נייגר-פליישמן הציגה מספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בישראל ובעולם. כמשוררת פרסמה ארבעה ספרי שירה (אחד מהם, "חומר בשטח הפקר", זכה בפרס אקו"ם לשנת 2003).
שירתה בצה"ל בין השנים 1967–1969 והשתחררה בדרגת סגן מחיל ההנדסה. היא נישאה לבנימין (בני) נייגר בשנת 1968 והתאלמנה בשנת 1976. לאחר מכן עברה להתגורר בירושלים.
היא בוגרת המחלקה לאמנות ב"בצלאל" (1981), מוסמכת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (2008), ובעלת תואר דוקטור בספרות עברית מהאוניברסיטה העברית (2015). עבודת התואר השני שלה עסקה באסכטולוגיה בשירת יהודה עמיחי ונכתבה בהדרכת אריאל הירשפלד, ועבודת הדוקטורט שלה שעוסקת בשירת אביגדור המאירי נכתבה בהדרכת חנן חבר.
אני יוצרת אובייקט אמנותי שיפעיל תכנים לא מודעים ריגושיים בצופה. ברצוני "לביים" את הרגש שנוצר, וזאת על ידי צירופי צבעים וצורות מסוימים, אשר, לדעתי, פועלים בצורה דומה (ברמה שונה) על רוב בני האדם (אולי באמצעות תת-מודע קולקטיבי). אני רואה את עבודתי כיוצרת סביבה רגשית המטלטלת את הצופה לשרשרת של התרחשויות פנימיות.
מוזיאון ישראל, בתיאטרון ירושלים, 80 שנות פיסול; 1984
בית האמנים, ירושלים, אל מיתוס ללא אל; 1985
הגלריה העירונית, דארמשטאט, גרמניה, פיסול בלתי נראה; 1987
המוזיאון הלאומי לנשים, וושינגטון די. סי., ארצות הברית, ספרים כאומנות; 1990
Colegio de Arquitectos, מאלגה, ספרד, אמנים מהים התיכון - מחווה לאבן גבירול; 1995
פיינגוד, ווסט וולי, קליפורניה, ארצות הברית, נשות הספר (תערוכה נודדת); 1997
הביאנלה לאמנות דתית 2004 (תערוכה נודדת); 2004
Olimpic Fine Art, תערוכה בצד האולימפיאדה, בייג'ינג, סין; 2008
על יצירתה בתחום השירה
נייגר-פליישמן פרסמה ארבעה ספרי שירה ושיריה פורסמו בכתבי עת לספרות בישראל ובעולם (בהם: עכשיו, הליקון, MPT- Modern poetry in translation) יצירתה זכתה במספר פרסים ספרותיים בעילום שם: פרס אקו"ם (2003), פרס הקרן לספרות יפה (עיריית ירושלים, 1991) ופרס הרשון (האוניברסיטה העברית, 1988). ביוני 2020 פורסם שירה "My pity is fake" ("רחמי מעושים ושירי כפרה") בתרגומו של אנתוני רודולף במדור "Poem of the Week" של "הגרדיאן" בליווי מאמר של עורכת המדור קרול רומאנס.[1]
.jpg)
