במשל מספר יותם על העצים המבקשים להם מלך ופונים אל עצי פרי שונים המסרבים לבקשתם.
העצים פונים אל הזית, אל התאנה ואל הגפן, שלושה עצים משבעת המינים, בבקשה שימלכו עליהם. הם מסרבים בנימוקים דומים, ובהכללה: כולם כבר פועלים ומביאים תועלת לזולת, ואין הם יכולים להפסיק את פעולתם ולהתחיל "לנוע על העצים", כלומר להיות משרתי ציבור הנעים בין שאר העצים ואינם מביאים תועלת אחרת לזולת. לבסוף פונים העצים אל האטד המסכים למלוך עליהם, אך דורש מהם לחסות בצילו (הנמוך) ולא, הוא ישרוף את ארזי הלבנון.
זיהוי האטד ומשמעות המשל
יותם ממשיל את אחיו אבימלך לאטד. רוב המפרשים מזהים את האטד כשיח קוצני עקר וחסר תועלת.[1] פרופ' יהודה אליצור מציין שהביטוי "לנוע על העצים" מסמל את התנועה של עצי הסרק ברוח שעושה רעש, אך מאחוריה עצים חסרי תועלת.[2] ר' אשתורי הפרחי ואחרים זיהו את האטד עם השיזף המצוי. זיהוי זה נזנח על ידי חלק מהחוקרים, לטובת שיח אחר.[3] הצמח המכונה כיום אטד הוא שיח עם פירות. במרבית המינים שלו הפרי ראוי למאכל, אך שיח זה לא נראה מתאים לשמש כעץ האטד במשל יותם.[4]נגה הראובני, חוקר צמחי ארץ ישראל בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד, מקבל את דעתו של אשתורי הפרחי, ומזהה את האטד המקראי עם השיזף המצוי.[5]
לזיהוי זה טעמים רבים: קודם כל מדובר בעץ, כמו שנאמר: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ". הראובנים (נגה והוריו) מזכירים גם עץ אטד גדול, תחתיו נערכה 'הַשִּבְעָה' הראשונה הנזכרת במקרא, עם העלאת עצמות יעקב ממצרים: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד... וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ', י')[5] – זה מתאים לדבריו של האטד במשל "בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי". יתר על כן, בחלקיה המזרחיים של ארץ ישראל, ובעיקר בגליל התחתון המזרחי, שם שכנה העיר המקראית עָפְרָה של גדעון, עץ השיזף הוא לכאורה מלך העצים – הוא נפוץ יותר מכל עץ אחר, ובצילו הסתופפו בשעות החמה הרועים ועדריהם. אך קוציו המכאיבים, והעובדה שערכו הכלכלי היה פחות מאוד לעומת הזית, התאנה והגפן, עשו אותו מועמד אידיאלי למי שאינו ראוי למלוך על העצים.[דרוש מקור] גם דברי האטד "תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" מתיישבים עם זיהוי העץ כשיזף המצוי. אחרי שרפות קוצים, האופייניות מאוד באזורי מחייתו של השיזף בקיץ, השיזף עצמו לא מת, אלא מלבלב מחדש עם גשמי העונה הבאה, להבדיל מארזי הלבנון, שכאשר הם נשרפים – אין להם יותר תקומה.[דרוש מקור]
חוקרים שונים דנו בשאלת זיהויו של האטד, אולם רק בודדים התייחסו להיגיון או להיררכיה בסדר פנייתם של העצים. לסדר זה הועלו מספר הסברים: לדעת ארנולד ארליך סדר העצים נעשה על פי חשיבות פירותיהם.[6]מאיר איש-שלום מציע כי סדר העצים נקבע על פי מידת הצל וההגנה שהם מספקים.[7] שמואל כהן טוען כי זהו הסבר חלקי המבהיר רק את מתן הקדימות של התאנה לגפן. לדעתו, סדר העצים קשור בעיקר לעֵצה, לגזע של העץ, בהסבר כי: יש מקום להתייחס לגזע כאל דבר המייצג את השלטון, ואל הנוף – כמייצג את הנתינים ואת העם. בדומה לגזע שנושא את הנוף, כך השלטון הוא זה שמחזיק את העם. ככל שלעץ יהיה גזע רחב יותר, כן הדבר מקרין עצמה שלטונית חזקה יותר.[8]
הסבר זה מתקשר למשמעות האוניברסלית של המשל לגבי השלטון האנושי, מעבר להקשר המיידי של המשל בתקופה בה נכתב, כאשר פעמים רבות עולים לשלטון אנשים שאינם ראויים. במשטר דמוקרטי, המשל מקבל תוקף רב גם מהזווית ההפוכה: המשל מותח ביקורת על אנשים ראויים, שבוחלים בעשייה הפוליטית, ובפועל משאירים את ההנהגה לאנשים שאינם ראויים.[9] על פי פירוש אחד, כשהאטד מתמנה למלך, הוא פונה ישירות אל ארזי הלבנון – המועמדים הטבעיים למלוכה על העצים, ושורף אותם. הנמשל הוא שכשממנים מלך, הוא פונה אל מתנגדיו הטבעיים ומיד פוגע בהם. יש המציינים, שזהו מחירה של הענוותנות היתרה של ארזי הלבנון אשר מצטרפים אל יתר העצים בתורם אחר מלכים פוטנציאלים אחרים (ולא ראויים), במקום להציע את עצמם כמלכיה הטבעיים של ממלכת העצים.[10] יש המבקרים את עצי הפרי שלא הסכימו ללכלך את ידיהם בפוליטיקה והשאירו את הזירה לאטד.[9]
על פי המלבי"ם עצי הפרי הם בניו האחרים של גדעון, שנרצחו בידי אבימלך, שבהם היו חכמים דורשים הטוב כשתילי זיתים. ועשירים דורשים הערב כתאנה חנטה פגיה, וחכמים במדיניות אל המועיל, כרם חמד ענו להם, ואלה לא אבו במלוכה ולא שחרוה, ואתם המוני עם הפחותים, הלכתם אל האטד שלא נמצא בו לא טוב ולא ערב ולא מועיל רק מה שהיה כקוץ ודרדר להשחית את אחיו.[12]
המחשה
בגן רינה סמילנסקי לצמחי התנ"ך והמושבה רחובות יש פינה המציינת את משל יותם.[13] בבוסתן מוזיאון ארץ ישראל הוקמה "גינת משל יותם"[14] על מנת לתרום להוראת התנ"ך כספר חי, על פי רוחו של המחנך ברוך בן-יהודה.
