מלכי סקוטלנד היו השליטים של ממלכת סקוטלנד. על פי המסורת, המלך הסקוטי הראשון היה קנת' מקאלפין (קינאד מק אילפין) אשר ייסד למעשה את ממלכת אלבה (שמה של ממלכת סקוטלנד בימי הביניים) בשנת 843. היסטוריונים נוהגים כיום לספור גם את מלכי הפיקטים כמלכים של סקוטלנד הקדומה, ועדויות היסטוריות משייכות את המעבר מהתואר "מלך הפיקטים" (Rex Pictorum) ל"מלך אלבה" (ri Alban) לתקופתו של המלך דונלד השני - תקופה בה פחת השימוש בלטינית בכתבי דברי הימים הרשמיים ואלה החלו להיכתב בגאלית סקוטית. באותה עת נעשה שימוש בשם "אלבה" שהיה השם המקובל על האוכלוסייה המקומית, ורק מאוחר יותר, באמצע המאה ה-11 ניתן לארץ שמה המקובל באנגלית - "סקוטלנד" (Scotland), והמלכים החלו להיקרא "מלכי סקוטלנד" (rex Scotorum).
המלכים ששלטו בממלכת אלבה לאחר שלטונו של קנת מקאלפין נחשבים כיום למלכים מבית אלפין, אולם הבחנה זו היא הבחנה של היסטוריונים מודרניים. צאצאי קנת מקאלפין השתייכו לשתי משפחות אשר הכתר עבר ביניהן - לרוב בעקבות מלחמות ירושה ביניהן ורציחות של מלכים. מלקולם השני היה האחרון ממלכי בית אלפין, אולם הצליח להביס את כל יריביו והטוענים לכתר. לאחר מותו בלא בנים זכרים, עבר הכתר לבנה של בתו - דאנקן הראשון אשר נחשב לראש בית דאנקלד.
מקבת' השתלט על המלוכה לאחר שהרג את דאנקן הראשון. שלטונו של מקבת' היה ארוך ומוצלח, אולם בנו של דאנקן הראשון, מלקולם השלישי הדיח את מקבת' ואת יורשו (בנו החורג) לולאך והשיב לשלטון את בית דאנקלד.
לאחר השבת השלטון לבית דאנקלד המשיכו מאבקי הכוח בין הפלגים השונים של בית המלוכה. לאחר מותו של מלקולם השלישי בקרב, עלה אחיו דונלד השלישי לשלטון, וגירש את בניו של מלקולם השלישי מסקוטלנד. בעקבות גירוש זה החלה מלחמת אזרחים. בניו של מלקולם, דאנקן השני ואדגר נצחו ואדגר שלח את דודו ובהמשך את אחיו למנזר.
לאלכסנדר השלישי נולדו שני בנים ובת אחת. בניו של אלכסנדר נפטרו עוד בחייו. בתו, מרגרט, נישאה לאריק השני, מלך נורווגיה וילדה לו בת אחת בטרם נפטרה. לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 1286 עברה הירושה לנכדתו - מרגרט. מרגרט נשארה בנורווגיה עד שנת 1290 ונפטרה במהלך מסעה לסקוטלנד.
לאחר מותה של מרגרט לא היה יורש ברור לכתר הסקוטי, והיו שלושה עשר טוענים לכתר שנאבקו זה בזה על השלטון בסקוטלנד. בסופו של דבר, לאחר שנתיים של מאבקים בין הטוענים לכתר, בחר אדוארד הראשון, מלך אנגליה, בג'ון באליול.
במשך עשר שנים לא שלט בסקוטלנד אף מלך. הסקוטים התנגדו לניסיונות האנגלים להשתלט על המדינה, ויליאם וולאס ולאחריו רוברט דה ברוס לחמו באנגלים, ובשנת 1306 הוכתר רוברט כמלך סקוטלנד במנזר סקון. יכולותיו הצבאיות של רוברט וחולשתו של אדוארד השני איפשרו את ניצחון הסקוטים בשנת 1314 בקרב באנוקברן ובשנת 1329 הסכימו האנגלים לעצמאות סקוטלנד. יורשו של רוברט - דייוויד השני מלך בעודו ילד, והאנגלים חדשו את מלחמתם בסקוטלנד ושלחו כוחות צבאיים על מנת לסייע לאדוארד באליול לעלות לשלטון. דייוויד שהה מרבית חייו בגלות - קודם בצרפת ולאחר מכן באנגליה, ושב לסקוטלנד רק בשנת 1357. דייוויד נפטר בשנת 1371 בלא ילדים.
רוברט השרת היה נכדו של רוברט הראשון (בנה של בתו של רוברט, מרג'ורי). רוברט נולד בשנת 1316 והיה מבוגר מדודו, המלך דייוויד השני, ולכן כאשר הומלך היה מבוגר ביותר והתקשה לשלוט כהלכה. גם בנו של רוברט, רוברט השלישי, התקשה לשלוט בשל נכותו שנגרמה כתוצאה מתאונת רכיבה. לאחר שליטתם של אלה מלכו מלכים צעירים אשר נעזרו בעוצרים בשלטונם - מצב שהביא להגברת כוחם של משפחות האצולה ולניסיונות לגזול את הכתר. ניסיונו של ג'יימס הראשון לשלוט באציליו הביא להרצחו, ג'יימס השלישי נהרג במלחמת האזרחים שפרצה בינו לבין משפחות אצולה שדאגו לשמר את כוחן (ובראשן עמד דווקא בנו של המלך); כאשר ג'יימס הרביעי, אשר שלט ביד רמה במשפחות האצולה' נהרג בקרב פלודן, רעייתו מרגרט אשר שימשה כעוצרת עבור בנו, ג'יימס החמישי, הודחה על ידי משפחות האצולה, ורעייתו של ג'יימס החמישי עצמו הפכה לעוצרת. לבסוף מרי הראשונה הגיעה לשלטון, אולם התקשתה למשול בשל כוחן הרב של משפחות האצולה, ופשוטי העם הפרוטסטנטים אשר התנגדו לקתוליות שלה. מרי ויתרה על שלטונה, ברחה לאנגליה, ושם הוצאה להורג על ידי אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה.
לאחר מרי מלכו בסקוטלנד בני משפחת סטיוארט, אולם אלה לא היו צאצאים ישירים של רוברט השני, אלא צאצאי הנרי, לורד דרני, רוזן לנוקס, אשר נישא למרי הראשונה. בנם של הנרי ומרי היה המלך הראשון משושלת לנוקס לבית סטיוארט ששלט בסקוטלנד.
בשנת 1603 אוחדה המלוכה של אנגליה וסקוטלנד תחת ג'יימס השישי (שנקרא באנגליה ג'יימס הראשון), שהיה צאצא של הנרי השביעי, מלך אנגליה.
במסגרת מלחמת האזרחים האנגלי נערף ראשו של צ'ארלס הראשון, והחלה תקופה של שלטון פרלמנטרי באנגלי. בשל הפיכה זו, הפרלמנט הסקוטי הכריז על ניתוק הקשרים עם אנגליה, וכן קבע שצ'ארלס, בנו של צ'ארלס הראשון הוא מלך סקוטלנד. צ'ארלס שלט עד שנת 1651 עת כבשו צבאותיו של אוליבר קרומוול את סקוטלנד וצ'ארלס נמלט לגלות.
לאחר השבת המלוכה, שבו לשלטון מלכים מבית סטיוארט. יחד עם זאת, המלכים שלטו הן באנגליה והן בסקוטלנד ולא דאגו לזכויות הפרלמנט הסקוטי, שפוזר במהלך כהונתו של צ'ארלס השני. אחיו של צ'ארלס, ג'יימס, מונה כמושל סקוטלנד, ולימים הומלך כמלך סקוטלנד ואנגליה עד שגורש מאנגליה בשנת 1685 בשל היותו קתולי - הדחה שכונתה המהפכה המהוללת. במקומו הומלכו ויליאם ומרי, בשל הפרוטסטנטיות שלהם, והפרלמנט הסקוטי שהתכנס אישר, לאחר דיונים ממושכים, את המלכתם על סקוטלנד.
בעקבות בריחתו של ג'יימס השביעי מחשש לחייו, השתלט הפרלמנט פעם נוספת על השלטון ולבסוף הכתיר ביחד את מרי השנייה וויליאם השני בתמורה להכרה בעליונות הפרלמנט על הכתר - אירוע שכונה המהפכה המהוללת.
אף שג'יימס השביעי נמלט מחשש לחייו, והפרלמנט האנגלי והסקוטי קבע כי איבד את כיסאו, הוא המשיך לטעון לזכותו לכס המלוכה באנגליה, סקוטלנד ואירלנד. במותו, בשנת 1701 ירש בנו, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט את טענותיו של אביו וקרא לעצמו ג'יימס השמיני, מלך סקוטלנד, וג'יימס השלישי, מלך אנגליה ואירלנד (הוא ותומכיו היעקוביטים לא הכירו בחוקיות איחוד הממלכות). בשנת 1715, לאחר מותה של אחותו, המלכה אן, הגיע ג'יימס השמיני לסקוטלנד וניסה לתפוס את כס השלטון, אולם גורש על ידי הצבא הבריטי ונמלט לאירופה. ניסיון נוסף של בנו, צ'ארלס אדוארד סטיוארט בשנת 1745 נכשל אף הוא.
.jpg)
.jpg)
_i.JPG)
_i.JPG)
