משפט שֵמָני הוא מונח בדקדוק העברי המתאר משפט אשר נשואו איננו פועל נוטה אלא שם עצם, שם תואר או צירוף יחס, זאת בניגוד למשפט פועלי. מכך נובע שמשפט ללא פועל הוא תמיד משפט שמני, אבל ההפך איננו בהכרח נכון, אלא תלוי בניתוח הבלשני.
בעברית נהוג לנתח את הפעלים המיוחדים "היה", "הפך" ו"נעשה" (על נטיותיהם) כאוגד ולא כנשוא. לדוגמה, לפי ניתוח זה שני המשפטים הבאים הם משפטים שמניים:
- המלך חכם.
- המלך היה חכם.
ניתוח אחר עשוי לראות רק בדוגמה הראשונה משפט שמני אמיתי.
משפטים שמניים קיימים בשפות נוספות, למשל ערבית, רוסית, סינית (במקרים מסוימים), הונגרית (במקרים מסוימים) ועוד. רוב השפות ההודו-אירופיות, לעומת זאת, אינן מאפשרות משפטים ללא פועל, או אוגד דמוי פועל. כך לדוגמה, משפט שמני עברי יתורגם לאנגלית תוך שימוש בפועל ההוויה to be:
- The king is smart
למעשה, המינוח משפט שמני נכנס לדקדוק העברי בהשראת הדקדוק הערבי המסורתי, אך הוא אינו משמש באותו אופן. בדקדוק הערבי, משפט שמני (جملة اسمية, ג'מלה אסמיה) הוא משפט שפותח בשם עצם, בין אם בהמשך מופיע פועל או שם עצם כנשוא. כך, שני המשפטים הבאים ינותחו בערבית כמשפטים שמניים:
- زيد يبكي (זיד בוכה)
- زيد كبير (זיד גדול)
לקריאה נוספת
- עוזי אורנן, תחביר העברית החדשה - חלק ראשון: המשפט הפשוט, הוצאת "ענבל", ירושלים 1969
- אליעזר רובינשטיין, המשפט השמני: עיונים בתחביר ימינו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1968
- David Cohen, La Phrase Nominale et L'évolution du Système Verbal en Sémitique - Études de syntaxe historique, Éditions Peeters, Paris 1984
