הרב משה בנבנישתי (או בנבנשת או הרב פני משה; 1608–1677) היה רב ופוסק בקושטא, מחבר ספר פני משה.
ביוגרפיה
נולד לרבי נסים בן משה בנבנשת ולבתו היחידה של הראנ"ח בשנת שס"ח בקושטא[1]. אביו נפטר בעודו בן 12 שנה, ואמו וסבותיו של רבי משה תמכו בו ועודדוהו כדי שימשיך לעסוק בתורה[1]. למד מנעריו בישיבתו של רבי שמואל וילייסד בקושטא, ובשנת ש"ץ (1630) התמנה לראש ישיבת "גברת" בעיר, שם כיהן עד חודש אבת"ך (1660), אז נשרפה שכונת היהודים בעיר. שריפה זו לא פסחה על ישיבתו של רבי משה, שמעיד בצער כי רוב תורתו שכתב נשרפה:
על כל שיטותי אשר טיפחתי וריביתי ויגעתי מימי חרפתי בישיבה של מעל רמה ונשגבה ק"ק גברת יע"א עד יום שרוף ה' בחדש החמישי הת"ך ליצירה העיר רבתי בדעות שרתי במדינות קושטנדינא העדינה, כי אחרי השריפה טובעו בים מים שאין להם סוף
— פני משה חלק ב', חתימת הספר
כתב תשובות ופסקים רבים לרחבי האימפריה העות'מאנית, כמו לגליפולי, דמשק, ברושה, שאלוניקי, ירושלים, בולגרדו, אנדרינופול ועוד. כיהן כדיין בכמה הרכבים שונים, והיה ידוע כמתיר עגונות והקל בעניינם כמה שיכל כדי למצוא פתרון למצבם ההלכתי. נהג ללמוד בששת ימי השבוע, וביום השישי היה כותב על ספר את "כל אשר חרשתי בששת ימי המעשה"[1].
בשנת ת"ז (1647) עת פרצה בקושטא מגפה, נמלט רבי משה לכפרים הסמוכים לעיר, ונד שם ממקום למקום.
