משפחת לניאדו נחשבת לאחת המשפחות המיוחסות בקרב יהדות חלב, והעמידה רצף של 7 דורות של רבנים (בחלב) במשך כמאתיים שנה. יש אומרים שפירוש המילה "לניאדו" הוא "שעיר"[1], ויש משערים שהוא מהשם "לינייה" שפירושו "עץ" בשפה הקסטיליאנית[2].
אחדים מבני משפחת לניאדו, כונו בשם משפחה נוסף, כגון: "לניאדו-מלכי שובה", לניאדו-סומך" או "לניאדו-זג'יר". למעשה, כולם הם בני אותה משפחה, הכינויים הנוספים באו להבדיל בין שנים מבני אותה משפחה שנקראו בשם דומה.
שורשי המשפחה וראשיתה
רבי שמואל לניאדו, אבי המשפחה, היה ממגורשי ספרד.
לפי המסורת של קהילת יהודי חלב, נשלח רבי שמואל לארם צובא (חלב) על ידי רבי יוסף קארו מהעיר צפת, לבקשתם של חכמי ארם צובא לשלוח להם רב שיעמוד בראשם.
באיגרת ששלח להם רבי יוסף קארו, כתב להם על רבי שמואל לניאדו "הנה אנכי שולח לכם איש אשר כמוני".
שושלת משפחת לניאדו
רבי שמואל לניאדו (נפטר ה'רצ"ב, 1532).
בנו, רבי אברהם לניאדו (נפטר ה'שמ"ה, 1585).
בנו, רבי שמואל לניאדו, "בעל הכלים" (נפטר בשנת ה'ש"ע, 1610)[3].
בנו, רבי אברהם לניאדו, בשנת ה'שפ"ג (1623) לערך עזב את ארם צובא ועלה להתיישב בירושלים.
בנו (בכורו), רבי שלמה לניאדו [הזקן] (נפטר ה'ת"ס, 1700). לא היו לו ילדים.
רבי אברהם לניאדו.
בנו, רבי שמואל לניאדו (נפטר ה'תק"י, 1750). היה תלמיד של סבו.
בנו, רבי רפאל שלמה לניאדו, מחבר ספר "בית דינו של שלמה" (נפטר ה'תקנ"ד, 1793). בנו הוא רבי אפרים לניאדו, מחבר ספר "דגל מחנה אפרים" (נפטר ה'תקס"ה, 1805) מכונה גם "הרב הדיין".
אחיו, רבי אליהו לניאדו (נפטר ה'תקמ"ו, 1786).
בנו, רבי שמואל לניאדו
בנו, רבי עובדיה לניאדו (נפטר ה'תקע"ח, 1818), מכונה "הרב החסיד".
בנו, רבי אברהם לניאדו (נפטר ה'תרמ"ב, 1882), מכונה "הרב המכוון".
בנו, רבי מאיר לניאדו (נפטר התרע"א, 1911). מכונה "הרב הסופר". היו לו ארבעה בנים: רבי אברהם, רבי רפאל שלמה, רבי עובדיה ורבי דוד.
