מרינוס נולד בשכם והיה כנראה שומרוני,[3] או אולי יהודי.[2][4] בשלב מוקדם הומר לדת היוונית הישנה, מעידים מקורות בני הזמן;[1]שמואל קרויס מניח שזהו רק הד לעובדה שהשתייך לזרם הפילוסופי האתונאי.[4] לדברי פוטיוס, מרינוס ויתר על דתו השומרונית "משום שהיא סטתה מדתו של אברהם והכניסה בה חידושים, והוא התאהב בפגניות. אף על פי כן, באמצעות עבודה קשה, הוא עלה בפרסומו על תהילתם של רבים מוכשרים ומבוגרים ממנו". מדבריו של דמאסקיוס אנו למדים שהוא היה חלש בגופו.[4]
מרינוס הגיע לאתונה בתקופה שבה, למעט פרוקלוס, היה מחסור גדול של גברים בולטים באקדמיה האפלטונית. מסיבה זו הוא הצליח להגיע לראשות האקדמיה (סכולארכס (אנ')) עם מותו של פרוקלוס בשנת 485. בתקופה זו מורי הדת היוונית הישנה סבלו מרדיפות בידי הנוצרים ומרינוס נאלץ לחפש מקלט באפידאורוס.[1] הוא מת בסביבות שנת 500, אולי באתונה.[2]
חיבוריו
חיבורו העיקרי של מרינוס הוא הביוגרפיה "חיי פרוקלוס", המקור העיקרי למידע על חייו של פרוקלוס. מועד פרסום הביוגרפיה קבוע באמצעות ראיות פנימיות לשנת מותו של פרוקלוס, שכן הוא מזכיר ליקוי חמה שיקרה כאשר תסתיים השנה הראשונה שלאחר אותו אירוע. החיבור פורסם לראשונה יחד עם חיבוריו של מרקוס אורליוס בשנת 1559; הוא פורסם מחדש בנפרד על ידי יוהאן אלברט פבריציוס (אנ') בהמבורג בשנת 1700, ונערך מחדש בשנת 1814 על ידי ז'אן פרנסואה בואסונאד דה פונטארבי (אנ') עם תיקונים והערות.[1]
פוטיוס מביע בביבליותקה שלו את דעתו על הגותו של מרינוס: "ברור שמרינוס, אם לשפוט על פי מה שאמר ומה שכתב, שלא הסתכם בהרבה, לא היה יוצר מעמיק של הרעיונות הפוריים המצמיחים דעות נבונות על טבעם של דברים".[3]
^ 12מנחם שטרן – M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, pp. 673-674: Damascius, Vita Isidori, apud: Photius, Bibliotheca, Cod. 242
