פינוטיני נולדה במילאנו לפייטרו אנייזי, סוחר משי מן האצולה הנמוכה. הוא העניק השכלה מגיל מוקדם למריה תרזה ולאחותה הבכירה, הנודעת יותר, מריה גאטנה אנייזי, ילדת-פלא בתחום המתמטיקה והבלשנות, שהרצתה והשתתפה בדיונים בכל רחבי אירופה, כשאחותה הופיעה בנגינה. מריה תרזה נישאה לפייר אנטוניו פינוטיני ב-13 ביוני 1752. הזוג השתקע במחוז שהיה מיושב באינטלקטואלים ואמנים. במשך הזמן ירדו מנכסיהם, והגיעו לשפל כלכלי חמור. פינוטיני מת זמן לא רב לאחר מכן.
קריירה
לא הרבה ידוע על מריה תרזה. אין כל ידיעות על השכלתה או על מוריה, ורוב יצירותיה אינן מתוארכות. רבים מחיבוריה אבדו, אף כי יש רשומות המציינות את קיומם.
הקריירה שלה התאפשרה הודות לגישה ששלטה אז בלומברדיה האוסטרית, שהייתה מתקדמת ונאורה בנושא זכויות נשים. התנועה הייתה נפוצה יותר בווינה ובדרזדן מאשר בעיר הולדתה מילאנו, ומריה תרזה נהנתה מהצלחה ומהערכה מקהל המאזינים בערים אלה הרבה יותר מאשר בעירה היא.
מריה תרזה זכתה לכמה הופעות מפורסמות, שאולי הידועה ביותר בהן התקיימה ב-16 ביולי 1739, כשהנוסע הצרפתי המפורסם שארל דה ברוסה התרשם מאוד מן המוזיקה שלה. הוא לא היה היחיד; הרוזן ג'רולאמו ריקאטי כתב כמה מכתבים שהיללו את יצירותיה ואת כשרונה המוזיקלי. עוד הופעה מפורסמת מאוד הייתה הבכורה התיאטרלית שלה, הקנטטה הפסטורלית "איל ריסטורו ד'ארקדיה", בתאטרו רג'ו דוקאל במילאנו ב-1747, יצירה שהקדישה למושלים שונים של האזורים הסמוכים של סקסוניה ואוסטריה.
כיום כמעט אין מבצעים את יצירותיה של פינוטיני. המוזיקה שלה לכלי מקלדת מציגה לעיתים קרובות אתגר טכני, אך איננה בולטת בייחודה. נראה שכתיבתה הבשילה במהלך הקריירה שלה; יצירותיה המוקדמות פשוטות ונקיות, בעוד שהיצירות המאוחרות יותר וירטואוזיות יותר, מורכבות ומלודרמטיות.
אופרות ויצירות אחרות
יצירות דרמטיות לאופרה
(II Restauro di Arcadia (cant. pastorale, G. Riviera, שירה פסטורלית, ג. ריביירה, מילאנו, תאטרו רג'ו דוקאל, 1747 (אבדה)
(La Sofonisba (dramma eroico, (דרמה הרואית בשלוש מערכות, ג. פ. זאנטי)
(Ciro in Armenia (dramma serio), (דרמה סריו בשלוש מערכות, ? אנייזי)[2] מילאנו, תאטרו רג'ו דוקאל, 26 בדצמבר 1753, ממערכה 3 נשארו קטעים.
(Il re pastore (dramma serio (דרמה סריו בשלוש מערכות, פייטרו מטאסטאזיו), ? 1755
(La Insubria Consolata (Componimento drammatico, יצירה דרמטית בשתי מערכות, מילאנו, 1766 (דרמה סריו בשלוש מערכות, א. זנו), ממערכה 2 נשארו קטעים.