מתקפת ארזורום נערכה במהלך המערכה בקווקז במלחמת העולם הראשונה. בתאריכים 10 בינואר 1916 - 16 בפברואר 1916 על ידי האימפריה הרוסית נגד האימפריה העות'מאנית באזור מזרח טורקיה בפאתי הרי הקווקז. המתקפה הסתיימה בניצחון רוסי והם התקדמו כ-150 ק"מ לעומק השטח הטורקי.
תוכניות הצדדים
ארזורום הייתה מרכז לוגיסטי של ההגנה העות'מאנית באזור. העיר ממוקמת בכניסה לעמק ומהווה מרכז תחבורתי חשוב. לאחר סיום מערכת גליפולי הצבא העות'מאני שלחם באזור השתחרר. הפיקוד העליון תכנן להעביר אותו לאזור הקווקז במטרה להכריע את המערכה. מפקדי צבא האימפריה העות'מאנית לא האמינו שרוסים יתחילו במתקפה בתקופת החורף ולאור הלקחים של תחילת המלחמה לא תכננו מתקפה לתקופה זו. בהתאם לכך הם החליטו להעביר חלק מהכוח שהיה מוצב באזור לעיראק וגם את תגבורות מאזור גליפולי שלחו לאזור עיראק במטרה לחזק את הכוח הלוחם נגד הבריטים באזור. הם תכננו לסיים את המערכה בעיראק לקראת האביב ובהמשך להתחיל במתקפה באזור הקווקז. רמת החיילים העות'מאנים באזור הקווקז הייתה ירודה ויש הטוענים שרק כמחצית היו חיילים קרביים.
ניקולאי יודניץ' שפיקד על הצבא הרוסי באזור היה מודע למצב ולכן החליט להקדים ולהתחיל את מתקפתו עוד לפני הגעת התגבורות לאויב. מטרת המתקפה הייתה לכבוש את העיר ארזורום ובהמשך גם עיר נמל טרבזון. למטרה זו הוא ריכז כוח של כ-180 אלף חיילים ו-375 תותחים. הכוח התכונן ללחימת חורף באזור הררי, קיבל אספקת בגדים חמים ונערכו אימונים.
מהלך המתקפה
כשלב ראשון של המתקפה היה צורך לפרוץ את קו ההגנה של העות'מאנים באזור קפריקיי ומבצר גאסאן-קאלה. זאת לאחר כישלון ניסיון רוסי קודם לפרוץ את קו ההגנה הזה. הפעם הרוסים תכננו לתקוף באמצעות 2 אוגדות שיעקפו את האזור מצפון ויתקפו את קו ההגנה מהעורף. אוגדה נוספת תקפה את קו ההגנה בקפריקיי מלפנים.
לאחר הפגזה ארטילרית קשה, הרוסים החלו במתקפה בבוקר 7 בינואר. העות'מאנים שלחו תגבורות לאזור הקרב אך העברת תגבורות הייתה איטית ורוסים המשיכו בהתקדמות. ב-12 בינואר אוגדות רוסיות החלו בביצוע איגוף. לאחר יומיים של קרבות הם הצליחו להתקדם מספיק כדי לסכן את הקו ההגנה הראשי בכיתור. למרות המצב הטורקים עמדו במתקפה ולא הייתה הכרעה. במטרה לעמוד במתקפה, מפקד העות'מאני באזור אבדילקרים פאשה החל בהעברת כוחות מאגף הדרומי של ההגנה לאגף הצפוני המותקף. ניקולאי יודניץ' גילה את המהלך והחל מתקפה גם באגף הדרומי. תוך זמן קצר קו ההגנה נפרץ והעות'מאנים החלו בנסיגה לא מאורגנת מערבה. הרוסים לא רק פרצו את קו ההגנה בקפריקיי אלא גם הצליחו לכבוש את מבצר גאסאן-קאלה והצבא העות'מאני נסוג לאזור מבצר ארזורום.
ניקולאי יודניץ' החל בהכנות לכיבוש ארזורום. תחילה החלו טיסות מודיעין של חיל האוויר במטרה ללמוד את קו ההגנה העות'מאני. לאחר מספר שבועות של הכנות באזור רוכזו כ-60 אלף חיילים המוכנים לקרב. במקביל הצי הרוסי הצליח להטביע מעל ל-100 אוניות עות'אמניות בים השחור שהיו מביאות אספקה לנמל טרבזון. אספקה זו בסופו של דבר הייתה מיועדת לצבא הלוחם באזור ארזורום.
ב-11 בפברואר 1916 החלה הפגזת תותחים ולקראת חצות רוסים החלו להתקדם. הם ניצלו היטב את החשכה, הצליחו להגיע קרוב מאוד לעמדות ההגנה והחלו בקרבות מטווח קצר. לאחר מספר ימים של קרבות העות'מאנים החלו לנטוש את המוצבים סביב העיר. בבוקר 16 בפברואר הצבא הרוסי נכנס לעיר עצמה ללא קרב. הצבא העות'מאני נסוג כ-8 ק"מ מהעיר והחל להתבצר בקו ההגנה החדש.
תוצאות המתקפה
הצבא הרוסי התקדם כ-150 ק"מ, הארמייה ה-3 של העות'מאנים איבדה מעל למחצית מכוחה ולמעשה הפסיקה להתקיים כיחידה לוחמת. באפריל 1916 כבשו הרוסים את עיר נמל טרבזון וביולי את ארזינדג'ן. הצבא הרוסי כבש כמעט את כל האזור של ארמניה המערבית שאוכלס ברובו על ידי אוכלוסייה ארמנית.
לעות'מאנים הניצחון הרוסי היה צורם ביותר. מפקד הכוחות באזור אבדילקרים פאשה הועבר מתפקידו. הממשל לא היה יכול לנצל הצלחות במערכת גליפולי בדעת הקהל. נעשו מאמצים רבים לשלוח תגבורות לאזור במטרה לעצור התקדמות רוסית לתוך עומק השטח העות'מאני.
קישורים חיצוניים
