PROFILBARU.COM

מקס מאנוס
Max Manus
בימוי	יואקים רונינג, אספן סנדברג
הופק בידי	John M. Jacobsen, Sveinung Golimo
תסריט	Thomas Nordseth-Tiller
עריכה	אנדרס רפן
שחקנים ראשיים	ניקולאי קליב ברוץ' (Gregers Gram); Rolf Kristian Larsen (Olav Ringdal); קנוט יונר (Gunnar Sønsteby); כריסטיאן רובק (Kolbein Lauring); רון דונצ'י (ג'ון סקינר ווילסון); אקסל הני (מקס מאנוס); Oliver Stokowski (Oberscharführer); פול האגן (Roy Nielsen); סטיג הנריק; קירה האוגן סידנס (Jens Christian Hauge); Eirik Evjen (Sigurd Jacobsen); אגנס קיטלסן (Tikken Manus); קן דוקן (זיגפריד פמר); Mats Eldøen (Edvard Tallaksen); יאקוב אופטברו (Lars-Emil Erichsen); ויקטוריה וינגה; פיטר נס (Martin Linge); Julia Thurnau; Lise Risom Olsen; Patrick Güldenberg; Nils Düwell; Stig Hoffmeyer; Erik A. Schjerven; Julia Bache-Wiig; Knut Husebø; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מוזיקה	Trond Bjerknæs
צילום	גייר הארטלי אנדריסן
מדינה	נורווגיה
חברת הפקה	Filmkameratene
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	19 בדצמבר 2008
משך הקרנה	116 דק'
שפת הסרט	גרמנית, רוסית, אנגלית, נורווגית, פינית
סוגה	סרט ביוגרפי, partisan film, סרט דרמה, סרט פעולה
מקום התרחשות	סקוטלנד, שוודיה, נורווגיה, פינלנד
תקציב	5.9 מיליון דולר
פרסים	The Amanda Public Choice Award; פרס אמנדה לסרט הטוב ביותר ;
	www.maxmanusfilmen.no
	דף הסרט ב־IMDb

מקס מאנוס הוא סרט מלחמה ביוגרפי נורווגי משנת 2008, המבוסס על האירועים האמיתיים בחייו של לוחם המחתרת מקס מאנוס (9 בדצמבר 1914 – 20 בספטמבר 1996). הסיפור עוקב אחר מאנוס (בגילומו של אקסל הני) ממלחמת החורף נגד ברית המועצות, דרך פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש נורווגיה בידי גרמניה הנאצית עד ימי השלום בשנת 1945. הסרט מבוסס על ספריו של מקס מנוס עצמו "Det vil helst gå godt" ו-"Det blir alvor" וכן על דו"חות ותיעוד היסטורי אחר. הסרט נשאר במידה רבה מדויק היסטורית, אך משמיט כמה אירועים ומעביר כמה מדמויות המשנה לאירועים במקומות אחרים. ההפקה כללה כ-1,800 ניצבים ו-2,000 עובדים מאחורי המצלמות.

בהקרנת הבכורה של הסרט השתתפו המלך האראלד החמישי, "טיקן" מאנוס, גונאר סונסטבי יחד עם אנשים בולטים אחרים. הביקורת הייתה חיובית ברובה. הסרט עורר גם דיון ציבורי על תפקידה של תנועת המחתרת הנורווגית בתקופת הכיבוש הגרמני.

עלילה

לאחר שנלחם בסובייטים כמתנדב במהלך מלחמת החורף בפינלנד, מקס מאנוס, שנרדף כעת מחוויותיו שם, חוזר לנורווגיה ומוצא שהיא כבושה על ידי הנאצים. הוא מצטרף לתנועת ההתנגדות הנורווגית במאבקם נגד הגרמנים, ומייצר תעמולה ציבורית בלתי חוקית, אך עד מהרה הוא מתגלה ונעצר לאחר שקפץ מהחלון. לאחר האשפוז הוא מצליח לברוח לסקוטלנד שם הוא מקבל הכשרה מהקומנדו הבריטי לפני שנשלח חזרה לנורווגיה לבצע משימות חבלה ודיסאינפורמציה כנגד הכוחות הכובשים. בשובו לנורווגיה עם חברו גרגרס גראם, משימתו הראשונה היא התקפה על ספינות אספקה גרמניות. הוא מצליח להפליא, ועד מהרה הוא הופך ליעד מיוחד עבור ראש הגסטפו המקומי זיגפריד פמר. מאנוס, בניגוד לאחרים, מצליח שלא להילכד, ועם גראם וגונאר סונסטבי הוא מרכיב את מה שמכונה "כנופיית אוסלו". יחד עם אחרים הוא מקבל מדליה מהמלך הנורווגי.

סטוקהולם בשוודיה הנייטרלית הופכת לנקודת מפגש של נורווגים בשירות צבאי בתמיכת בעלות הברית. כאן גראם מציג למאנוס את "טיקן", אישה נשואה שעובדת כקשרית נורווגית עבור הקונסוליה הבריטית והשניים מפתחים עד מהרה מערכת יחסים קרובה. ככל שהמלחמה הופכת לאכזרית יותר ויותר, רבים מחבריו של מאנוס מאבדים את חייהם במאבק נגד הגרמנים והוא מתחיל להאשים את עצמו בכך שהוא זה ששורד. בסוף המלחמה הוא מצליח להטביע את ספינת האס אס דונאו ב-16 בינואר 1945. לאחר המלחמה, הוא פוגש את פמר הכלוא ומבין שכולם הם פשוט קורבן לחוסר המשמעות של המלחמה.^[1]

שחקנים ודמויות

אקסל הני בתפקיד מקס מאנוס
אגנס קיטלסן בתפקיד אידה ניקולין "טיקן" לינדברכה
ניקולאי קליב ברוש בתפקיד גרגרס גראם
פטר נאס בתפקיד מרטין לינגה
קירה האוגן סידנס בתפקיד יינס כריסטיאן האוג
קנוט יונר בתפקיד גונאר סונסטבי
ויקטוריה וינגה בתפקיד סולוויג ג'ונסרוד
כריסטיאן רובק בתפקיד קולביין לורינג
מאטס אלדואן בתפקיד אדוארד טאלאקסן
קן דוקן בתפקיד זיגפריד פמר
סטיג הנריק הופ כקפטן המשטרה איילרטסן
פל סוורה האגן בתפקיד רוי נילסן
יאקוב אופטברו בתפקיד לארס אמיל אריקסן
פטר נאס כקפטן מרטין לינגה
רון דונצ'י בתפקיד הקולונל ג'ון סקינר ווילסון
אוליבר סטוקובסקי בתפקיד אוברשאפיהרר קרל הוהלר

הפקה

הסרט זכה לתמיכה מקרן הקולנוע הנורווגית ב-3 בדצמבר 2007, והצילומים החלו בפברואר 2008.^[2] בתקציב של מעל 50 מיליון קרונות נורווגית, ההפקה הייתה עצום בסטנדרטים נורווגיים. כ-1,800 ניצבים היו מעורבים וכ-2,000 איש עבדו מאחורי המצלמה.^[3] כדי לייצר אפקט ריאליסטי, חלקים מאוסלו שונו כך שייראו כפי שהיו בשנת 1940, כולל תהליך הנפת דגל גרמניה הנאצית מהגג של בניין הפרלמנט, בפעם הראשונה מזה 60 שנים. כמה סטים גדולים מסטוקהולם, שוודיה, הם קטעים מהסרט השוודי "1939" שיצא לאקרנים בשנת 1989.

ויכוח היסטורי

לקראת הקרנת הבכורה של הסרט, העלה הסופר ארלינג פוסן חשש שהסיפור שהוצג הוא האדרת המציאות. פוסן טען שהמאמץ של תנועת המחתרת הנורווגית במהלך המלחמה לא היה יעיל וחסר אחריות.^[4] התגובה הכללית של היסטוריונים אקדמיים הייתה שלמרות שהיה צורך בדיון ביקורתי על תפקידה של תנועת ההתנגדות, טיעוניו של פוסן היו מוגזמים ומבוססים במידה רבה על בורות.^[5] ההיסטוריון לארס בורגרסרוד הביע ביקורת חריפה על חוסר הדבקות בסרט בהיסטוריה. למשל, הסרט מציג את מאנוס הלוחם במלחמת החורף, מלחמה בה טוען בורגרוד כי מאנוס כלל לא השתתף בלחימה של ממש, למרות שמקס מאנוס פירט זאת בספריו שלו. בורגרסרוד האשים את מוזיאון המחתרת של נורווגיה, שסייע ליוצרי הסרט בתפקידי ייעוץ, בסילוף ההיסטוריה. ההיסטוריון ואוצר המוזיאון, ארנפין מולנד דחה את האשמותיו של בורגרסרוד, וקבע כי ישנן עדויות רבות לכך שמאנוס סבל מהפצצות ארטילריות כבדות וירי מקלעים בפינלנד וכי הדבר השפיע עליו למשך שארית חייו, כולל הרוגים ופצועים ביחידה שלו.^[6]^[7]

ביקורת

אירוע הצגת הבכורה של הסרט היה אירוע גדול, בו השתתף המלך האראלד החמישי כמו גם יונאר סונסטבי בן ה-90, אחד מלוחמי ההתנגדות שהוצגו בסרט.^[8] המלך, שהוא בעצמו מבוגר מספיק כדי לחוות את מלחמת העולם השנייה, התרגש עד דמעות מהסרט.^[9] גם סונסטבי - החבר היחיד שנותר בקבוצת מאנוס - וגם אלמנתו של מקס מאנוס, טיקן מאנוס העריכו את האותנטיות של הסרט.^[10] בין שאר האורחים היו שרת ההגנה אן-גרטה סטרום-אריכסן ושרת התרבות טרונד גיסק.^[11]

פר הדאל, שכתב בעיתון Aftenposten, העניק לסרט ארבע מתוך שש נקודות. הוא שיבח את גילומו של הני את מאנוס, כמו גם את הכיוון וערכי ההפקה הגבוהים. במקביל הוא מצא את הפורמט של הסרט מסורתי מדי וחסר מקוריות.^[12] בינתיים, כתב תאגיד השידור הנורווגי, איינר גולדבוג סטאלסן, העניק לסרט חמש נקודות. הוא הצביע על כמה תקלות בריאליזם, אך בדרך כלל מצא את הסרט אמין וניתן לצפייה.^[13] אחרים שיבחו את התכונות הטכניות של הסרט ואת המשחק של הני. עם זאת, היו שהרגישו שהסרט היה מאוד מסורתי בביטויו והעמיד פנים שהוא הפקה הוליוודית.^[14]

חמש מתוך שש נקודות הוענקו גם על ידי העיתון הגדול ביותר בנורווגיה VG ומבקר הקולנוע הוותיק ג'ון סלוס וקראו לו דיוקן מרתק "המהווה תזכורת לדורות חדשים למחיר ששולם כדי להפוך את נורווגיה המוכרת לנו כיום". מוד סטיינקר, בעיתון דגסוויזן, העניק שבחים לאקסל הני על גילום מאנוס.^[15] גייר יארדאר אולסן, שכתב לתחנת הטלוויזיה המסחרית הגדולה ביותר TV2 כינה אותו "אחד הסרטים הנורווגיים הטובים ביותר שנוצרו", והעניק לסרט שש מתוך שש נקודות. הוא שיבח במיוחד את הסרט על תיאורו האמין והחם של היחסים בין מאנוס לחבריו החבלנים, כמו גם על הרומנטיקה שלו עם אשתו לעתיד טיקן.^[16]

העיתונים הגדולים מחוץ לאוסלו היו קשים יותר בביקורתם. בדרך כלל הם התרשמו מערכי ההפקה של הסרט, אך מצאו שהוא חסר ניואנסים בתיאור המחתרת. רבים מהם השוו את מקס מאנוס לסרט הדני "פלאם וציטרון" (Flammen og Citronen), סרט על ההתנגדות הדנית שיצא באותה שנה.^[17]^[18]^[19]

הסרט נצפה על ידי כ-140,500 איש בסוף השבוע הראשון לפתיחתו, שיא לאומי לסרט נורווגי. הסרט נותר פופולרי במהלך השבוע השני שלו. במהלך סוף השבוע של חג המולד (באופן מסורתי, תקופה של הקרנת שוברי קופות) נצפה הסרט על ידי 133,923 אנשים, מה שהיווה 55% מכלל המבקרים בבתי הקולנוע. זה היה 100,000 מבקרים יותר מהסרט הבא ברשימה, "יס מן" בכיכובו של ג'ים קארי.^[20] בשבועיים הראשונים הסרט נצפה על ידי למעלה מ־317,000 איש.^[21] עד 27 בדצמבר 2009 נמכרו 1,161,855 כרטיסים.^[22]

בשנת 2009 הסרט הפך לסרט הנורווגי הראשון שנבחר אי פעם לצפייה חגיגית בפסטיבל טורונטו.^[23]^[24] הצגתו בטורונטו הייתה הבכורה הבינלאומית של הסרט.

מקרה של הפרת זכויות יוצרים

עותק לא חוקי של הסרט הופיע ברשתות שיתוף קבצים פחות משבועיים לאחר הפצת הסרט. על פי המפיק ג'ון מ. יקובסן, נראה שההקלטה נעשתה בתיאטרון ריק, מה שהעלה חשד שאולי המדליף היה מעורב בהקרנה.^[25] העניין דווח למשטרה לצורך חקירה.^[26]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקס מאנוס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מקס מאנוס
"מקס מאנוס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מקס מאנוס", באתר נטפליקס
"מקס מאנוס", באתר AllMovie (באנגלית)
"מקס מאנוס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"מקס מאנוס", באתר Metacritic (באנגלית)
"מקס מאנוס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מקס מאנוס באתר Filmweb
מקס מאנוס באתר קרן הקולנוע הנורווגית
חידוש אוסלו בשנת 1940(הקישור אינו פעיל)

הערות שוליים

^ "Max Manus" (בנורווגית). Norwegian Film Fund. 2007-12-03. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2007. נבדק ב-2008-12-17. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Aksel Hennie skal spille Max Manus". Dagbladet (בנורווגית). 2007-12-03. נבדק ב-2008-12-18.

Thorkildsen, Joakim (2008-02-06). "Disse skal lage norsk krigsfilm til 50 mill". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-18.
^ Solheim, Erik Møller (2008-12-13). "Tidsmaskinen". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-18.
^ Fossen, Erling (2008-12-14). "Motstand glorifiseres". Aftenposten (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-18.
^ Nordstoga, Anders (2008-12-16). "Historikere støtter Sønsteby". Aftenposten (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-18.
^ Rossland, Irene Elisabeth; Pettersen, Elisabeth Amb (22 בדצמבר 2008). "- Bare tøv i Max-Manus-film" (בנורווגית). NRK. נבדק ב-22 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
^ Stokka, Pål (22 בדצמבר 2008). "- "Max Manus" ville snudd seg i graven". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-22 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
^ "- Et viktig kapittel i norsk krigshistorie". Verdens Gang (בנורווגית). 2008-12-17. נבדק ב-2008-12-17.
^ Thorkildsen, Joakim (2008-12-22). ""Max Manus" setter ny norsk kinorekord". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-22.
^ Kleive, Marie L. (2008-12-17). "Kan sette billettrekord". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-18.
^ "Billedspesial". Dagbladet (בנורווגית). 2008-12-17. אורכב מ-המקור ב-21 בדצמבר 2008. נבדק ב-2008-12-17. {{cite news}}: (עזרה)
^ Haddal, Per (2008-12-17). "Flott,men friksjonsfri". Aftenposten (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2008. נבדק ב-2008-12-17. {{cite news}}: (עזרה)
^ Staalesen, Einar Guldvog (2008-12-17). "Vellykket Max Manus" (בנורווגית). Norwegian Broadcasting Corporation. נבדק ב-2008-12-17.
^ Alver, Eirik (2008-12-17). "Garantert kassasuksess". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-17.
^ Steinkjer, Mode. "Max effektiv Manus-film". Dagsavisen (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2008. נבדק ב-2008-12-18. {{cite news}}: (עזרה)
^ Olsen, Geir Jardar (2008-12-17). "Tidenes beste norske film" (בנורווגית). TV2. נבדק ב-2008-12-17.
^ Kolbjørnsen, Astrid (2008-12-17). "Vinglete jacket på nyanser". Bergens Tidende (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2008. נבדק ב-2008-12-17. {{cite news}}: (עזרה)
^ Kolbjørnsen, Astrid (2008-12-17). "Max Manus skuffer". Bergens Tidende (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-17.
^ Ålen, Kristin (2008-12-17). "Et manus om Max med for lite sprengstoff". Stavanger Aftenblad (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2008. נבדק ב-2008-12-17. {{cite news}}: (עזרה)
^ Kleve, Marie L. (2008-12-29). "Max Manus knuste julefilmene". Dagbladet (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-29.
^ Johansen, Øystein David (2008-12-29). "Max Manus vant julen". VG (בנורווגית). נבדק ב-2008-12-29.
^ Aune, Oddvin (2009-12-28). "Rekordår for norsk barnefilm". נבדק ב-2009-12-29.
^ Ulateig, Frøydis Angard (15 ביולי 2009). "Max Manus til Toronto". P4 Radio Hele Norge (בנורווגית). נבדק ב-15 ביולי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
^ "TIFF Announces Galas And Special Presentations". Toronto International Film Festival. 14 ביולי 2009. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2010. נבדק ב-15 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^ Bjørkeng, Per Kristian (2009-01-03). "Kinomaskinist piratkopierte Max Manus". Aftenposten (בנורווגית). נבדק ב-2009-06-30.
^ Rossland, Irene Elisabeth (2008-12-19). "Jakter på Max Manus-pirat". NRK. נבדק ב-2009-02-01.