במהלך המתקפה נרצחו 34 איש ונפצעו 171, חלקם ישראלים.
מהלך ההתקפות
הפיגוע במלון הילטון טאבה
ההתקפה הראשונה החלה בסביבות השעה 21:50, כאשר מכונית תופת חדרה לתוך מלון הילטון טאבה, והתפוצצה ליד הלובי של המלון. המלון עצמו נודע כיעד תיירותי מועדף עבור מטיילים ישראלים בחצי האי. בשעת המתקפה הלובי היה גדוש במטיילים, חלק ניכר מהם מישראל. בעקבות הפיצוץ 10 מקומותיו של המלון קרסו[1].
שני הפיגועים בחוף ראס א-שטן
בו זמנית, כ-50 ק"מ מדרום, בחוף "מון איילנד" אשר מהווה חלק מאתר הקמפינג בחוף ראס א-שטן, ליד נואיבה, התפוצצה מכונית תופת נוספת אשר חנתה מול מסעדה באתר הנופש. הפיצוץ הוביל למותם של שלושה ישראלים, וכן של מספר[דרושה הבהרה]בדואים תושבי האזור. המחבלים ניצלו את העובדה שמרבית הנופשים בחוף, בעיקר ישראלים, מתאספים מידי ערב בחושה המרכזית, ליד המסעדה. לכן הם מיקמו את המכונית על מדרון בסמוך למסעדה, כדי לגרום לכמה שיותר הרוגים. עם זאת, מאחר שהמכונית הוצבה על מדרון מעל לגובה פני הים, בשעה שמרבית השוכנים בחוף שהו בחוף עצמו, בחושות פזורות, נמנע אסון גדול יותר, כאשר מרבית רסיסי הפצצה עברו מעל ראשיהם של הישראלים הרבים שישבו על המחצלות. עיקר הנפגעים היו אלו שעמדו ואלו שנחו בחושות הסמוכות.
מכונית תופת שלישית התפוצצה באזור אף היא, מספר רגעים לאחר מכן, בכניסה למתחם המגורים הבדואי הסמוך, ובסמוך לחוף "מובארכ", אך הפיצוץ לא הוביל לנפגעים, ככל הנראה מאחר שהשומר מנע מהמחבל להכניס את מכונית התופת לתוך מתחם המחנה[2].
לפי מידע מודיעיני אשר התקבל מהשלטון המצרי, המחבלים היו צעירים ממוצא פלסטיני, אשר במקור ביקשו להסתנן לתחום מדינת ישראל על מנת לבצע פיגועים, אך זאת לא עלה בידם. איאד סאלח, מי שהיה ה"מוח" מאחורי המתקפות, גייס תושבים מצרים ובדואים על מנת להשיג את חומרי הנפץ ששימשו להכנת מכוניות התופת. ההכנות לקראת הפעולה החלו בחודש מרץ 2004, כאשר המחבלים השתמשו בשעוני עצר, חלקים של מכונות כביסה, טלפונים ניידים ובלוני גז לשם יצירת שלוש מכוניות התופת. כמו כן הם נעזרו בחומרי נפץ TNT ישנים, אשר אותרו על ידי בדואים בסיני כשריד מהמלחמות בין מצרים לישראל ונמכרו להם, על מנת להשלים את הרכבת המכוניות[3].
לפי המידע המודיעיני המצרי שהועבר לישראל, איאד סאלח עצמו, וכן אחד מעוזריו, סולימאן אחמד סאלח פלאפיל, נהרגו בעצמם במסגרת הפיצוץ במלון הילטון טאבה, זאת ככל הנראה משום ששעון העצר של מכונית התופת שלהם התאפס מהר מדי[4]. כמו כן שלושה אזרחים מצרים, יונס מוחמד מחמוד, אוסאמה אל-נאקהלאוי, ומוחמד גאעז צבאח, נידונו למוות בחודש נובמבר 2006 על ידי בית משפט מצרי, וזאת בשל תפקידם במהלך המתקפה[5]. כמו כן, שלטונות מצרים עצרו עוד כ-2,400 איש בעקבות המתקפה, בחשד למעורבות בהכנתה[6].
בעקבות המתקפה
עוד בחודש ספטמבר 2004, חודש טרם המתקפה, ממשלת ישראל הוציאה אזהרת מסע לסיני, והבהירה כי ארגוני טרור פועלים במרץ לשם הוצאה לפועל של פיגועים ברחבי חצי האי. עם זאת, תיירים ישראלים רבים לא שעו לאזהרות ונסעו לחצי האי[7]. בעקבות המתקפה, ישראלים רבים עזבו את סיני באופן מיידי, אליהם הצטרפו אף מספר תיירים זרים. הדבר סימן את תחילתו של התהליך אשר הוביל לירידה הדרגתית במספרם של הנופשים הישראלים לסיני, תהליך אשר נמשך שנים ארוכות לאחר מכן.
לאחר המתקפה, הפנו רבים מהעדים לפיגוע תלונות אודות אופן ההתנהלות של הרשויות המצריות כלפי הפצועים בפיגוע, אשר תואר כחסר יוזמה ואף כגס. בין היתר, נטען כי גורמי הביטחון המצרים לא פעלו במהירות הנדרשת על מנת לסייע לנפגעים, ואף מנעו מחברים ומקרובי המשפחה של הפצועים בפיגוע להגיע לאזור על מנת לסייע. בסופו של דבר, במהלך שעות הבוקר הגיעו לחוף אוטובוסים מישראל ואספו את הנופשים חזרה לישראל[8][9].
בעקבות המתקפה, מספר נפגעים ישראלים אשר שהו במלון הילטון טאבה באותה עת, הגישו תביעת נזיקין כנגד רשת הילטון העולמית, אשר מלון הילטון טאבה נמצא בבעלותה. לאחר שנים של דיונים תביעתם נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2012[10]. לאחר מכן הגישו נציגי המשפחות ערעור לבית המשפט העליון אשר דחה ב-2015 את התביעה בטענה כי אין באחריות המלון להחזיק צבא פרטי וכי אחריות האבטחה היא על המדינה המארחת[11][12].
חרף הניסיון המצרי להבטיח כי פעולות אלו, אשר פגעו הן במעמדה הבינלאומי של מצרים, והן בהכנסותיה מתיירות ברחבי חצי האי סיני, לא ישנו בעתיד, הרי שבמהלך השנים הבאות אירעו מספר אירועי טרור דומים ברחבי חצי האי סיני, ביניהם מתקפת הטרור בשארם א-שייח' בחודש יולי 2005, ומתקפת הטרור בדהב בשנת 2006. אירועים אלו חיזקו את התחושה הרווחת בקרב ישראלים רבים, לפיה חצי האי סיני אינו עוד מקום רוגע ומפלט מטרדות היום יום, אלא אזור המהווה סכנה ברורה ומיידית לישראלים השוכנים בו, תחושה שתרמה לצניחה המשמעותית במספר התיירים הישראלים אשר נסעו לסיני בשנים הבאות.
שלט הנצחה לליאור ניב בכניסה לפעוטון ליאור שנקרא על שמו
הנצחה
ביישוב רקפת בגליל התחתון במועצה אזורית משגב הונצח ליאור ניב בן ה-3 שנרצח בפיגוע בקריאת שמו של פעוטון ביישוב בשם "פעוטון ליאור" על שמו. שלט הנצחה מוצב בכניסה לפעוטון מחוץ לשער במרכז גני הילדים של היישוב וליד המרכז הקהילתי.
במסוף מנחם בגין (טאבה) הוקמה אנדרטה להרוגים מהמלון[13].
מתיו טיג, סיני - חלום ושברו - מרירות המולידה טרור רוחשת בקרב שבטי הבדואים בחצי האי סיני, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 130, מארס 2009
אייל סיסו פרק 11 "מתקפת טרור בסיני" מתוך הספר בעריכת ד"ר עפר מזר, "מאחורי הקלעים: סיפורה האחר של הדיפלומטיה הישראלית", פרדס הוצאה לאור, חיפה, מסת"ב 978-1-61838-199-6, 2016,
