אחוות נהגי המשאיות הבינלאומית (אנגלית: International Brotherhood of Teamsters, מוכר גם בקיצורים IBT או Teamsters) הוא איגוד עובדים אמריקני שהוקם בשנת 1903 מאיחוד של שני ארגוני נהגי משאיות, המייצג כיום חברות מגוונות של עובדי צווארון כחול ולבן במגזר הציבורי והפרטי בארצות הברית ובקנדה. בעבר כונה האיגוד 'האחווה הבינלאומית של נהגי המשאיות, הנהגים האישיים, עובדי מחסנים ומשק הבית של ארצות הברית' (International Brotherhood of Teamsters, Chauffeurs, Warehousemen and Helpers of America)
היסטוריה
פדרציית העבודה האמריקנית (AFL) החלה לאגד נהגי משאיות ב-1887, ובנובמבר 1898 הקימה את האיגוד Team Drivers' International Union (TDIU). בשנת 1901 קבוצה של צוותים בשיקגו ואלינוי נפרדה מה-TDIU והקימה את Teamsters National Union (TNU). בניגוד ל-TDIU שאפשר גם למעסיקים גדולים להיות חברים באיגוד, ה-TNU התיר חברות רק לעובדים, עוזרי נהגים ולנהגים עצמאים שברשותם משאית בודדת, ודגל בשכר גבוהה יותר ובקיצור חד יותר בשעות העבודה. נשיא ה-TNU אלברט יאנג הגיש בקשה להצטרף ל-AFL, וטען כי חברים באיגוד למעלה מ-28 אלף נהגים (במסגרת 47 לשכות מקומיות). לבקשת ה-AFL התאחדו שני הארגונים המתחרים לאיגוד אחד הפועל במסגרת הפדרציה - והקימו את ה-IBT. לראשות האיגוד נבחר קורנליוס שיאה, אשר ייצג את הלשכות המקומיות בשיקגו שהקיפו כמחצית מחברי האיגוד.
בשלוש שנותיו הראשונות של האיגוד הנהיג שלוש שביתות משמעותיות. בנובמבר 1903, נהגי משאיות שהועסקו ברכבת העיר שיקגו פתחו בשביתה. שיאה ניסה לעצור המגמה של שביתות הזדהות, אולם שלושה מסניפי הארגון הכריזו אף הם שביתה שהובילה לפרישתם מהאיגוד. ביולי 1904 נקטו חברי האיגוד שביתת הזדהות עם כ-18 אלף עובדי תעשיית הבשר השובתים בשיקגו - אולם השביתה בסופו של דבר נשברה. עם זאת, נבחר באוגוסט 1904 שיאה פעם נוספת לראשות האיגוד, ומספר חברי האיגוד כדל ללמעלה מ-50 אלף ב-821 סניפים מקומיים וב-300 ערים, מה שהפך את האיגוד לאחד האיגודים הגדולים בארצות הברית.
בשנת 1905 תמכו כעשרת אלפים נהגי משאיות בעובדי הטקסטיל של Montgomery Ward, שהמעסיק שלהם הכריז על השבתה. השביתה התרחבה ל-25 אלף איש אולם בסופו של דבר נחלה מפלה לאחר שנתפרסם בעיתונות כי שיאה מתגורר בבית בושת מקומי, ומחזיק במלצרית ב-10 כמאהבת - דבר שהביא לקריסת התמיכה הציבורית בשביתה שנסתיימה ב-1 באוגוסט 1905. על אף הגילויים, נבחר שיאה פעם וספת גם בשנים 1905-1906 תוך שהוא מנהל משפט בגין אישומים בהם הואשם על רקע השביתה - הליך שהסתיים ללא הרשאה.
בשנת 1907 נבחר במקומו דניאל ג'יי טובין מבוסטון, אשר כיהן בראשות האיגוד עד שנת 1952. בשנים 1908, 1909 ו-1910 נדרש להתמודד בבחירות מול מתחרים, אולם לאחר מכן ועד לפרישתו בשנת 1952, לא הוצבה בפניו אופוזיציה באיגוד. תחת הנהגתו התרחב האיגוד באופן משמעותי. הוא קידם הקמת מועצות משותפות אליהן נדרשו כלל הסניפים המקומיים להצטרף על פי תחומי שיפוט גיאוגרפיים וענפיים. מועצות אלו הפכו לחממה משמעותית למנהיגות מתפתחת ולניהול משא ומתן. טובין גם צמצם את היקף השביתות תוך כפיית משמעת ארגונית במטרה לעודד מעסיקים לחתום על הסכמי עבודה, וכן הקים וערך את עיתון האיגוד. בתקופה זו ניהל טובין גם מספר מאבקים מול איגודים שונים אחרים ב-AFL על הזכות לייצג את עובדיהם של סקטורים שונים - לקבות מאבק מול איגוד עובדי הרכבת, איגוד עובדי תחנות הדלק, ואיגוד עובדי מבשלות הבירה. בשנת 1932 עמד מספר החברים ב-IBT על 82 אלף ובשנת 1935 גדל מספרם בכמעט 65% לכ-135 אלף. עד שנת 1941 עמד מספר החברים באיגוד על כ-530 אלף מה שהפח את IBT לאיגוד בעל הצמיחה המהירה ביותר בארצות הברית.
