קודמיה של שיטת מצד כוכב, היו ביצורים מימי הבינים, שבדרך כלל הושם דגש בבנייתם על מיקום גבוה בהרים. משם נורו חיצים לעבר האויבים, והגובה נקבע לפי הגובה שאליו מסוגלים קשתי האויב לכוון ביעילות. הדרך היעילה ללכידת מבצר כזה בלי להזדקק למצור, הייתה ניגוח השער בעזרת איל ברזל, או לטפס על החומות בעזרת סולמות. עבור הכוח הפולש, ביצורים אלו היו אגוז קשה לפיצוח, ועל כן מבצרים תפסו מקום מרכזי בלוחמת ימי הביניים.
ביצורים בצורת טבעת, הוכיחו את עצמם כפגיעים, ולרוב נהרסו או ניזוקו באש התותחים. בנוסף על כך, התוקפים יכלו להתקרב אל החומות ולערער אותם בביטחון יחסי, משום שהמתגוננים לא יכלו לירות עליהם מהקירות הסמוכים. מצד כוכב לעומת זאת, היה מבנה שטוח מאוד, מורכב ממעוזים משולשים רבים שתוכננו במיוחד כדי שיוכלו להגן אחד על השני וכן על התעלה שלפני המבצר. על מנת לנטרל את כדורי התותח, החומות של מצדי כוכב היו לרוב נמוכות ועבות. הקירות הנמוכים יצרו חיסרון, ניתן היה לטפס עליהם בקלות בעזרת סולמות. לפיכך, כדי להתגבר על בעיה זו, במצדי כוכב התעלה שלפני המבצר הייתה לרוב רחבה יותר וכך העניקה לקשתים זמן רב יותר לפתוח באש על הפולשים. הצד החיצוני של התעלה בדרך כלל צופה בחומר חלקלק, כדי להסיט כדורי תותח שכוונו לעבר החלק התחתון של הקיר המרכזי. לעיתים קרובות היו מוסיפים חלקי ביצור נוספים, ואפילו מצודות קטנות מנותקות, שהפכו את מלאכת המצור וההסתערות למורכבת הרבה יותר. מבנים אלו נבנו לרוב מלבנים, שאינן מתנפצות מעוצמת כדור תותח בקלות רבה כמו אבן.[1]
ביצורי כוכב פותחו בהרחבה במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16 הפיתוח הואץ כתגובה לפלישת ממלכת צרפת לחצי האי האפניני במהלך המלחמות האיטלקיות. הצבא הצרפתי היה מצויד בתותח חדשני בשם "בומברד" משקלו הגיע לעיתים לכמה עשרות טונות, קוטרו היה גדול והוא ירה קלעי אבן במשקלים עצומים של כמה מאות קילוגרמים, שנטענו דרך לוע התותח. הבומברד הצליח בקלות רבה להרוס את המבצרים המסורתיים של ימי הביניים. ביצורי כוכב נבנו בין היתר בתחומי רפובליקת פירנצה ורפובליקת סיינה. העיצוב התפשט בכל רחבי איטליה.
מצדי כוכב הופעלו היטב ברחבי אירופה במשך שלוש מאות השנים הבאות. מהנדסים איטלקיים היו מבוקשים במיוחד, והועסקו בצבאות שונים כדי לתכנן מצדי כוכב. בין המהנדסים הבולטים שעשו שימשו בשיטה זו, נמנה סבסטיאן דה וובאן, המהנדס הצבאי של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. וובאן, בנה 40 מבצרים שכונו "חגורת הברזל", והפכו את ממלכת צרפת לבלתי חדירה. במהלך תקופת הרנסאנס נבנו ערים רבות בצורת מצדי כוכב. השיטה הפסיקה להיות יעילה במהלך המאה ה-19 בשל פיתוחם של פגזים. עד היום ישנן ערים שונות ברחבי אירופה שבנויות בצורת מצד כוכב.
הבדלים בין מצד כוכב לבין מצדים אחרים
שיפוע
במהלך המאה ה-15 נכנסו לשימוש תותחים חדישים עם יכולת תמרון יעילה. תגובת המהנדסים הצבאיים הייתה ארגון הקירות כך שיוטמעו בתוך תעלה שבחזיתה מדרון עפר. היתרון בשיפוע כזה, הייתה העובדה שכעת המבצר לא יכל להיות מותקף בידי ירי ישיר, והתותחנים לרוב בזבזו קליעים לבטלה משום שהם פגעו בעפר בלבד. היכן שתנאי המבצר אפשרו זאת, לדוגמה פורט מנואל שבמלטה, התעלות נחצבו בסלע האם והקיר הפנימי של התעלה היה הסלע המקורי. ככל שהקירות היו נמוכים יותר, הם גם היו פגיעים יותר להתקפה ישירה.
שטח מת
הצורה המעוגלת שהייתה קלאסית לפני התפשטות עיצוב הכוכב, יצרה מעין "שטח מת" בין הצריחים. שטח זה אפשר לתקוף את המבצר בצורה מוגנת יחסית, שכן הקיר היה מעוגל, ומאזורים אחרים של הקירות לא יכלה להגיע אש המתגוננים. כדי למנוע זאת, במצד כוכב הצריחים שהיו עד אז עגולים או מרובעים, הוארכו למעין ראש חץ שהלוחמים שבו יכלו להמטיר אש לכל רוח ולתוקפים לא היה מחסה בין הצריחים. הבורות והקירות תיעלו את התוקפים ביעילות לתוך שטח ההרג שנבנה בקפידה, ובו תותח הגנתי אחד יכל להמיט חורבן על החיילים שניסו להסתער על הקירות.
_02_ies.jpg)
