PROFILBARU.COM

מנואל קסטלס
Manuel Castells Oliván
לידה	9 בפברואר 1942 (בן 82); איין, ספרד
ענף מדעי	סוציולוגיה עירונית
מקום מגורים	ספרד
מקום לימודים	אוניברסיטת ברצלונה
מוסדות	אוניברסיטת קיימברידג' (2011–2011); אוניברסיטת סנטה קלרה (2008–2010); Ministerio de Economía y Hacienda (1986–1987); אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס (1967–1969); אוניברסיטת מונטריאול (1969–1970); אוניברסיטת אוקספורד (2008–2010); אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1979–2003); המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (2004–2009); בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (1970–1979); האוניברסיטה האוטונומית של מדריד (1988–1993); אוניברסיטת דרום קליפורניה; האוניברסיטה הפתוחה של קטלוניה; Ministry of Universities ;
תלמידי דוקטורט	Monique Dagnaud
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (29 בדצמבר 2021); עמית האקדמיה הבריטית; פרס בלצן (2013); פרס הולברג (2012); מדליית ארסמוס מרוטרדם (2011); קצין גבוה במסדר החרב של יעקב הקדוש (2006); צלב סנט ז'ורדי (2006); מסדר גבריאלה מיסטרל (2005); עיטור האריה של פינלנד (2002); Narcís Monturiol Medal (2002); אביר מסדר האמנויות והספרות (2002); מלגת גוגנהיים (1982); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	www.manuelcastells.info

מנואל קסטלס (בספרדית: Manuel Castells Oliván; נולד ב-9 בפברואר 1942) הוא סוציולוג ספרדי-אמריקאי המזוהה בעיקר עם מחקר חברת המידע והתקשורת.

בסקר של אינדקס הציטוטים במדעי החברה דורג קסטלס במקום החמישי בעולם במדעי החברה ובמקום הראשון בעולם בשדה התקשורת, כל זאת מבין המלומדים החיים בשנים 2009-2000.^[1] הוא חבר הקולגיום הבינלאומי לאתיקה, מדע ופוליטיקה, ארגון המנסה לבדוק כיצד ניתן להתגבר על בעיות ולחיות בעולם של שלום, צדק חברתי וקיימות כלכלית.

חייו

נולד כמנואל קסטלס אוליוואן בעיירה איין (Hellín) במחוז אלבסטה בקסטיליה לה מנצ'ה שבספרד וגדל בעיקר בברצלונה. למרות שמשפחתו שמרנית, קסטלס היה פעיל פוליטית כסטודנט בתנועה האנטי-פרנקיסטית, ובשל כך ברח מספרד לצרפת. בפריז, בהיותו בן עשרים, השלים את לימודיו והמשיך ללמוד באוניברסיטת פריז, שם קיבל דוקטורט בסוציולוגיה. בגיל 24 הפך קסטלס למדריך באוניברסיטת פריז, תפקיד בו עבד בשנים 1979-1967; בתחילה באוניברסיטת פריז 10 ננטר, שפיטרה אותו כיוון שהשתתף במהומות הסטודנטים במאי 1968, ואז בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, בשנים 1970–1979. ב-1979 התמנה לפרופסור לסוציולוגיה ולפרופסור לתכנון עירוני באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-2001, הוא היה פרופסור מחקר באוניברסיטה הפתוחה בקטלוניה, ברצלונה. ב-2003, הוא הצטרף בית ספר לתקשורת על שם אננברג באוניברסיטת דרום קליפורניה, כפרופסור לתקשורת ומופקד הקתדרה על שם וולטר אננברג לתקשורת וטכנולוגיה. קסטלס הוא מייסדו של מרכז אוניברסיטת דרום קליפורניה בדיפלומטיה ציבורית, וחבר בכיר במועצה המייעצת למרכז לדיפלומטיה, והוא חבר מרכז מחקר אננברג לרשתות תקשורת בינלאומית.^[2]

קסטלס מחלק את זמנו בין ספרד לארצות הברית; הוא נשוי לאמה קיסליובה.^[3] מאז 2008 הוא חבר הוועד המנהל של המכון האירופי לחדשנות וטכנולוגיה.

עבודתו המחקרים ופרסומים מרכזיים

עבודתו הסוציולוגית של מנואל קסטלס מסנתזת ספרות מחקר אמפירי עם סוציולוגיה עירונית, חקר ארגונים, אינטרנט, תנועות חברתיות, סוציולוגיה של התרבות, וכלכלה פוליטית. על מקורותיה של החברה הרשתית, הוא מניח ששינויים במבנה הארגון הפועל כרשת קדמו בדרך כלל לטכנולוגיות אינטרנט אלקטרוניות הקשורות לארגון הרשתי.

קסטלס טבע את המונח "העולם הרביעי", המציין קבוצות אשר הודרו חברתית מן החברה העולמית, כמו נוודים ומחוסרי דיור.

קסטלס טוען כי עידן המידע יכול "לשחרר את כוחו של המוח",^[4] אשר יגדיל באופן דרמטי את הפרודוקטיביות של אנשים ויוביל לפנאי גדול יותר, המאפשר לאנשים להשיג "עומק רוחני גדול יותר מודעות סביבתית".^[4] שינוי כזה יהיה חיובי, הוא טוען, בכך שהוא יגרום לצריכת המשאבים לרדת. עידן המידע, עידן הצריכה וחברת הרשת הם נקודות מבט המנסות לתאר את החיים המודרניים בהווה ולהציג את עתיד החברה. לטענתו, ניתן לתאר את החברה בת זמננו כ"מחליפה של מטאפורת המכונה המיושבת במטפורת הרשת".

בשנות השבעים, בעקבות דרכו של אבין האינטלקטואלי אלן טורין, היה קסטלס חוקר מרכזי בחקר הסוציולוגיה המרקסיסטית העירונית, המדגישה את תפקידן של התנועות החברתיות בהפיכה הסובטיבית של העיר לחברה תעשייתית.^[5] הוא הציג את המושג "הצריכה הקולקטיבית", המתייחסת לצריכה מוצרים הניתנים על ידי המדינה כמו דיור ציבורי או תחבורה ציבורית, כתוצר של מגוון מאבקים חברתיים - שנפרדו מן השכבה הכלכלית לשכבה הפוליטית באמצעות התערבות המדינה. במרוצת שנות השמונים של המאה העשרים, הוא התרכז בתפקידן של טכנולוגיות חדשות בבנייה מחדש של כלכלה. ב -1989 הוא הציג את המושג "מרחב הזרימה", המרכיבים המהותיים והבלתי-מהותיים של רשתות המידע הגלובליות המשמשות לתיאום בזמן אמת של המשק.

בשנות התשעים הוא שילב את שני תחומי המחקר שלו בעידן המידע: כלכלה, חברה ותרבות, שפורסם כטרילוגיה, "עלייתה של הרשת החברתית" (1996), "כוחה של הזהות" (1997) ו"סוף המילניום" (1998).^[6] הטרילוגיה עידן המידע: כלכלה, חברה ותרבות, מציג שלושה ממדים סוציולוגיים - ייצור, כוח וניסיון. הוא הדגיש כי ארגון הכלכלה, המדינה ומוסדותיה, והדרכים שאנשים יוצרים משמעות בחייהם באמצעות פעולה קולקטיבית, הם מקורות בלתי ניתנים לחיזוי של הדינמיקה חברתית. יש להבין אותם גם כגופים נפרדים וגם כקשורים זה לזה.