טורקיה (צהוב) לפי הסכם סוור: סגול – ארמניה, אדום – בריטניה, תכלת – צרפת, ירוק – איטליה, כחול – יוון, כתום – אזור המצרים (מנהל אנגלי-צרפתי משותף)נציגי האימפריה העות'מאנית להסכם סוור
הפסקת האש של מודרוס שנחתמה ב-30 באוקטובר1918 החזירה את המצב לקדמותו, והעות'מאנים נאלצו לסגת מכל השטחים שכבשו בזירה זו במהלך מלחמת העולם הראשונה. בריק שנוצר עם נסיגת העות'מאנים הוקמה ב-1 בדצמבר 1918 רפובליקת קארס או בשמה הרשמי "הרפובליקה של דרום מערב הקווקז" (Cenubî Garbi Kafkas Cumhuriyeti). הרפובליקה אשר הוקמה על ידי התושבים המוסלמים בשטחי הנפות קארס וארדהאן במזרח טורקיה של ימינו ופלך ירוואן (ארמניה) ואובלסט בתומי, אוייזד אחלציחה ואוייזד אחלכלכי (גאורגיה), התקיימה כיישות חצי עצמאית עד שנכבשה בידי הבריטים באפריל 1919. בד בבד, נחתו כוחות בריטים בבתומי (הרפובליקה של בתומי) והחלו להתמקם בחופיו הדרום-מזרחיים של הים השחור במטרה להקים ראש גשר אל הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה.
קיומה של ארמניה כמדינה עצמאית היה לעובדה מוגמרת שנתיים לפני שהעניין הוסדר בהסכם בינלאומי רשמי, אולם גבולותיה והיקפה היו מונחים עדיין על שולחן המשא ומתן. סבלם של הארמנים בזמן המלחמה הביא את נשיא ארצות הבריתוודרו וילסון להציע לועידת השלום בפריז להרחיב את גבולותיה של ארמניה. תוכניתו של וילסון, שנודעה לימים בכינוי "ארמניה הווילסונית", התקבלה באופן חלקי על דעתה של הוועידה ונכללה אגב שינויים בהסכם סוור שנחתם על ידי נציגי העות'מאנים ביום 10 באוגוסט1920 בצרפת. לפי הסכם סוור יועדה ארמניה להשתרע על רוב שטחה של מזרח אסיה הקטנה, מואן בדרום ועד טרבזון שלחופי הים השחור בצפון-מערב, וזאת בנוסף לשטחה של ארמניה בקווקז הנמוך עצמו (שטחי הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה בחלק של האימפריה הרוסית). הישגיהם הפוליטיים של הארמנים היו מנוגדים בתכלית למטרתה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה בראשות מוסטפא כמאל, שמטרתה המוצהרת הייתה להדוף כל שלטון זר מתחומי אסיה הקטנה. בנוסף לכך, המפה ששורטטה בסוור לא שיקפה את המצב בשטח בפועל, והלכה למעשה שלטו הטורקים בכל שטחי אסיה הקטנה שיועדו לארמניה לפי הסכם סוור, למעט אזור קארס ואדיר שליד הר אררט.
קרבות אולטו
הקרבות בין הארמנים והטורקים פרצו כבר בחודש יוני 1920, לפני שהמצב גלש למלחמה כוללת ובטרם נחתם הסכם סוור. הקרב הראשון התרחש בין 18 ביוני1920 ל-25 ביוני 1920 באזור אולטו שהיה אותה עת בשליטת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה והנמצא בצפון-מזרחה של נפת ארזורום של ימינו. הגאורגים לא מימשו את ריבונותם באזור, והאזור נתפס בידי מיליציות טורקיות מקומיות. עד מהרה נגלו מתחים בין יחידות צבא ארמניות לבין מיליציות אלה, וב-18 ביוני 1920 פתחו הארמנים במסע ענישה אך לא הצליחו לכבוש את העיר אולטו עצמה. הקרב שנודע לימים כקרב אולטו הראשון הסתיים לאחר שבוע.
בינתיים נחתם הסכם סוור והארמנים ניסו לכבוש את אולטו בשנית. בקרב אולטו השני שהחל ב-3 בספטמבר 1920 כבר השתתפו ארבעה מגדודי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה בפיקודו של מוסה קזם קראבקיר אשר הדפו את הארמנים תוך יומיים מאזור אולטו כולו. קראבקיר ניצל את התנופה שהשיג והמשיך לתוככי ארמניה ב-20 בספטמבר 1920, דבר שהביא את ממשלת ארמניה להכריז מלחמה על הטורקים ב-4 בספטמבר 1920.
המלחמה
ב-28 בספטמבר1920 כבשו הטורקים את סרקמיש ואת קאיזמן והתקדמו לכיוון קארס, אך ההתקפה על קארס התעכבה בשל התנגדות ארמנית. הלוחמה לוותה במעשי איבה כנגד אוכלוסייה אזרחית בידי שני הצדדים גם יחד.
בתחילת אוקטובר 1920 פנתה הממשלה הארמנית אל המעצמות הגדולות בבקשה לסיוע, אך אלה היו טרודות בדיכוי התקוממויות מקומיות – הבריטים בעיראק, הצרפתים בדרום אנטוליה, והאיטלקים באזור אנטליה. גאורגיה השכנה הכריזה מצידה על נייטרליות. היחידים שבאו לעזרתם של הארמנים היו הרוסים אשר שלחו שליח לירוואן וזה חתם ב-24 באוקטובר 1920 על הסכם שהבטיח תמיכה לארמנים, במיוחד בכל הנוגע לשלטונה בקארס. משהגיע הדבר לידיעתו של קראבקיר הוא תקף את קארס בו ביום. הארמנים לא נלחמו על הגנת העיר אלא נטשוה, וב-30 באוקטובר 1920 שלט קראבקיר בעיר. הכוח הטורקי המשיך להתקדם וחדר לשטחיה של ארמניה של ימינו, ולאחר כשבוע, ב-7 בנובמבר 1920 נכבשה אלכסנדרופול, היא גיומרי של ימינו (בעבר לנינקאן). קראבקיר מיקם את מפקדתו באלכסנדרופול והציג לארמנים אולטימטום לפיו אם לא יכנעו יכבוש את ירוואן. הארמנים השתהו אך משהחל קראבקיר להתקדם לעבר העיר, נכנעו ביום 18 בנובמבר 1920 והפסקת אש נכנסה לתוקפה. תנאי הכניעה נדונו בין קראבקיר לשר החוץ של ארמניה, ובסופו של משא ומתן נחתם הסכם אלכסנדרופול ב-2 בדצמבר 1920, ולפיו אולצו הארמנים להתפרק מעיקר נשקם ולוותר על כל השטחים שניתנו להם מכוח הסכם סוור.
תוצאות המלחמה
מבחינתה של ארמניה הסתיימה המלחמה בתוצאה הרת אסון. מעבר לאבדן שטחים בהיקף נרחב, שרדה ארמניה העצמאית יומיים בלבד לאחר הסכם אלכסנדרופול, שכן הצבא האדום שהחל את פלישתו מכיוון אזרבייג'ן שבוע לפני כן, כבש את ירוואן ב-4 בדצמבר1920 ובכך באה עצמאותה של המדינה המותשת אל קיצה.
הסכם אלכסנדרופול שהיה ההסכם הבינלאומי הראשון עליו חתמה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, הבטיח לטורקים את שליטתם במזרחה של אסיה הקטנה וערב לשקט שאיפשר להפנות כוחות למלחמות נגד היוונים והצרפתים. ההסכם אף סלל את הדרך להסכם קארס שנחתם 10 חודשים לאחר מכן ואשר הסדיר באופן סופי את קו הגבול של טורקיה וברית המועצות.
