למחויבות לעבוד קשה על מנת לקדם את תהליך השלום במזרח התיכון... רעיון השלום נולד במזרח התיכון כבסיס של שלוש הדתות המונותיאיסטיות - ביהדות, בנצרות, ובאסלאם - ובני אברהם צריכים לשלב ידיים על מנת לקחת על עצמם את האתגר הזה יחד, שלום בר קיימא במזרח התיכון".[8] מנגד, פקידי ממשל רבים בישראל מתחו ביקורת על נאומו של אובמה, ובעיקר על כך שהנאום לא התייחס כלל לטרור הפלסטיני. שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ ציין כי "אובמה התעלם לחלוטין מהעובדה שהפלסטינים טרם נטשו את דרך הטרור".[9]
חאבייר סולאנה, הממונה על מדיניות החוץ והביטחון של האיחוד האירופי, שיבח את הנאום וציין כי "זה היה נאום יוצא דופן, נאום אשר ללא כל ספק הולך לפתוח דף חדש ביחסים עם העולם הערבי-מוסלמי".[7] מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ציין כי הנאום היה "פתיחת פרק חדש ביחסים בין ארצות הברית לעולם המוסלמי".[10]
האייתוללה עלי חמינאי, נשא בהמשך נאום אשר במהלכו לא התייחס ישירות לנאומו של אובמה בקהיר, אך ציין כי "הממשל האמריקני החדש מבקש לשנות את תדמיתם. אני אומר כעת באופן תקיף כי הדבר לא יושג בדיבורים, בנאומים או בסיסמאות".[11]
העובדה כי אובמה לא הזכיר כלל את המילה "טרור" זכתה לתגובות חיוביות רבות בקרב רבים בעולם המוסלמי, במיוחד לאור העובדה שרבים מתוכם סבורים כי "המלחמה בטרור" הוא למעשה מונח אשר משמעותו האמיתית היא "המלחמה באסלאם". השמרנים בארצות הברית אשר גם כן שמו לב לכך וטענו כי צעד זה החליש למעשה את המסר הכללי של אובמה. ג'ון ביינר, מנהיג הרפובליקנים בבית הנבחרים, התייחס גם כן לנאום לאחר שהוא נמסר וציין כי נדמה היה שאובמה "מפיל את האשמה במידה שווה על הישראלים והפלסטינים... יש לי חששות לגבי כך בעיקר משום שהחמאס הוא ארגון טרור". כמו כן, ביינר ציין כי "בעוד שהוא ממשיך לומר כי הוא מוכן לדון עם האיראנים ללא תנאים מוקדמים, אני פשוט חושב שזה מעמיד אותנו במצב בו אמריקה נראית חלשה בעיני השליטים שלהם".[12]
השפעות פוליטיות
שלושה ימים לאחר הנאום, ההתחזקות של הקואליציה הפרו-מערבית בבחירות הכלליות בלבנון וההפסד של ארגון החזבאללה בבחירות נתפסו על ידי אנליסטים רבים בעולם כתוצאה אשר הושפעה, ולו במעט, מנאומו של אובמה בקהיר.[13] אנליסטים אחרים ציינו כי הנאום שיחקו רק תפקיד משני לעומת האירועים המקומיים בלבנון כגון פנייה של הרגע האחרון מצד הפטריארך המרוני של לבנון אשר ביקש מהאוכלוסייה הנוצרית בלבנון להצביע נגד החזבאללה.
בעקבות נאומו של אובמה בקהיר כינס ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו באופן מידי פגישה מיוחדת של הממשלה. ב-14 ביוני, עשרה ימים בלבד לאחר הנאום של אובמה בקהיר, נשא נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. באופן כללי, נאום בר-אילן היווה תפנית משמעותית לעמדות הנציות של נתניהו כלפי תהליך השלום אותם הפגין לפני כן ונתפס על ידי רבים כנאום תגובה לנאומו של ברק אובמה בקהיר.[14] במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה, הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן נתניהו הדגיש גם כן לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית והסטטוס הסופי שלהם יקבע רק במהלך משא ומתן.
כמו כן, אנליסטים אחדים סברו כי ייתכן שנאומו של אובמה השפיע באופן כלשהו על הבחירות לנשיאות באיראן ביוני 2009, אך סברו כי ממשל אובמה ככל הנראה ממאן לדבר על השפעה זו בפומבי מחשש שגורמים אנטי מערביים באיראן יעשו שימוש בדברים על מנת לגרום לשינוי בדעת הקהל באיראן.[15] אף על פי כן, כשבוע לאחר מכן מספר פקידים בממשל אובמה אכן ציינו בעיתון הוושינגטון פוסט, בעילום שם, שהם סבורים כי לנאומו של אובמה בקהיר הייתה השפעה כלשהי על הבחירות באיראן.[16]
.jpg)
